חברתי שחזרה השבוע מפריז נאלצה לקצר את סבב השופינג המתוכנן לאור התפרצות הקורונה. "מי צריך שופינג בחו"ל?", הייתה המחשבה הראשונה שחלפה לי בראש, כשבעיני רוחי עלתה דמותה של גיסתי, אלופת הרכישות ברשת, ממוצרי סופר ועד שרוך נעל. הכל זמין, נוח ונתון למערכת השיפוט והבדיקה שלה. למה לטרוח עד פריז? זו כמובן הצעה מנותקת מהקשרה של המציאות של מי שבוחר לצאת לסיבוב קניות, ולא מחפש קיצורי דרך להשגת פריט לבוש כזה או אחר. הנסיעה, ההסתובבות, שטיפת העיניים בפריטים יפים ואולי גם המדידה, אלו ערכים מוספים לחובבי הז'אנר…
הצעה של קיצורי דרך נשמעת מפתה בעולם שלנו, המוצף, העמוס והמתהדר בהתייעלות מתמדת. אבל איך נגיב אם בכניסה למסעדת גורמה בכדי לחגוג מאורע חשוב, המלצר יציע באדיבות מסלול מזורז של מזון מהיר, בכלי חד פעמי לקחת הביתה? או בכניסה לתיאטרון יציע לנו סדרן אדיב לקבל סרטון מקוצר של ההצגה לנייד באותו המחיר, כי מה הטעם לבזבז שעתיים בתוך אולם חשוך.
בעל התניא בחר לקבוע בשער ספרו את תמצית גישתו ושיטתו בלימוד התניא: "לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה". דרך ארוכה וקצרה?! קצרה? או ארוכה? החיבור הבלתי הגיוני הזה, הנו "אוקסימורון" מובהק, כל עוד לא מכירים את הגמרא במסכת עירובין, אליה רומז ככל הנראה בעל התניא. שם ניצב לו רבי יהושע בן חנניה מתלבט על אם הדרך שאינו מכיר, וילד ירושלמי, נבון, מציג לו שתי אפשרויות להגיע ליעדו: דרך קצרה וארוכה או ארוכה וקצרה. רבי יהושע, כמו כל אחד מאיתנו, רוצה להגיע מהר אל היעד, ובוחר בזו שהיא קודם כל קצרה. אלא שהוא מגלה שהצעידה בה היא קשה מנשוא מלאת קוצים וסבך. ולומד על בשרו שאל לו לאדם לבחון רק את המהירות של השגת היעד, הוא מחזיר את הזרקור אל הדרך עצמה. מה יש בה בדרך? איזו מחיר גובה הדרך הזו? איזו ערך תקבל מאותה דרך?
קיצור דרך הוא קסם כאשר לדרך אין כל משמעות, כאשר אנו מכוונים כל כולנו לקבלת המוצר או התוצאה הסופית. נהג אמבולנס יבחר בדרך הקצרה ביותר גם היא נטולת נוף, לא נוחה, ונטושה, כי היעד הוא להציל חיים. אבל ספר התניא לוקח אותנו למסע בתוך החיים ולא רק להצלתם בזמן אקסטרימי נדיר. ועל אף שגם לתפיסתו ישנו גם יעד ברור לחיים הללו, הדרך היא חלק נפרד מן היעד הזה.
בעל התניא עשה מהפכה בעולם התפיסה היהודי, שעד אז השיח היה ממוקד על עולם הבא, על סיבה ותוצאה ושכר ועונש. הוא הכניס למשוואה הזו את הדרך. לפני מעל 250 שנה, כשאיש לא ידע מה זה אימון או ניו אייג'. הוא עבר בין עיירות, סחף אחריו מאות תלמידים שגמעו בשקיקה את דבריו אודות הדרך. הוא האיר את המשמעות והתועלת שבכל ניסיון גם אם הוא מצליח וגם אם פחות, הוא פתח את הדרך לחשיבה הכרתית ומודעת המעניקה ערך לדרך ותודות לכך יוצרת הצלחה והתקדמות בה.
דרך קצרה וארוכה זו כמובן גם אופציה קיימת במציאות החיים. ואם אתם כמו גיסתי, בבחירה מודעת לא מעוניינים בחווית קנייה בין חנויות מרהיבות בשאנז אליזה, פרגנו לכם בקיצורי דרך שכאלה. הדרך אינה ערך מקודש חד ערכי. אבל מה קורה כאשר אנו צועדים בדרך עם סימני שאלה, שהיעד אינו פריט או יעד עם מסלול מובהק, כדרכם של חיים?… כאשר אנו משוטטים בחיפוש אחר בן זוג, תעסוקה, אחר שקט, סיפוק, או אושר. אנחנו בעצם הופכים להיות רבי יהושע בן חנניה. עומדים תוהים ולא מסוגלים לצפות מה מצפה לנו בכל אחת מהדרכים- בקצרה והארוכה או הארוכה והקצרה. וכאן, במצב של אי וודאות- ממליץ לנו בעל התניא על הדרך הארוכה שהיא קצרה.
רגע, אבל אם היא ארוכה, אז מה קצר בה? כפי שמסביר בעל התניא בהמשך הספר, התהליך המודע, הצעידה בדרך מתוך בחירה, בתחושה חיובית כלפיה, גורמת לכך שנגיע לסוף ונשאל, זהו? כבר נגמר? ההתמודדויות הקטנות במהלך הדרך יתבררו למפרע כתחנות משמעותיות ושלבים מהותיים בהשגת היעד, על אף שאולי בזמן אמת נראו כ"דרך" בלבד. הבחירה מרצון בדרך, ההרגשה המודעת שגם הצעד הנוסף בה הוא נכון, נותן תחושה שהיא קצרה. לא תחושה אשלייתית, אלא הבנה כי באותו צעד אחד טמון חלקיק מתוך היעד הסופי. כאילו WAZE לוחש לך לאורך כל רגע ורגע בדרך "הגעת ליעד".
