חודש טבת מזמין אותנו להתבסס במושב הנהגת או הטייסת, אם תרצו, של החיים שלנו, ובהקשר ספציפי מאד – חווית הקיום האישית, האם היא תהיה טובה או שארגיש בטביעה?
שתי האופציות טבועות בשם החודש. שתי האופציות טבועות בכל רגע בחיים שלנו. בטבת נפתחת הזדמנות טובה לאמן את שריר הנהיגה הזה בגלל איכותו של הזמן בשנה.
כפי שכבר ציינתי בטורים הקודמים – המרחק מחגי תשרי ומההתעלות של תחילת השנה, הקור והחשכה שהתייצבו פה, המרחק מהחגים או ההתרחשות המרוממת הבאה, מהווה שגרה מלאה אך חסרת ניצוץ. המזל היחיד הוא שהחודש נפתח עוד בימי החנוכה ונכנסנו אליו עם מעט אור וחום בלב.
אפשר לחוות את הזמן הזה כמיצר, וזה מתכתב יפה עם מועד תחילת המצור על ירושלים (י' בטבת) ואפשר לחוות את הזמן הזה כלוח חלק, חסר חיות מעצמו שמזמין אותי ליצור בו מה שארצה, להחיות בו את מה שאבחר. לוח חלק ניטרלי הוא לא יישאר. שום דבר לא נשאר פה חלק יותר מכמה דקות. או שאפיח בו הטבה מרגע לרגע או שאטבע בתוכו. עוד רמז לתנועה הזו הוא שבחודש הזה חל יום ההיפוך. היום שבו מצויין הלילה הארוך ביותר ובעקבותיו היום הקצר ביותר – וממנו והלאה, זה מתהפך. מעתה הימים יתארכו טיפין טיפין והלילות יתקצרו, ומופע האור והחום עלינו ילך ויגבר. להצטרף לתנועה הזו שקורית בטבע, לבחור להיות כשמש בתוך חיי – זה מבורך! יש פה הזדמנות.
מה זה אומר הלכה למעשה?
ראשית, להתעורר לקריאה של הזמן הזה, ולהסכים לא לחכות שהאור והטוב יגיע מבחוץ – אלא באופן בלתי תלוי להיות זו שמביאה אותו אליי.
שנית, להכיר בכך שמדובר בבחירה קטנה, רגעית. שימת תשומת הלב והעין שלי לחיבור למה שמיטיב איתי באותו הרגע.
שלישית, לגלות ערנות לגבול הדק שיש בין טביעה להטבה. בעיקר בזמן הזה שאין משהו מבחוץ שמשפיע ומחזיק, וכפי שכבר כתבתי בעבר, החודש הזה הוא "החיים עצמם" לפנים.
איך שמים לב ש"טביעה" מתקרבת?
בעזרת הרגישות שלנו ניתן לחוש מתי אני במסלול של הטבה ומתי אני קרובה לטביעה. העצבים שלי יראו לי מוקדם מאוד, אם ארשה להם (לרוב אנחנו מנהלות מדי עד מסרסות את המערכת העצבנית שלנו) וזה זמן טוב להרשות לה ולפתח את הקשר שלי איתה.
המערכת העצבית שלי יודעת לזהות כשאני לא חיה את החיים שלי, כשאני כביכול חיה.
אם לא שמתי לב לתחושות הפיזיות-נפשיות של רוגז ועצבים. אפשר להתעורר ל"כביכול חיה" הזה כשמסתננים מתוכי המשפטים הפנימיים שאומרים או צועקים "אין לי כוח לחיים האלה". הנה טביעה.
ואז זה הזמן להזכיר לעצמי שהחיים זה לא ערך מוחלט, שהם משהו מאד מאוד סובייקטיבי. ויש כאלה לפחות ככמות הלבבות שפועמים פה על הכדור.
אני מאמינה שלכל אחד יש את החיים שנועדו לו.
שורש החטא וההחטאה הוא בלחיות חיים שהם לא החיים שנועדו לי. חיים שלא תואמים לי.
ההסכמה והשיתוף פעולה עם לחיות חיים לא מתאימים לי – היא הבעיה, היא מה שתוקע את המערכת האישית ובעקבותיה את כל המערכות כולן.
חודש טבת מזמין אותנו להפסיק להסכים לחיות את מה שלא מתאים לי ולהתחיל לשנות ולהתאים את מה שצריך כדי שחיי יהיו בהתאמה למי שאני. לרצון שלי, לרוח שלי, למנגינה ולמקצב האישי שלי.
להתהלך ביומיום בתשומת לב להטבה אישית. לערוך רישום של מה שלא מתאים, לשנות את אופן הנסיעה והמסלול כך שייטיב איתי.
זאת כוונה מעולה לשבוע האחרון של טבת והכנה מדויקת לחודש שבט ולשנה אזרחית חדשה, שמביאים איתם את תנועת הצמיחה החדשה שהיא כבר תהיה ביטוי של מה שהתרחש ועוצב בימים אלו ובחודשים האחרונים.
