חדר הטיפולים של רופא או רופאת נשים הוא מרחב חשוף מאוד עבור נשים רבות. דווקא משום כך הוא גם אמור להיות מרחב בטוח ומוגן, שכן מפגש אינטימי עם גורמי רפואה מתרחש לעתים קרובות בצמתים רגישים ומורכבים בחיי האישה. הנשים בכתבה זו רצו להרגיש שהן בידיים טובות של אנשי מקצוע שלא יתנו לאינטרסים זרים למלא את חלל המרפאה ושניתן לסמוך עליהם. אלא שדווקא אז, מצאו עצמן מושפלות, מוקטנות וגרוע מכך- לא זכו לטיפול או למענה הרפואי הראוי. וזאת, רק משום שהביטו בהן מבעד לכיסוי הראש ולחצאית.
העדויות הראשונות על אפליית נשים דתיות במתן מענה רפואי רק בעקבות אמונתן והשתייכותן הדתית, הגיעו אלינו כמעט במקרה, בעקבות פרשיית הגניקולוגים שסרחו שעלתה לכותרות. השיח הנשי הכואב הציף מוגלות ופצעים מדממים וגרם למספר נשים אמיצות לפתוח ולשתף בצלקות שהן נושאות. למרות שקיבלנו קרוב לעשרים עדויות דיסקרטיות, החלטנו לבדוק עד כמה התופעה הזו באמת רווחת בקרב נשים דתיות. נדהמנו לראות את שטף התגובות שפרץ כמו לבה רותחת. לא פחות מ- 178 עדויות של נשים שסיפרו על חוויות קשות שעברו במערכת הרפואית ובפרט ברפואת נשים. נשים שחשו שהסמכות שלהן על גופן ניטלה מהן באופן משפיל ואלים ורק משום זהותן הדתית.
מיטל בנשק: "בקרן בריאה קיבלנו לאורך השנים עדויות על השפלה, ביזוי וטיפול פטרנליסטי על רקע דתי. נשים סיפרו שאפילו עצם כיסוי הראש גרם להתוויות רפואיות אוטומטיות ללא שנפרשו בפניהן כל האפשרויות הטיפוליות"
באופן גס אפשר לחלק את התלונות והאפליה הבוטה והמסוכנת לשתי קטגוריות: יש את הנשים שחוו הערות משפילות ולעתים לא זכו לטיפול הראוי, עקב זלזול גורמי הרפואה באמונתן והקפדתן בנושאים מסוימים. מנגד, יש נשים שחוו שיפוטיות ולעיתים מניעת מידע מצד גורמי רפואה דתיים שהחליטו עבורן או גערו בהן על מה שהיה נראה בעיניהם כחוסר הקפדה על ההלכה. בכתבה זו נחשוף רק חלק קטן מהעדויות שהגיעו לשולחננו, בתקווה לשנות את המציאות הקיימת, להוציא את הדעות הקדומות מחדרי הטיפולים ולהשיב לנשים את הסמכות על גופן. מרבית הנשים בכתבה הסכימו להיחשף רק בשמן הפרטי. הפרטים המלאים והתלונות הרבות שמורים במערכת.
"אתם כל הזמן עושים ילדים"
משפחות דתיות וחרדיות, במקרים רבים הן משפחות שהתברכו ביותר מילד אחד וכלב. עם זאת, בחלק גדול מהעדויות שהגיעו אלינו נשים מספרות שהרגישו שרופאים ורופאות מביטים בהן רק בתור 'רחם מהלך' ולא כישות עצמאית עם רצונות, צרכים ומצב אישי פרטיקולרי. את הכאב הזה פגשה גלית (49) אם לחמישה המתגוררת בירושלים, בהריון הרביעי שלה: "ההיריון הרביעי היה מחוץ לרחם. הרופא בחר בשבילי בניתוח שאינו כולל את הסרת החצוצרה, אלא רק ניקויה, כי הניח שארצה להביא ילדים נוספים לעולם", נזכרת גלית. "התוצאה הייתה כישלון מוחלט. סיבוך על גבי סיבוך. בעיות שיצרו באופן פרדוקסלי בעיות פוריות בהמשך. ייתכן ולו הייתי נשאלת הייתי עונה את אותה התשובה, אך הכעיס אותי כל כך שהוא הניח לגביי שאם אני דתייה, בוודאי שארצה הרבה מאוד ילדים. הוא לרגע לא חשב להניח בפניי את האפשרויות ולתת לי לבחור בעצמי. במהלך הסיבוכים נדרשתי להחתים את בעלי על הסכמה לטיפול, שזהו פרט הזוי לא פחות".
אסתר (26) היא אישה חרדית מבני ברק ואם לשלושה ילדים. בהריון הראשון שלה היא הגיעה לרופאת הנשים כשהתרגשות גדולה אחזה בה, אך גם חוסר ידע וניסיון. "שאלתי אותה כל מיני שאלות כדי להבין לעומק לקראת מה אני הולכת. היא ענתה לי ללא כחל וסרק תשובה קרה וחדה שהיממה אותי. היא פשוט הביטה בי באדישות וסיננה מבין שפתיה מבלי להתבלבל – 'זה לא רלוונטי בכלל, את גם ככה דתיה ולא תפילי'. בפעם האחרונה שהייתי אצלה לפני הלידה גילו שהעובר במצג עכוז אז היא אמרה שצריך ניתוח קיסרי. ממש נבהלתי וזלגו לי דמעות. שוב היא התגלתה בחוסר רגישות משווע כשאמרה לי בטון מזלזל- 'אה, בגלל שאת רוצה הרבה ילדים את פוחדת? כי את דתיה שחייבת להביא מלא ילדים'".
גם רעות (35), אם לשישה מירושלים, משתפת בתדהמה שאחזה בה כאשר הבחינה כי רופא הנשים שלה מביט בה מבעד לסטריאוטיפ מגושם: "הייתי אצל גינקולוג בירושלים וביקשתי מרשם לגלולות לפני החתונה והוא אמר לי בבוטות- 'נו, את לא צריכה את זה. אתם גם ככה עושים ילדים כל הזמן'".
התערבות בוטה בחייה הפרטיים של מטופלת שבסך הכל ביקשה מרשם שמענו גם מתמר (22), מנתיבות: "כשהתחתנתי בגיל 18, רופאת הנשים סירבה לרשום לי גלולות בטענה החצופה ש'בגלל זה התחתנת'".
"את לא יודעת איפה הרחם שלך"
מערכת הסטריאוטיפים המקטינה והמשפילה אינה פוסחת גם על רווקות דתיות. אמונה, צעירה בת 26, אובחנה לפני שנה עם אנדוטרמיוזיס, מחלה גניקולוגית כרונית הנגרמת כשיש הימצאות של תאים דמויי רירית רחם מחוץ לרחם והם גורמים לדלקת מכאיבה. אמונה עברה דרך חתחתים שכללה עשרות רופאים, רופאות ומחלקות שונות בבתי החולים. עד לרגע האבחון המדויק, אמונה מספרת שסבלה לא פעם מהתייחסות לא רצינית מצד הרופאים וטיפולים הכרחיים נמנעו ממנה רק משום שאינה פעילה מינית. העובדה שהייתה רווקה שומרת מצוות גרמה לרופאים לזלזל בה, לדבריה, והיא נאלצה לספוג משפטים מחרידים כמו: "במצבך כרווקה אי אפשר לדעת אם הבעיה גניקולוגית", "בחורה בתולה כלל לא יודעת היכן הרחם שלה, לכן אינה יכולה לומר שהוא כואב". רופא אחד אפילו המליץ לה לקיים יחסים ואמר שזה יפתור לה את כל הבעיות. הוא לא שכח להוסיף "אל תדאגי, לא אספר להורים". "אם הייתי מקשיבה להם, עד היום הייתי נותרת ללא אבחון מדויק וטיפול מתאים", היא אומרת בעצב. "הנושא של בדיקות גניקולוגיות לנשים בתולות הוא מורכב, אך הזלזול בבנות דתיות שומרות נגיעה קיים גם אצל רופאות דתיות. חבל לי כל כך על כל השנים שהלכו לאיבוד בחיפוש אחר הכרה".
אם התייחסות משפילה ולא עניינית של רופאי נשים מכאיבה כאשר היא נובעת מבורות או סטריאוטיפים חברתיים, כאשר האפליה מגיעה מכיוונם של רופאים דתיים המדברים כביכול בשם הדת, הרי שהיא מכאיבה שבעתיים. הרבנית חמוטל שובל, תושבת נווה דניאל, אם לחמש בנות, ראש בית המדרש לנשים באפרת ומלמדת תורה בלינדנבאום ובנווה חנה, חוותה זאת על בשרה לאחר לידת ביתה. "בשנת 2017 ילדתי תינוקת ביום רביעי. ביום שישי שוחררתי הביתה משערי צדק. בשבת התינוקת הייתה נראית לי לא בסדר – צהובה מאוד. לאחר התלבטות של חמש דקות, החלטתי שנוסעים למיון. שמנו את הילדים אצל השכנים ומיהרנו לבית החולים. כשהגעתי חזרה למחלקת יולדות, פגש אותי רופא צעיר וחובש כיפה שחורה. לתדהמתי, לפני שבדק את התינוקת, הוא הסתכל עליי במבט חודר, ושאל איך הגעתי לבית החולים, עניתי שבאנו באוטו פרטי. מיד הוא שאל – 'למה? שבת היום…'. כעסתי נורא על עצם המעמד, על עצם השאלה. שאלתי אותו אם הוא למד הלכות שבת או אני. אחות שראתה את הסיטואציה ניגשה אליי ולחשה לי לא להתייחס".
"היום, במבט לאחור, אני חושבת שהייתי צריכה להגיד משהו, אבל שבוע אחרי לידה לא הייתי במצב שאפשר לי לעשות זאת".
גם איילת מספרת סיפור דומה ומכעיס לא פחות. "הגעתי בערב יום כיפור עם צירים מוקדמים לרופא נשים דתי כשברקע לידה מוקדמת. הוא קיבל את פניי ואמר בזלזול: 'הגעת כדי שאתיר לך לצום. אני לא מתיר לך. את בשבוע 32. מקסימום תלדי. יש לנו כאן פגיות מצוינות'. נסתי משם כל עוד נפשי בי. שתיתי שיעורים. ילדתי בזמן המשוער, ואליו כמובן שלא חזרתי יותר לעולם".
"הרופא לא נתן לי את זכות הבחירה"
ההנחה של רופאים שמי שדתייה תנהג כך או אחרת ולכן מראש לא מציגים בפניה את כל האפשרויות העומדות בפניה- היא טענה שחוזרת על עצמה, בעיקר סביב טיפולי פוריות, סיטואציה שגם ככה מאוד רגישה ואמוציונלית. "כשהבנו שאנחנו זקוקים לטיפולי פוריות, קבעתי תור לרופא נשים מוכר ומבוקש, חודש קדימה", מספרת אפרת (32), אם לשניים, המתגוררת בגוש עציון. "פיניתי את כל היום כי לא ידעתי כמה זמן זה ייקח והיה לי חשוב להבין לעומק את כל המשמעויות של הבחירה לעבור 'טיפולי פוריות', להבין את הצעדים שיידרשו ממני ואת ההשפעות של התהליך. הגעתי למרפאה, נכנסתי אל הרופא והסברתי לו שאני רוצה לדעת איך התהליך מתנהל- האם אני אמורה לגשת למרפאת פוריות בעצמי? האם הוא, כרופא, אמור לתת לי הפניה? רציתי בפשטות לדעת מהו השלב הראשון וכיצד מתחילים בתהליך המורכב", נזכרת אפרת. "הוא הסתכל עליי, בחן אותי מלמעלה ועד למטה ואמר לי- 'את דתיה, נכון? אז תתפללי'. וזהו. ככה נגמר התור. כשניסיתי להמשיך ולשאול מה הצעד הבא שלי ומה לעשות, הוא אמר שהסתיים התור ושלח אותי החוצה. אני לא מבינה איך בכלל מעסיקים אדם כזה כרופא נשים? זה נשגב מבינתי".
אפרת מספרת כי המקרה השפיע עליה באופן קשה, "המפגש הזה הוריד לי את הביטחון והאמונה שיהיו לי ילדים. לאחר המפגש נמנעתי במשך חודשים רבים מטיפולים בשל החשש מהמפגש עם רופאים ורופאות".
ד"ר אורית צ'רני גולן: "כאשר מטפלים מניחים הנחות יסוד על המטופלים הם מצמצמים אותם לכדי הסטראוטיפ שהמטופלים מייצגים עבורם וזו טעות מבחינה אתית"
נטע (38), אם לשניים המתגוררת ביישוב אלקנה, חוותה גם היא סיטואציה בה רופא הנשים הניח הנחות מוקדמות לגביה רק משום חזותה הדתית, הנחות שיכלו להוסיף לה סבל מיותר ולא הכרחי. "כשהיינו בתחילת הדרך של טיפולי הפוריות בשלב ההזרעות, הרופא עמד לתת לי מרשם לאסטרופם כדי לדחות ביוץ", מספרת נטע. "לפתע התעשתי ושאלתי- 'רגע, למה בדיוק?'. הרופא ענה לי, כאילו מדובר במובן מאליו- "כי אתם דתיים, איך תעשו הזרעה לפני הטבילה?". תהיתי עם עצמי אם אכן זו בעיה, אך הבהרתי לו שאברר את העניין לפני שאמהר לדחוף לעצמי הורמונים. בררתי אצל הרב שלנו והוא פסק שאין בעיה שנעשה הזרעה לפני הטבילה. כמה חבל שהרופא לא נתן לי את זכות הבחירה אלא הניח מסקנות על סמך ידע קלוש ומעורפל".
השפלה, ביזוי וטיפול מתנשא
מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן "בריאה", מקבלת במשך שנים רבות, מתוקף תפקידה, פניות של נשים המספרות על חוויות קשות בהן הופלו על ידי צוות רפואי אך ורק בגלל השתייכותן הדתית. "בקרן בריאה קיבלנו לאורך השנים עדויות על השפלה, ביזוי וטיפול פטרנליסטי על רקע דתי. נשים סיפרו שאפילו עצם כיסוי הראש גרם להתוויות רפואיות אוטומטיות ללא שנפרשו בפניהן כל האפשרויות הטיפוליות וללא מתן בחירה ביניהן, לעיתים עם השלכות קריטיות לחיי המטופלת, למשל בענייני אמצעי מניעה או בדיקות סקר להריון. אפליה קיצונית המתבטאת בסירוב למתן טיפול גם קיימת, אבל פחות נפוצה. היא לרוב תוסווה בתירוצים רפואיים למרות שהסטריאוטיפיזציה של המטופלת ואורח חייה ברורים.
"יתרה מכך, במחקרים בחו"ל על אפליה רפואית כנגד נשים מוסלמיות החובשות חיג'אב אף נטען כי עצם מתן יחס למטופלות בהתבסס על הנחות מוקדמות הנוגעות לאמונתן הדתית מבטא תהליכי גזענות פסולים, כי הן מייצרות דפוס של 'אחר' באוכלוסייה, המוחרג מהנורמה וכידוע גם בישראל גזענות אסורה על פי חוק".
למה זה קורה לדעתך? על איזה רקע צומחת הבורות הזו?
"בסופו של יום, מערכת הבריאות משקפת תהליכים תרבותיים המתקיימים בחברה, היא איננה מנותקת מהן. כאשר בתקשורת לאורך השנים נשים דתיות מוצגות כפנאטיות נלעגות, קחי לדוגמה את דמותה של 'רוחל' בארץ נהדרת, נוצרת בתודעה שכבה על גבי שכבה של סטראוטיפים מכלילים ומבזים אשר אינם פוסחים על אנשי הצוות הרפואי. הסוציולוג ארווינג גופמן הזכיר כי היוונים המציאו את המונח סטיגמה על מנת לסמן אדם כפסול על סמך סימני היכר גופניים, כזה שצריך להתרחק ממנו. הוא טוען כי החברה שלנו יוצרת אמצעים לסיווג הבריות וכך במבט ראשון אנחנו מעמיסים על האדם מולנו את זהותו החברתית כפי שנטבעה במוחנו. כיסוי הראש או הלבוש הצנוע הם סימני היכר חיצוניים אשר מתכתבים עם הסטיגמה שנוצרת כלפי נשים דתיות".
כיצד ניתן להעלות מודעות לנושא בקרב רופאים ורופאות?
"כיום, בפקולטות לרפואה קיימים קורסים להתנהלות במרחב רפואי רב תרבותי בו לומדים על הניואנסים של קבוצות שונות בחברה הישראלית. עם זאת, עלולה להיות בכך בעיה אם נוצרת רדוקציה של הזהות האינדיבידואלית למקשה אחת של קהילה ממנה יש ציפיות זהות. זה עלול להפיל את אנשי הצוות הרפואי שוב באותן מלכודות של הכללה. מה שצריך לעשות זה ללמד את הצוותים הרפואיים רפלקטיביות שתציף עד כמה השיפוטיות והדעות הקדומות שלהם נמצאות בחדר הטיפולים ובנוסף להציף את התבניות הפוגעניות שמתגלות כדי לשים את הדברים על השולחן, שיקלו על הרופאים בתהליכי ההסתכלות הפנימית".
בנשק מבקשת להוסיף נקודה חשובה וקריטית לא פחות: "חשוב לציין שהאתגר הוא לא רק בקרב רופאים ורופאות חילוניים. גם רופאות דתיות מגיעות עם הנחות מוקדמות כלפי מטופלות דתיות ולעיתים מתוות עבורן טיפול רפואי ללא בחירה על סמך המראה החיצוני ההלכתי שלהן. דוגמא לכך הוא סוג מרשם הגלולות עבור כלה לפני החתונה על סמך התפיסה שהיא בטוח תרצה להיכנס להריון מהר. גם פטרנליזם כזה הוא בעייתי ושולל בחירה מנשים או מעמיס עליהן בושה שהן אינן מתיישרות עם קו הלכתי ספציפי".
ד"ר אורית צ'רני גולן, חוקרת ומרצה באקדמית עמק יזרעאל בחוג למנהל מערכות בריאות, חברת ועדות אתיקה ומלווה אתית בבית חולים, מוסיפה אף היא נדבך חשוב. "המסגרת הטיפולית בקליניקה של 'מטופלת ורופאה' היא מסגרת מאוד חשובה ועליה מתבסס האמון המיוחל והנחוץ במערכת הבריאות. כאשר מטפלים מניחים הנחות יסוד על המטופלים הם מצמצמים אותם לכדי הסטראוטיפ שהמטופלים מייצגים עבורם וזו טעות מבחינה אתית. הגישה צריכה להיות שכל מטופל ומטופלת הם יחידים ובעלי תיק רפואי משלהם כמו גם עמדות, ועל כן ראשית יש לתת את המידע בהנגשה שפתית. במידה ויש צורך, לוודא שהבינו את האפשרויות השונות. במקרה של אי וודאות הדבר הטוב ביותר הוא לשאול את המטופלים לרצונם. כאשר מטופלים מקבלים את החלטתם יש לכבדם עד להחלטה ולא לנהוג בשיפוטיות כלפיהם. זו הדרך לכבד מטופלים, לשמור על האתיקה הרפואית כלפיהם ועל ידי כך להעלות את האמון במערכת הבריאות".
* אם מצאת את עצמך נפגעת ומופלית לרעה על רקע דתי במערכת הרפואית, כתבי לנו: Meravs1992@gmail.com
