"יותר מדי פעמים שולחנות התהפכו ונשארנו רק עם דמעות. יותר מדי ימי שישי שחורים צרובים בנשמתי"

"זזה לי המטפחת באמצע הלילה, בחורף. הוא קם מהמיטה ושפך עליי נטלה מלאה מים קפואים"; "התכופפתי להרים את המוצץ מהרצפה, ובטעות החולצה עלתה מעט וראו לי את הגב. הוא לקח סכין, קרע את כל הבגדים שלי ואמר שפעם הבאה זו תהיה אני". את התיאורים הקשים הללו משמיעה לי עורכת הדין צילית יעקובסון, יו"ר עמותת “בת מלך” המעניקה סיוע נפשי ומשפטי לנשים הנמצאות בסכנת חיים, ומפעילה מקלטים עבורן. אני משוחחת איתה כשהיא בדרכה אל הכנסת, להשמיע את קולן של הנפגעות השקופות- נשים דתיות הסובלות בין השאר גם מאלימות רוחנית.
צירוף המילים- אלימות רוחנית נראה תמוה שכן בעוד למילה "אלימות" יש קונוטציה שלילית, המילה "רוחנית" היא בעלת קונוטציה חיובית. לפי החוקרות ד"ר ניקול דהאן מהמרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון ועו"ס ציפי לוי, אלימות רוחנית מוגדרת כניסיון לפגוע בעצמי הרוחני, בחיים הרוחניים או ברווחה הרוחנית של הנפגעת. למעשה מדובר בשימוש בדת ובריטואלים הדתיים ככלי ניגוח ודרך לייצר שליטה אלימה באישה. לאלימות רוחנית שלוש דרגות עוצמה: א. להקניט את הערך הרוחני של האישה, על אמונותיה ועשייתה; ב. למנוע או להגביל את עשייתה הרוחנית; ג. לגרום לה לעבור על ציווים או איסורים רוחניים.

"הרבה מאד מהריטואלים שלנו הם סביב שולחן שבת וחג שהופכים להיות מוקדים של גיהנום בבית", מסבירה יעקבסון. "במקום ששבת תהיה מקור להתרוממות רוח, היא הופכת למרכז עצבים. כשילדים מגיעים למקלט הם מכירים כולם את התנועה הזו של היד שמניפה את מפת השולחן ומעיפה את הכל. את מראה הסירים והכלים שמתעופפים באוויר. הייתה ילדה אצלנו שהייתה רגילה שכל פעם שאבא מגיע למילה 'ובהמתך אשר בשעריך' הוא היה מצביע על אשתו. הוא לא הרים יד, הוא לא אמר מילה, רק הצביע. כשהילדים הגיעו למקלט הילדה אמרה לאמא שלה בשבת, 'אמא, זה לא כמו הקידוש אצלנו בבית'". יעקבסון מסבירה את הקושי הייחודי לנשים דתיות המתמודדות עם אלימות במשפחה על כל גווניה. "בקהילה דתית וחרדית המאפיין המרכזי הינו הקהילתיות. החומה שנשים חרדיות נפגעות אלימות צריכות לחצות בדרכן אל חירותן היא גבוהה כפליים: פעם אחת מול הבעל ופעם נוספת מול הקהילה, בפרט לאור זה שנושא האלימות בתוך המשפחה הוא נושא שבמשך שנים רבות לא דובר עליו. זה נושא שהתביישו בו ולא הייתה לגיטימציה להעלותו בשיח הציבורי. נשים רבות מהמגזר הדתי הסובלות מאלימות חוששות מפגיעה אפשרית בשידוכי הילדים ובשם הטוב של המשפחה. פעמים רבות קיים פער גדול מאוד בין חזות המשפחה, כפי שנתפסה בעיני הקהילה, לבין הטרור ששלט מאחורי הדלת הסגורה. כדי שאישה תושיט יד ותבקש עזרה היא צריכה לעבור המון מסוכות פנימיות- הפחד שלא יאמינו לה, תחושת הבושה והכישלון, הפחד…
"בדרך כלל מה שמחזיק אנשים במצבים קשים זו האמונה", מסבירה יעקבסון. "כשיש דריסת רגל במקום האמוני זה נורא. זו אלימות שאינה מאופיינת או מוכרת במגזר הכללי. שימוש בדת ככלי ניגוח באישה. להפוך את הדת לגורם אלים בתוך הבית. המנעד רחב, אכזרי ומגוון- מאלימות בתחום של דיני טהרה ועד בדיקת חמץ בו היה הופך לה את כל הבית בכוונה. זאת אלימות שזר לא יבין".

ימי שישי שחורים
א', אישה תמירה ויפה, אם לשישה בשנות ה-30 לחייה, עברה מסכת ייסורים איומה במשך למעלה מעשור עד שאזרה כוחות להגיע למקלט 'בת מלך' ומשם בכוחות אדירים לצאת לחיים חדשים. את בעלה היא הכירה בסמינר והייתה בטוחה שמצאה את גבר חלומותיה. בשנים הראשונות היא מעידה שהיה טוב אליה, אך אט אט, בדומה לעכביש, הוא הצליח לטוות את קוריו סביבה וזה רק הלך והסתבך. "הסטירה הראשונה הייתה בתקופת 'בין הזמנים' בבית של דודים. הוא היה מתוחכם מספיק כדי לא לעשות את זה מול אנשים אבל אני הייתי המומה. זה נחת עליי משומקום".
א' מתארת כיצד האיש לו הייתה נשואה השתמש בדת בתחכום ובמניפולציות על מנת לרסק אותה. "הוא היה פסיכופת וההנאה שלו הייתה להרוס לנו חגים ושבתות. יותר מדי פעמים שולחנות התהפכו ונשארנו רק עם דמעות. יותר מדיי ימי שישי שחורים צרובים בנשמתי".
גם בתחום שבינו לבינה הוא מצא דרך להתעלל בה. "יום אחד, אחרי מקרה קשה שארע בחדרי חדרים הוא אמר לי- 'כתוב בכתובה שאת חייבת לי'. מאידך, כאשר ספרתי שבעה נקיים הוא אמר לי- 'אל תספרי. מי רוצה להיות איתך בכלל? את לא מושכת אותי'. הוא טען שהלך לרב שאמר לו לצאת מהבית כדי שאולי המרחק יגרום לו לרצות. הוא רצה שאחתום על מסמך בו אני מוותרת לו על קיום היחסים".
בעלה של א' חיפש שוב ושוב דרכים לפגוע בה ולערער אותה. אחד הדברים שמאפיינים גבר אלים זה היכולת שלו לתעתע. לזרוע רגעים 'טובים' על מנת ללכוד את האישה שלצידו, לשלוט בה ולהשאיר אותה קרוב. א' מספרת על תקופות בהן היה מתנצל, מבטיח לשנות את דרכו, ולרגע נוצרה אשליה של זוגיות טובה ונורמטיבית. אלא שאז, מבלי שיכלה לצפות זאת, היה מגיע גל נוסף של התפרצות אלימה. "אחרי שנים של אלימות קשה את חסרת אונים, מוחלשת, מיואשת ויודעת שעדיף לשתוק כי את חיה על חבית של חומר נפץ. נשים מוכות הן לא מזוכיסטיות. מה שמשאיר אותן שם זה שיתוק. זה שהוא זורק לך עצם מדי פעם ואת מתמכרת לפירורי האהבה אחרי שהרעיב אותך. הן לא נשים חלשות גם. הגברים משתמשים באמפתיה ובעובדה שהן טיפוליות. אלה גברים שלוקחים את החוזקות שלך ומשתמשים בהן לטובתם ולרעתך. הם מצליחים לערער אותך גם ביחס לעצמך".

במשך השנים בעלה של א' הצליח להרחיק אותה גם מבני משפחתה במסווה של צניעות. כאשר בת דודה שלה באה לבקר עם חולצה בעלת שרוול שלא מכסה מרפק הוא ביקש ממנה לא להגיע יותר. "צריך להבין שאני תפסתי אותו על דברים גרועים הרבה יותר בתחום הצניעות. מלבד העובדה שהיינו מבקרים אצל אותה בת הדודה כל שנה ומעולם לא הייתה בעיה. ברצונו יתעלל, וברצותו יעשה מה שליבו חפץ".
בסופו של דבר א' הצליחה להתגרש מבעלה אבל האלימות והאיומים לא פסקו, צווי ההרחקה לא הועילו וא' נאלצה לפנות את עצמה עם ילדיה למקלט 'בת מלך'. בשלב זה לא כולם בסביבתה תמכו בה. היא מספרת על קרובת משפחתו שאמרה לה- "הוא נופל, אנחנו צריכים לעזור לו". כאשר בעלה של אותה קרובת משפחה התבקש להעיד במשטרה על האלימות אליה נחשף הוא טען שאינו זוכר כלום. עם זאת, למרות העדר התמיכה, א' הייתה מספיק נחושה וחזקה לעמוד על הרגליים. "אדם שעסוק כל העת בעולמו הרוחני של הזולת הוא אדם שצריך להדליק לך נורה אדומה. עיסוק אובססיבי בעולמך הרוחני, התחזקותך ואמונתך- הוא מסוכן".

לרתום את החוזק של הקהילה
צילית יעקבסון, יו"ר עמותת בת מלך, מאמינה שמעבר למקלטים וקווי החירום חשוב מאוד לפעול סביב העלאת מודעות בקהילה והיא עסוקה בזה מדי יום יחד עם צוות מסור הפועל סביבה. "המדיה המיינסטרימית לא דיברה בעבר על הנושאים בצורה מספיק פתוחה. זה שינוי שקורה עקב בצד אגודל. נשים הסובלות מאלימות לא חשופות תמיד למידע ופתרונות. במגזר הכללי הרשתות מוצפות במידע ובהושטת יד לסיוע. כל כתבה שאנחנו מפרסמים עבור מגזר החרדי והדתי היא מאוד משמעותית בעיניי. מספיק שקולגה, אחות או שכנה תקרא את הכתבה ואולי תוכל להציל חיים. מספיק שאישה שלכודה במערכת יחסים אלימה תקרא את הדברים ותזהה בהם את עצמה- כדי שאולי תקבל כוחות לעשות צעד. אנחנו מרצות בפני מדריכות כלה, בלניות, מול הורים, מול בנות שירות לאומי, במדרשות. אנחנו עורכות סיורים לרבנים במקלטים. אנחנו בעצם רותמים את החוזק של הקהילה- אלינו", היא אומרת ומוסיפה- "את ההשפעה של העבודה האינטנסיבית בהעלאת המודעות, אנחנו רואים במקלטים. אם בעבר הגיעו לשם נשים בגילאים מבוגרים יותר, אחרי שילדיהן כבר נישאו, בכדי שלא לפגוע בשידוכים – כיום יש יותר ויותר נשים צעירות עם ילדים קטנים, המעזות לעשות את הצעד האמיץ ולשבור את מעגל האלימות כשהילדים עדיין קטנים.
"ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, אני תקווה כי נשים דתיות וחרדיות ישכילו להבין כי גם אלימות רוחנית היא אלימות, והן יקבלו את הכוח והעוצמה לעזוב את חיי האומללות ולקבל בחזרה את חייהן".