בטלוויזיה של שלהי שנת 2021 בואכה 2022, יש מקום לכולם. מסרטי דוקו גבוהי מצח עד לתוכניות בידור קלילות כנוצה. אלא שלגבי האחרונות עולה לא אחת השאלה: כמה מטופש זה מטופש מדי? כמה שטחי זה שטחי מדי? ובכן, אני חושבת שמצאתי היכן למתוח את הגבול, בדיוק במקום שעובר הלהיט הנטפליקסי "אמילי בפריז".
כאשר עלתה העונה הראשונה של הסדרה, באוקטובר של השנה שעברה, היא נחתה היישר אל המשטח הרך והמכיל של סגרי הקורונה. היינו ספונים בבית, מדוכאים בפיג'מות, מרחק שנות אור – או כך לפחות היה נדמה – מחופשה בחו"ל. ואז הגיעה אמילי, הניגוד המושלם לכל מה שהרגשנו: קופצנית וחייכנית, לבושה בבגדי מעצבים, משוטטת לה בסמטאות היפהפיות של פריז, חופשייה מדאגות.
מכאן, הדרך להצלחה של "אמילי בפריז" הייתה קצרה. היא התברגה בראש רשימת הסדרות הנצפות ביותר של נטפליקס, זכתה לביקורות סלחניות של מבקרי הטלוויזיה (כן, גם במדור זה) ואפילו קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב. כך ששובה למסך לפני כשבועיים עורר סקרנות וציפייה: האם אנחנו עדיין מחבבים את אמילי?
התשובה מתבררת מהר מאוד, למעשה כבר בפרק הראשון של העונה הראשונה, והיא שלילית כמו קו אחד בבדיקת האנטיגן. בין העונה הראשונה לשנייה המשיכה הפכה לדחייה, ויותר מכך – היא גורמת לנו לפקפק בעצמנו ולשאול באיזה מצב נפשי רעוע ופגיע פגשנו את הסדרה בשנה שעברה, שגרם לנו לשרוד עונה שלמה ואפילו ליהנות ממנה?
לטובת גבוהי המצח שלא התפתו מעולם ללחוץ "נגן סדרה", הנה תקציר האירועים: אמילי קופר היא צעירה אמריקנית שזוכה להזדמנות חייה – עבודה נחשקת בפריז בחברת יח"צ מקומית. ולמרות שאמילי מגיעה במיוחד כדי לתת "זווית אמריקנית" לעסק, פערי התרבויות יוצרים חיכוך מתמיד בינה לבין הקולגות הצרפתים שלה. בין לבין, וברוח התקופה, אמילי מתחזקת חשבון אינסטגרם פופולרי ופעיל, ומשדרת לעוקביה – ולנו הצופים – את פריז השיקית והתוססת.
בעונה השנייה אנחנו פוגשים את אמילי – ובכן – בדיוק באותו מקום. גורמת נזקים למקום העבודה שלה שבסוף מתבררים כהברקה גאונית, לכודה במשולש אהבה עם גבריאל השף החתיך וחברתו קמיל שהפכה בינתיים לחברתה, ומסתובבת בפריז עם חיוך מטופש, כאילו הייתה נערה בת 16 במחנה קיץ ולא אישה בוגרת בת 29, זרה בארץ שאינה דוברת את שפתה, זוכה לקיתונות של בוז על בסיס יומיומי.
במידה מסוימת אפשר לומר שאמילי בפריז היא סדרת פנטזיה או מדע בדיוני. שום דבר בה אינו קשור למציאות. הדמויות סטריאוטיפיות וחד־ממדיות – מסילבי הבוסית הצרפתייה הקשוחה ועד גבריאל שמצליח להיות נטול פגמים – יפה ומוכשר, מוסרי ורגיש. ומה שגרוע יותר – הן לא מתנהגות, אפילו לרגע אחד, כמו אנשים אמיתיים.
מאחורי הסדרה עומד אחד התסריטאים ההוליוודיים המצליחים בעולם – דארן סטאר, האיש שהביא לנו את "בוורלי הילס 90210" בשנות התשעים ואת "סקס והעיר הגדולה" בשנות האלפיים. מהאחרונה הוא הביא ל"אמילי" את המחויבות הגבוהה לאופנה. וזו כנראה המחמאה היחידה שאני יכולה להעניק לה: הבגדים מרהיבים, ססגוניים ומלאי סטייל. רובם מוגזמים לחלוטין, אבל הרי כבר אמרנו שמדובר בסדרת פנטזיה.
אמילי בפריז נטפליקס
