כמעט בכל רגע נתון יש לפחות ילד אחד מבודד בכל בית, והמצב הזה מטריף את כולנו. לא ברור את מי זה מאתגר יותר – את ההורים או את הילדים. וגם מערכת החינוך סובלת מזה מאד, במיוחד המורים והגננות. כולנו חיים מרגע לרגע, הורים מתהלכים בפחד מהבידוד הבא שינחת עליהם והילדים חיים בלי בסיס של יציבות ושגרה צפויה, שהם כל כך חיוניים להתפתחות הבריאה שלהם. רוב ההורים שאני מדברת איתם עכשיו מפחדים יותר מעוד בידוד מאשר מהוירוס עצמו, ובאמת כשמסתכלים על נתונים על מצבם הנפשי של ילדים בשנתיים האלו מבינים כמה נזקים נגרמים מהבידוד, הבדידות וחוסר השליטה בשגרת היומיום.
השאלה מה ההורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדיהם מתבססת קודם כל על ההנחה שישנה מציאות נתונה בתוכה אנחנו פועלים. נכון לעכשיו יש המון בידודים ובגילאים הגדולים יש גם מתח בתוך הכיתה בין המחוסנים לאלו שאינם, וכל מסגרת בוחרת בכל רגע האם ואיך לקיים למידה מרחוק או משולבת. בתוך המציאות הנתונה והמשתנה ההורים צריכים לתמוך בילדים שלנו ולהיות עבורם אי של יציבות, וזה דבר מאד קשה כשההורים בעצמם מנסים לשרוד גם רגשית וגם תעסוקתית ומעשית. בכל זאת אנסה לתת כמה קווים מנחים לליווי נכון של הילדים בזמנים האלו ובזמן בידוד בפרט.
העיקרון הראשון הוא שלהיות בחדר לבד זה עונש. בעבר הורים נתנו את העונש הזה לילדים שהרביצו, ועדיין יש הורים ששולחים ילדים לחדר "לחשוב על מה שהם עשו" שזה סוג יותר מעודן של עונש. הורות מיטיבה לא כוללת בתוכה ענישה, ועל זה אפשר להרחיב עוד הרבה בהזדמנות אחרת. העניין עם הבידוד הוא שכרגע זה נראה לנו שאין ברירה, אבל תמיד יש ברירה ולמען האמת יש הרבה ברירות. כשברור לנו מה חשוב אפשר למצוא פתרונות רבים ומגוונים. גם אם אתם לא מכניסים את הילד לחדר כעונש אלא דווקא מתוך כוונה טובה למנוע הדבקות, החוויה הרגשית של ילד שנמצא לבד בחדר היא חוויה של עונש ונידוי. ילדים מתפתחים בצורה המיטבית בתוך קשר ובמגע עם ההורים (והאחים), בעוד שזמן ארוך של שהיה לבד עלול לגרום לנזקים רגשיים בטוח הארוך. אם ילד צריך להיכנס לבידוד צריך לשקול את כל האפשרויות כדי שהוא יבלה כמה שפחות זמן לבד. יש משפחות שמכניסות עוד אח לבידוד כדי שתהיה למבודד חברה, יש שנכנסות לבידוד משפחתי או עם אחד ההורים, ויש עוד פתרונות רבים.
בסופו של דבר גם אם הילד לא מבודד בחדר הוא נשאר בבית או בחלק מסויים מהבית למשך כמה ימים. במצב כזה חשוב לשמור על שגרה כלשהי מצד אחד ועל פינוק וגמישות מצד שני. אם יש דרך שהילד יצטרף ללמידה כלשהי של בית הספר זה יעזור לו למלא את היום וגם לשמור על קשר עם השגרה שלו. אם אין אפשרות כזאת או שהילד צעיר כדאי לחשוב על כמה עוגנים ביום שיעזרו לו להרגיש שיש איזושהי יציבות בתוך הימים האלו. שגרה של ארוחות, זמן מסך, זמן יצירה או שיחת וידאו עם סבא וסבתא יכולה להיות מאד נעימה ומחזקת עבור ילד מבודד. יחד עם העוגנים האלו חשוב לפנק את הילד, לתת לו הרגשה שאתם מבינים כמה זה קשה להיות בבידוד. אפשר לפנק ביותר זמן מסך, באוכל טעים, לקנות לו ערכת יצירה מיוחדת. כל דבר שייתן לילד הרגשה שהוא לא לבד בימים האלו ולא לבד בקושי.
והדבר החשוב האחרון – לא לשכוח את עצמך. הימים האלו קשים מאד גם להורים. התמרון בין עבודה לבית, בדיקות ודאגה לשאר הילדים יכול להתיש ולשחוק. אל תשכחי לדאוג לעצמך להפוגות ופינוק. לפעמים זמן של פינוק משותף עם הילד המבודד – כמו צפייה בסרט ששניכם אוהבים – יכול להטעין ולשחרר גם אותו וגם אותך.
