חודש שבט הוא זמן של התחדשות. שפעת המים, העצים שמתחילים תהליך התעוררות, העשב הירוק והנוצץ, פרחים שמתחילים לנבוט. הכל פועם – התחדשות. אצל רוב הנשים שאני פוגשת המילה התחדשות מתקשרת לשינוי ואכן יש קשר בין שתי האיכויות האלו. עם זאת, הזמן הזה בשנה מאפשר ללמוד משהו אחר. חודש שבט מסמן לנו להתחדש בלי למהר לשנות.
אנחנו חיות בעידן שמקדש שינויים, שיפורים, פריצות דרך. תנועות חזקות שמייצרות הרבה אקשן וגם מתח מתמיד וריגוש גבוה. לצורך התמידי בשינויים יש מחירים: מערכת ערנית ודרוכה ששואבת הרבה מאד אנרגיה, ומייצרת הרבה מאד התחלות מחדש. התחלה מחדש היא משהו שכדי לחיות איתו בבריאות ובשלום צריך לקרות בתהליך איטי ועדין.
בטבע ההתחדשות איננה התחלה מחדש. לא מדובר בפירוק מלא ואז הקמה מאפס. ההתחדשות של הטבע כפי שניבטת אלינו בזמן הזה היא פשוט המשכיות של רצף תנועה, היא צמיחה של קיים. יש מיש. היא עוד תנועה טבעית במאמץ מזערי כחלק ממעגל השנה, כחלק אינטגרלי מהחיים. חגיגת ט"ו בשבט מסמלת את זה ממש, את השמחה בגילוי שמה שהיה כמת ואיננו (העץ בתרדמת החורף) מתעורר בזמן הזה מחדש לחיים וממשיך את צמיחתו בעולם.
ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו משייך לכל חודש עברי פסוק. הפסוק של חודש שבט הוא "המר ימירנו והיה הוא, ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כ"ז, ל"ג). יש בפסוק זה הזמנה לעצור רגע ולבחון אפשרות אחרת להתחדשות שאינה כרוכה בפירוק. זוהי הזמנה להתמרה, לסידור מחדש – כאשר בבסיס יש משהו שלא משתנה ולא מוחלף – 'והיה הוא'.
הטבע מראה לנו בדיוק את זה. האדמה מבטאת את זה במלואה. האדמה היא אדמה. היא לא מבקשת להשתנות או להיות משהו אחר, ועם זאת היא מתחדשת. אז מאיפה מגיעה ההתחדשות הנפלאה והעוצמתית שלה? מכוח חיים חדש שפועם בה שמעורר ומצמיח זרעים שכבר נרקבו באדמה וכעת מבשילים לנביטה. זוהי התחדשות בלי השתנות.
הרצון להתחדש הוא נפלא. ההתעוררות לבקשת חיים נוספת שהיא איכותית יותר, מתאימה יותר עבורנו – היא מבורכת. בא חודש שבט ואומר לנו, בלי מהפכות. בלי דרמה. בלי לרצות להחליף. די לכל המתח המוגזם הזה.
כדי להתחדש כדאי לחזק את הכרת היש. את ההכרה במי שאתן כפי שאתן, בלי להשתנות. אני מדברת על האיכויות המגוונות שמרכיבות את מי שאת; החוזקות והחולשות, הכשרונות, האהבות, המילים שלך, תנועת הגוף שלך, מבנה הגוף והמראה שלך, מה שהצמחת בחייך עד היום. כל אלה הן חלקת השדה שהיא את. האדמה שאת. מארג ייחודי וחד פעמי. אפשר ממש לרשום את ההיכרות הזו כדי לתת לה נוכחות. ואז, אתן מוזמנות להתבונן באדמה הטובה שאתן ולשאול -"מה עוד מבקש לצמוח פה?", "מה ישן וכבר צריך להתפנות?" , "מה מעורר ומחייה אותי?".
ההיכרות והידיעה מחברות. נוכחות שקטה ביש מזרימה אהבה. לאט לאט. ככל שתהיו פחות עסוקות ב'לשנות', כך תתאפשר נוכחות יותר רכה, מקבלת ואוהבת. ואהבה, היא חתיכת מקור חיים מצמיח ומחדש. חודש שבט – הוא זמן להתחדשות מאהבה.
