"אוף אין לי מה ללבוש". מי לא מכירה את המשפט הזה? וחלקכן מכירות אולי את התגובה הגברית האופיינית – "אבל הארון שלך מלא בגדים?!".
הצורך של אישה להתחדש בבגד הוא צורך פנימי עמוק שלא קשור למצב האובייקטיבי של כמות הבגדים בארון אלא לרצון בהתחדשות. אולי זה מוטבע אצלנו בגוף, מהמחזוריות החודשית שלנו, היותנו מתחדשות בכל חודש כלבנה.
סיפור מצמרר מסופר בשם הבעל שם טוב: "מלך אחד, היה לו איש יודע לנגן בכינור בתכלית היופי, וישרה בעיני המלך ניגון אחד מניגוניו. ואז ציווה המלך שינגן לפניו בהיכלו זה הניגון בכל יום ויום כמה פעמים ביום, וכן עשה. לימים בא הניגון בעיני המנגן לכלל זקנה וניטל ממנו החשק כימים ימימה. מה עשה המלך להכניס התעוררות וחשק האהבה להמנגן? היה קורא בכל יום ובכל פעם שרצה לשמוע הניגון שישר בעיניו, איש חדש מקרוב בא מהשוק, אשר לא שמע מעולם ניגונו. ולהיות שהאיש מקרוב בא, גורם חשקות והתלהבות לניגון מחדש. וכן נהג המלך זמן רב, לימים נתייעץ המלך כדת מה לעשות עוד, עם היודע לנגן, כי טרחא יתירא היה להמלך, להזמין לפניו בכל פעם ופעם איש חדש מהשוק, בכדי ליתן התעוררות מחדש להמנגן. ועצה היעוצה על זה, ציווה לנקר את עיניו של המנגן, לבל יראה לנצח עוד תואר דמות אדם, וכל זמן שעלה ברצונו לשמוע ניגון הישר בעיניו, אמר להמנגן הנה איש חדש בא מקרוב, שלא שמע מעולם נגינה שלך. ואזי נולד אצלו תענוג מחדש, כיון שאין לו עיניים לראות תואר אדם, וסובר באמת אשר חדשים מקרוב באו" (ספר אור המאיר – ביאור למגילת קהלת).
מדוע ניקור העיניים מאפשר לו להתחדש בכל ניגון שהוא מנגן?
העיניים מביטות על המציאות ומאמינות לאשלייה שהכול עומד ולא משתנה. ההרים, הבתים והאנשים נראים ממשיים כל כך, שלא הגיוני שהם יכולים להיות אחרים. סגירת העיניים מאפשרת כניסה פנימה למקום בו הכול יכול להתחדש ולהשתנות בכל רגע. כמו במציאות של חלום שבו הכול אפשרי.
האנשים החדשים שבאים לשמוע מחדש את הניגון ומאפשרים התחדשות למנגן- יוצרים מפגש חדש, מעין "הזרה" למציאות הקיימת. היכולת לדמיין מפגש חדש מאפשרת התחדשות לניגון. האם אנחנו יכולים ליצור התחדשות בתוך המציאות האפורה שלנו? בתוך השגרה השחוקה? ומה בין חנוכה להתחדשות?
אומר רבי נתן מנמירוב: "והעיקר להתחיל כל פעם מחדש בעבודת השם, שזה עיקר שם חנוכה, שהוא מלשון חינוך והתחלה, כאילו היום הוא מתחיל להתחנך בעבודת ד'. וזה בחינת 'נר חנוכה מוסיף והולך'. שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש, שעל ידי זה מוסיפין והולכין תמיד בעבודת ד' בתוספת מרובה, מאחר שמתחזק בכל יום בהתחזקות חדש ובהתחלה חדשה ובהתעוררות חדש" (ר' נתן, ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב, הלכה ד', אות טו').
כל המהות של חג החנוכה זה לחנוך מחדש את המזבח, זה ההתחדשות של בית המקדש אחרי שנטמא על יד היוונים. ויש מסוגלות בזמן הזה להתחיל מחדש, לחדש את המקדש הפנימי שלנו. בתוך האפרוריות של ימי החורף השגרתיים להדליק אור שמחדש את ביתנו, ומוסיף והולך בכל יום בהארה חדשה בעבודת ה'.
