"את יודעת שאת צריכה לברך הגומל?", שאל אותי יועץ נישואין מוכר ומנוסה כשהגעתי אליו לייעוץ אי שם בשנות רווקותי המאוחרת. בדיוק יצאתי מקשר שהיה ברור בו שהבחור הומוסקסואל. הוא למד בישיבה נחשבת והיה יפה, חכם, רגיש, ועמוק בארון. אני הייתי מספיק 'דוסית' ותמימה בשביל לא להבין את ההשלכות ומספיק נואשת בשביל ללחוש לעצמי בפנים שהכל יסתדר, שאפשר לבנות בית, בנין עדי עד, המושתת על חברות עמוקה ואהבה אפלטונית. ככה כולם עושים, לא?
יפעת (49, אם לארבעה) הייתה נשואה עשר שנים לפני שהתגרשה. היא נכנסה לנישואין מתוך תמימות, חיפוש ארוך שנים ורקע של פגיעה מינית שחשבה שאהבה בריאה תרפא. "הייתי דתיה לייט והתחזקתי במדרשה. משהו בחינוך הדתי גרם לי לגישה מעוותת במיניות ובזוגיות, תפיסה מאוד רוחנית שבה יחסי אישות אינם מדוברים. מיניות זה משהו מביך, לא מציגים את זה כשאיפה, לא שמים את זה במקום מרכזי. ואני אחרי נישואין של שבע שנים, שהיחסים האינטימיים בינינו היו מינימליים, לא חשדתי בכלום".
היחס של יפעת למיניות, עוד לפני החתונה, התגבש גם מתוך פגיעה. לאו דווקא טראומתית מאוד, לדבריה, אבל מספיק קשה בשביל לעצב את הרצון להימנע ממיניות ולברוח ממנה. "אני אסתדר בלי מיניות. חשבתי לעצמי. בתוך עולם מאוד דתי ומאוד תפקודי שנאלצתי לחיות בו זה בין כה וכה לא היה הדבר הכי חשוב. התחתנתי מאוחר אחרי שחיפשתי זוגיות הרבה שנים ומצאתי איש שגם היה רחוק מזה", היא נזכרת.
במשך שנים יפעת לא חשדה בכלום והרגע בו בעלה הודיע לה שהוא נמשך לגברים נחת עליה כרעם ביום בהיר. הוא סיפר לי ששנים נמשך לגברים – 'מאז שאני זוכר את עצמי', הוא התייפח בבכי. 'אני לא רוצה לפגוע בך, שנים ניסיתי להדחיק', הוא אמר. הוא סיפר לי שלפני הכרנו הוא התייעץ עם רב שלגמרי ביטל את זה ואמר לו 'תתחתן ויהיה בסדר'".
איך התמודדת עם הבשורה הזו?
"בהתחלה אני התנהגתי כמו מטפלת. חשבתי רק עליו- איך אני מצילה אותו. לא רציתי לראות את זה שהמציאות שאני חיה בה חלולה. שהאיש שאיתי לא נמשך אליי. רציתי לעשות הכל בשביל להישאר, גם אחרי שהוא גילה לי. פחדתי לגלות למשפחה שלי כדי שלא יגידו לי לפרק. רציתי לשמר את הבית, הברית והחלום. חשבתי שאני אתמודד עם זה. אני מהסיירת", היא צוחקת. "אני גם מטפלת במקצועי, אני כאן בשביל לתקן, לא? אז הפכתי להיות המטפלת שלו במטרה להציל אותו, אבל עם הזמן, הערך של להציל את עצמי נהיה יותר גבוה".
"זה בעצם קצת כמו חילוף תפקידים. אני הייתי זו שצריכה לקבל החלטות, לקחת אחריות, להוביל. אני כל הזמן משכתי אותו למשוך קדימה יחד איתי, ורק כשזעקתי 'הצילו', הוא זז קצת. הוא כל הזמן הרגיש 'לא מסוגל', כי כל האנרגיות שלו נותבו להסתרה, לפחד ממה יקרה אם יגלו
לילדים יפעת לא גילתה על הזהות המינית של בעלה. "כשאתה מציל את עצמך הסוד עובר למישהו אחר, הוא עובר אליי! דברים קורסים ואני צריכה להחזיק אותי, אותו, את הילדים, וכמובן לא לספר לאף אחד". כיום, היא נשואה בשנית וחווה יחסים שהם תיקון לנישואין הראשונים.
לחיות מאחורי מסך
"אתה היית אהבת חיי" אומרת רותם שהייתה נשואה לירדן, גבר דתי שיצא מהארון, בסרטו של הרב מרדכי ורדי- "חתונה הפוכה". נדב, הצד השני של חבילת הנישואין הזו, גבר הומוסקסואל שהיה נשוי לאישה יושב מול הרבנים שלו ומספר: "פתאום אני נמצא בבית עם מישהי שמרגישה כלפיי מה שאני לא מרגיש כלפיה ואני רואה איך היא נמקה מזה".
להיות נשואה לגבר בארון זו מציאות שמקיפה את מכלול החיים של בני הזוג ובני הבית. רגע הגילוי הוא רגע כואב של התפכחות והבנה שהחיים, התקוות והחלומות שהיו לאותן נשים וגברים על בית "רגיל" ומשפחה, היו במובן מסוים פיקציה. הנשים המופיעות בכתבה זו הן עם שמות בדויים. כל המרואיינות דואגות לילדים, שכן רובם לא יודעים שאבא שלהם הומוסקסואל. באופן אירוני לפעמים הסוד וההסתרה הם הדרך היחידה להוציא משהו לאור. לצד זאת, ההתמודדות עם ההסתרה נמשכת גם אחרי הגירושין, הן מול הילדים והן מול הסביבה שלא מצליחה להבין מדוע התגרשו.
"במשך חודשים ארוכים תחושת הבגידה הציפה אותי. אם לאיש שהיה הכי קרוב אי אפשר להאמין, אז העולם כולו הופך להיות נושא בתוכו שקר ואי אפשר לדעת היכן הוא מסתתר. כל שנות הזוגיות והאהבה מוטלות בספק- מה בכלל היה פה אמיתי?
רבקה (40, אם למשפחה ברוכת ילדים), הייתה נשואה שנים ארוכות והתגרשה לאחרונה. לאורך כל שנות נישואיה ולידת הילדים היא חוותה מבן זוגה תחושת חוסר מסוגלות כללית. "הייתה תחושה של חוסר הנעה", מדייקת רבקה תחושה מעורפלת שחוותה באותם הימים. "זה בעצם קצת כמו חילוף תפקידים. אני הייתי זו שצריכה לקבל החלטות, לקחת אחריות, להוביל. אני כל הזמן משכתי אותו למשוך קדימה יחד איתי, ורק כשזעקתי 'הצילו', הוא זז קצת. הוא כל הזמן הרגיש 'לא מסוגל', כי כל האנרגיות שלו נותבו להסתרה, לפחד ממה יקרה אם יגלו… יש נתק כל הזמן, כי הוא מסתיר וחי בעולם עם מסך. כשאין ל'דבר הזה' שם אלא רק רגשות שמסתובבים, זה מתפרט לסיטואציות יומיומיות, וכל סיטואציה בפני עצמה יש לה הסבר נקודתי: כשאני חוזרת מהמקווה- הוא ישן על הספה. בסדר, אולי הוא עייף. כשהילדים קטנים זה חוסר מעורבות כללית ביומיום. לצאת לחופשה לא יוצאים כי 'אם הייתה לי עבודה יותר טובה היינו יוצאים לחופשה'. הייתי תמימה ולא חשבתי שהאיש שרוצה להוריד את השמיים בשבילי, בעצם לא יכול כי כל מה שדורש להניע ולצאת מהקופסא, זה בעצם לצאת מהארון"
להיות נשואה לגבר בארון לא מתבטא רק בליל הטבילה במקווה ולא רק במיטה. הארון אינו רק מקום מסתור אלא מרחב מצומצם להתכווץ בו, לשבת מקופל ודחוס בלי לפרוש את הכנפיים. בהתאמה, כדי שהפער ביניהם לא יגדל גם רבקה החליטה להאט את הקצב בתוך הבית- "אני כל הזמן רציתי לעשות עוד, לשנות ולפעול, אז שמרתי עלינו, אבל זה היה על חשבון הגדילה שלי והחיות שלי".
מתי היה הרגע שגילית את נטיותיו המיניות?
"גיליתי דרך הפלאפון. ראיתי אתרי הכרויות לגברים. הייתי לבד בבית והמחשבה הראשונה הייתה- מאיזה גג אני קופצת. שבוע אחר כך, אחרי שקצת נרגעתי, גיליתי לו שאני יודעת. הוא ראה שאני מסוגרת ולא כמו תמיד. ישבנו בסלון ואמרתי לו שעם שקר אני לא יכולה לחיות".
הרגשת נבגדת?
"במשך חודשים ארוכים תחושת הבגידה הציפה אותי. אם לאיש שהיה הכי קרוב אי אפשר להאמין, אז העולם כולו הופך להיות נושא בתוכו שקר ואי אפשר לדעת היכן הוא מסתתר. כל שנות הזוגיות והאהבה מוטלות בספק- מה בכלל היה פה אמיתי? יש לי אתגרים רבים בחיים, מאז שאני ילדה קטנה ועם כולם אני מתמודדת. אבל זה? האמון זה לב החיים! עם שקר אני לא יכולה לחיות. זה מה שבסוף מחק לי את החיוך מהפנים. הצחוק שלי מת יחד איתי".
"שנים הבנתי שזה יגמר בגירושין. הרגש רוצה תחושת שייכות ולא רוצה לאבד, אבל השכל מבין שזה יגמר ואין קסמים. את יודעת שכשיהיה לך אומץ את תלכי"
בתוך אותה תקופה קשה החליטו רבקה ובעלה ללכת לטיפול זוגי. בשלב מסוים המטפל הזוגי שאל את רבקה אם היא מוכנה להישאר ביחסים למרות שהנטייה המינית של בעלה לא תשתנה. "בהתחלה חשבתי שאני מוכנה לוותר על התפתחות שלי עד שראיתי שאני מסתכלת במראה ונראית מתה. הרגשתי שאני נשארת בשביל הילדים ושאין לי זכויות משל עצמי. חשבתי לעצמי- למה אין לי זכות שיהיה לי טוב? למה הזכות של הילדים קודמת לשלי? ובכלל אולי עדיף לילדים הורים גרושים אבל אמא חיה".
מה את חושבת על רבנים שמשכנעים גברים בעלי נטייה מינית חד מינית, לעבור טיפולי המרה, להתחתן ולהתמודד תוך כדי תנועה?
"מילא רבנים דוחפים תלמיד שלהם להתחתן, משלים אותו, כי יש להם אינטרס שיישאר בפנים, אבל הבחורה- מה היא עשתה לך? היא שקופה לחלוטין. היא רק פונקציה לשמור את הבחור שלך".
אצל רבקה הגירושין טריים והיא עדיין בעין הסערה. "אבל זה גם לא טרי", היא אומרת. "שנים הבנתי שזה יגמר בגירושין. הרגש רוצה תחושת שייכות ולא רוצה לאבד, אבל השכל מבין שזה יגמר ואין קסמים. את יודעת שכשיהיה לך אומץ את תלכי". לרבקה חשוב להעביר מסר לנשים אחרות: "חשוב לי לומר לנשים שזה בסדר להיפרד, זה בסדר להישאר, זה בסדר לספר וזה בסדר לא לספר. אל תשפטי את עצמך", היא אומרת ומוסיפה מסר גם לציבור כולו- "תנו אמון שנשים שהתגרשו יודעות מה הן עושות ואין מקום להאשים אותן. יש דברים שלא רואים מבחוץ".
בגידה כפולה
יעל (35, אם לשניים) ובעלה לשעבר הסכימו ביניהם לא לספר לילדיהם עד שיתבגרו על נטייתו המינית של אביהם. לאחר הגירושין הוא עזב את אורח החיים הדתי, חי בגלוי עם בן זוג ולמרות ההסכם שקבעו, הוא רוצה לחוש בנוח בחייו החדשים ולספר לילדיו את האמת. "הוא צריך לדעת שכשהוא וצא מהארון הוא הכניס אחרים אליו, ובמקרה הזה את הילדים", מבהירה יעל.
גורמי טיפול חילוניים שהאב נועץ בהם אמרו שעדיף לגלות את האמת כי "סוד זה לא בריא". מטפלים ברוח אחרת שיעל נועצה בהם אמרו שלפעמים האמת יותר קשה מהסוד. יעל מאמינה ששיח על הנטייה המינית עם הילדים עלול לפגוע בהם. "הם יפחדו שחברים יצחקו עליהם, הם יתביישו". לדבריה, החברה הדתית עוברת שינוי בנושא זה, אך התהליך בחיתוליו וילדיה לא צריכים להיות "דון קישוט". היא מרגישה אחראית לשמור עליהם מהאמת ומספרת שבליל הפרידה הם התפרקו במיטה, והיא זו שהייתה שם איתם לנגב להם את הדמעות, לאסוף את השברים שלהם ושלה. "לפעמים אני אומרת לעצמי- 'אוקיי, נספר להם והוא יחשוף אותם לחיים שלו עם בן הזוג והילדים יחיו בחלק מהזמן גם איתם, אבל הפחד ממה שיכול לקרות להם הוא גדול. איך הילדים ירגישו? האם הם יוכלו לקבל בסיטואציה מורכבת כזו כל מה שילדים זקוקים לו? האם זה ישפיע על הנטייה המינית שלהם? האם זה ישפיע על הקשר עם אביהם? ועוד שאלות רבות שמתרוצצות אצלי בראש".
באותה תקופה שגילית שהאיש שלצידך הוא בארון- שיתפת מישהו? הורים שלך ידעו?
"כן. סיפרתי להורים. אמא שלי אמרה- 'נו אז מה? אל תפרקי את הבית, תישארי בשביל הילדים, לפחות עד שיגדלו קצת'. אבא שלי אמר- 'אני לא אסכים שתוותרי על המיניות שלך'".
"אני אישה יפה וזה דפק לי את הדימוי העצמי. לא הבנתי למה הוא לא רוצה. כל הזמן הרגשתי שאני לא בסדר, שאני לא מספיק מושכת. חשבתי שאולי אם אני אתלבש אחרת, אולי אם אוריד במשקל אחרי הלידות- הוא ירצה
יעל הסכימה בהתחלה להישאר ולחיות עם הידיעה שבעלה נמשך לגברים. "אמרתי לעצמי- 'לא נורא אם הוא יהיה איתי במיטה וידמיין שהוא עם גבר, העיקר לשמור על המשפחה. שנה החזקנו, בסוף הוא הלך. מבחינתי הסוף זאת המשפחה. מבחינתו הסוף היה סימן שאלה. הרגשתי שנטשו אותי. אבל הוא בעצם עשה לי טובה ענקית כשעזב. עם הזמן הבנתי שמיניות זה לא רק מה שקורה במיטה. זה משהו רחב ועמוק הרבה יותר".
יעל מגדירה מיניות כהוויה שלמה, "איך שאת מתהלכת בעולם". היא מעידה על עצמה שהחיים לצד גבר שהוא הומוסקסואל פגעו לה באותה תקופה בדימוי העצמי. "אני אישה יפה וזה דפק לי את הדימוי העצמי. לא הבנתי למה הוא לא רוצה. כל הזמן הרגשתי שאני לא בסדר, שאני לא מספיק מושכת. חשבתי שאולי אם אני אתלבש אחרת, אולי אם אוריד במשקל אחרי הלידות- הוא ירצה. לא הבנתי למה אני חוזרת מהמקווה והוא הולך לישון במקום להשתוקק למגע. תירצתי לעצמי תירוצים- 'בטח הוא עייף', 'בטח זה ככה אצל כולם ולא רק אצלנו'".
יעל משתפת כי בתקופת נישואיה לא היה מקובל בחברה הדתית לשוחח עם חברות או עם ההורים על חיי האישות של בני הזוג. היא לא ידעה איך מיניות אמורה להרגיש או להראות בין בני זוג. היא גם לא ראתה גילויי חיבה פיזיים בבית בו גדלה. "השיח בנושא מיניות חייב להשתנות בציבור הדתי. צריך להכשיר את צוותי ההוראה לשיח פתוח בנושא מיניות. לקיים חוגי בית להורים, לתת כלים לשיח ולדוגמה אישית עבור הדור הצעיר. אולי אם תהיה פתיחות ושיח בנושא בחברה הדתית, אז נערים בעלי נטייה חד מינית לא יפחדו לצאת מהארון. הם לא יינשאו למין השני ויגרמו עוול לעצמם ולעזר כנגדם".
תחושת הבגידה שחשות הנשים איתן אני משוחחת מתעצמת מול שאלת המיליון דולר- האם הוא ידע לפני?. ובתרגום חופשי: כמה זמן חייתי בשקר? כמה זמן שיחקו לי בלב ונתתי את האמון שלי לחינם? את הכאב של יעל אפשר להרגיש גם עכשיו, שנים אחרי. "היו לו קשרים חד מיניים לפני שנישאנו. אני מאמינה שבכל שנות הנישואין הוא ידע. כנראה ניסה להדחיק, אולי מהפחד לצאת מהארון בחברה הדתית'". ליעל היה כעס ענק אחרי הגילוי. היא הרגישה שנטשו אותה, שהשתמשו בה כמו רחם להשכרה. "במקום חצי מיליון ש"ח לפונדקאית, התחתנו איתי. הרגשתי נבגדת גם מצד עצמי.. מה עשיתי כל השנים האלה? איך לא ראיתי? הכעס והכאב הצטברו לי בבטן ועשו אותי חולה, התפתחה לי בעיה בריאותית חמורה".
איך גילית בעצם?
"שמתי לב שהמצב הנפשי שלו לא טוב, הוא הלך לקבל עזרה ולא ידעתי בדיוק למה. פעם אחת כשחזר מהטיפול הרגשתי שמשהו יושב עליו, דובבתי אותו והוא אמר לי- 'המטפלת אמרה לא להגיד לך, אבל אני אגיד: אני נמשך לגברים'".
איך הרגשת?
"חשבתי- אז כל מה שהיה פה 10 שנים לא היה אמיתי? את כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא. הרגשתי בושה נוראית בעצמי, בגידה, פגיעה עצומה בנשיות. ואתה? מה עשית כל השנים האלה? הלכת להיבדק בדיקת איידס בלי שידעתי? ה' ישמור. יכולת להדביק אותי".
למרות הכעס והאבל שחוותה, כיום יעל עושה מאמצים לשמור על קשר טוב עם בעלה לשעבר, לטובת הילדים. שניהם מתאמצים להיות הורים משמעותיים ביחד ולחוד. יעל הרגישה שבגירושיה איבדה חבר קרוב. היא מעריכה את אבי ילדיה על כך שהיה נאמן לעצמו. בראייה לאחור היא מודה על כך שנפרדו ולא המשיכו לחיות חיים של תסכול ביחד. "אני מעריכה אותו על האומץ לקום וללכת ושהיה נאמן לעצמו. בבית הדין הוא מרר בבכי, על מה הוא מאבד. אבל החברה צריכה לא רק למחוא כפיים ולהגיד לו כל הכבוד. כי בציבור הדתי קשה מאד להיות גרושה, יש שם הרבה האשמה, לחינם. וצריך לתת מקום למי שהשאירו מאחור. בזמן הנישואין היו מסרים של רבנים שזה יעבור ויהיה בסדר, אבל זה לא. אני שילמתי מחיר עצום שיכל להיחסך ממני".
