דרשות חסידיות רבות קושרות את חנוכה עם חינוך, ואכן השורש של המילים זהה וגם המשמעות של חניכה דומה – חניכת בית המקדש לאחר שנטמא וחניכת ילדים צעירים למבוגרים אחראים. באופן אישי היה לי קשה עם ההקשר הזה במשך הרבה שנים. בעוד שחנוכה הוא חג אהוב עלי מאד וגם זכיתי להיוולד בו, המילה חינוך עושה לי גירודים של אי נוחות ומזכירה לי את בית הספר בעיקר. גם אצל ההורים שאני פוגשת המילה חינוך מעלה רגשות מורכבים. האם התפקיד שלנו הוא לחנך את הילדים שלנו? ואם כן, מה זה בכלל אומר לחנך?
הנטייה הטבעית של רוב ההורים היא לפרש חינוך כפעולה של עיצוב האישיות של הילד. פעולה שעיקרה הוא ללמד ולהסביר, לנתב את ההתנהגות של הילדים לכיוון הרצוי. חינוך כזה מביא להרבה מתח בבית ולהרגשה של ההורים שהם אף פעם לא יודעים מה נכון לעשות – באילו מילים לבחור והאם להגיד משהו או לשתוק. מעבר למתח ולבלבול חינוך כזה פשוט לא עובד. בטח גם לך יש משפטים שאת אומרת כל הזמן ובכל זאת הילדים לא מפנימים. והאמת היא שאת יודעת שאין טעם לחזור על הדברים ולהגיד את זה שוב, אבל לא בטוח שיש לך דרך אחרת לחנך, דרך שבה במקום להעיר תוכלי להאיר ולהיות מעין זרקור שמנחה את הדרך עבור ילדייך.
לחינוך המלמד יש שתי בעיות עיקריות. הבעיה הראשונה היא שהוא מדבר אל הקוגניציה ולא אל הרגש. מערכת ההפעלה של בני האדם נמצאת במרכזים הרגשיים של המח, ולכן כל ההסברים שתתני לילדים שלך לא יעזרו להם לשנות את ההתנהגות שלהם. זה כמו להסביר לתוכנת מחשב שהיא צריכה לעבוד אחרת ולא לשנות את קוד ההפעלה שלה. אם לימדת את הילד שלך שאסור לחטוף משחקים, הוא יודע את הכלל הזה היטב. ובכל זאת, ברגע האמת, כשהוא נמצא עם חברים ולא מרגיש בטוח, הוא כן יחטוף את המשחק. גם המתבגרת שלך יודעת שבבית שלכם לא טורקים דלתות, ובכל זאת כשהיא חוטפת קריזה היא טורקת את הדלת. אם רוצים לראות שינוי אמיתי צריך לפנות לעולם הרגשי של הילדים ולא לתת עוד הרצאות.
הבעיה השנייה היא שהחינוך הזה לא מבוסס על ערכים. כשאת אומרת לילד מה לעשות ואיך להתנהג זה בדרך כלל מגיע מתוך פחד, דאגה או בושה. גם אם ההכוונה שאת נותנת לו קשורה לעולם הערכים שלך, באותו הרגע שאת מעירה לו מה שמניע אותך הוא לא הערך כמו הרצון שההתנהגות הלא נעימה שלו תסתיים כמה שיותר מהר. בחינוך אנחנו מסתכלים לטווח רחוק – איזה בן אדם את רוצה לגדל, איזו מערכת יחסים את רוצה לכונן ביניכם – ומתוך ההסתכלות הזאת אפשר לבחור את הערכים שיובילו אותך לאורך השנים. ילדים צמאים לערכים, הם רוצים לראות בהורים שלהם דמויות משמעותיות וגדולות, ולהרגיש שהחיים גדולים מהרצונות הרגעיים שלהם. ילד שגדל עם ערכים מרגיש שיש לו לאן לשאוף, שיש מטרה לחיים האלו. לעומת זאת ילד שגדל עם הערות והכוונות מעשיות שאינן מחוברות לערכים, גדל בתחושה שהוא צריך לעבור בשלום את הילדות ואז לחפש בעצמו מה עושים בחיים האלו.
בחנוכה חוגגים את החניכה המחודשת של המקדש באמצעות הדלקת אור, ואת זה כדאי לקחת גם לחינוך הילדים – לחנך על ידי הארת הערכים שלך. במקום לדבר עם הילד באופן שכלי על "עשה ואל תעשה", תדאגי שהערכים שאת רוצה להנחיל לו יהיו מוארים. תאירי את הערכים שלך בכך שתתנהגי בעצמך על פיהם, ותתקשרי לילדים את ההתנהגות הזו ואת הערכים שכיוונו אותך אליה. את יכולה גם לאפשר בבית הזדמנויות שונות בהם הילדים יחוו את הערכים שלך. אם לדוגמה את רוצה לחנך לערך של כבוד למבוגרים ספרי לילדים על השיחה שלך עם סבתא, תני להם לאפות עוגה לשכנה הזקנה והזמיני אותם לבוא איתך לבקר אותה. יכול להיות שהם עדיין יתחצפו אלייך, הרי תמיד בבית יש עוד עבודה, אבל בדרכים אחרות את תגלי כמה הם מכבדים מבוגרים ותדעי שאת בכיוון הנכון.
