"נושא השואה לא מעניין את הצעירים"

"

"יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום חשוב ביותר, כי הוא יום השואה היחיד שמצוין באותו תאריך בכל העולם", מציינת פרופ' זהבית גרוס בתחילת השיחה בינינו. גרוס, עומדת בראש המרכזים החינוכיים באוניברסיטת בר אילן, "מרכז סאל ואן גלדר לספרות השואה והוראתה" ו"קתדרת אונסקו לחינוך לערכים, לסובלנות ושלום על שם יוסף בורג". "מאחר וה-27 לינואר הוא יום השואה היחיד שמצוין באופן רשמי בעולם כולו", ממשיכה גרוס, "חשוב שביום הזה יהודים בכל העולם יתגייסו להפצת זיכרון השואה, כל אחד בארצו כי זה יום שבו יש פתיחות במדינות השונות להתייחס באופן רשמי ופומבי לנושא הזה. הוראת השואה היא אחת הדרכים החשובות ביותר במלחמה באנטישמיות".

לקראת יום השואה הבינלאומי 2022, נערך במרכז ואן גלדר בבר אילן, אשר בראשו היא עומדת, כנס לרגל השקת ספר חדש בהוצאת הארכיון וויוודינה בסרביה ומרכז ון גלדר  שעוסק בגירוש לאושוויץ של  יהודי העיר באצ'קה בסרביה בשנת 1944. רוב הקהילה נספתה. פרופ'  גרוס שכתבה את המבוא האקדמי-מדעי  לספר התרגשה כשגילתה בין המסמכים הארכיוניים של באצ'קה גם את שם בני משפחת למפל, משפחתו של שר החוץ יאיר לפיד. היא פנתה אליו ולפיד שלח לכנס הקלטה מצולמת  שהיא למעשה  עדות על סיפורה של משפחתו . הוא סיפר על הסבתא רבא שלו שנשכחה בבית כשכל הקהילה גורשה  ונשארה לבד ממרץ  עד מאי 1944 ואיזשהו  בירוקראט נאצי גילה ברשימות שחסרה לו האשה הזקנה הזאת והנאצים חזרו לחפש אותה ולהביא אותה לאושוויץ אל מותה. ניתן לראות מכך עד כמה הבירוקרטיה של הרוע היתה מדויקת. בסיום ההקלטה ביקש לפיד לא לשכוח את הסבתא רבה שלו ולא לשכוח את ששת מילוני היהודים שנספו בשואה. הוא הדגיש שחשוב מאד לדאוג שמצב כזה ושואה  לא תתרחש שוב לעולם".

אחת הבעיות הקשות שעומדות בפני החוקרים היא העובדה שנושא השואה לא מעניין את הצעירים. הם מאד מרוחקים מהנושא"

אם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות שוב? לא למדנו את הלקח?

"חשוב שאנשים יפנימו שאם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות שוב. צריך להבין שהאנשים שעשו את השואה היו אנשים מתורבתים, צריך להסביר לדור הצעיר בעולם כולו איך התפתחה השואה וחשוב להשתמש בתהליך ההוראה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שמדברים היום אל לב הנוער כדי שההוראה תהיה מעניינת ומשמעותית".

זה אומר שהכול מתחיל ונגמר בחינוך?

"חינוך זה לא אנטיביוטיקה. שואה ואנטישמיות הולכים יד ביד. חינוך והסברה הם אמצעים חשובים להילחם באנטישמיות. אפשר להילחם באנטישמיות אבל  זה מורכב ודורש יצירתיות וחשיבה מורכבת מחוץ לקופסא. הבעיה הכי גדולה שאנחנו מתמודדים עמה היום היא השאלה- איך ילמדו את נושא השואה בעולם ללא ניצולים?"

 

להילחם באדישות

משנת 2017 עד שנת 2021 גרוס עסקה במחקר חשוב על הוראת השואה בבתי הספר היהודים והערבים בישראל, בעזרת מענק של האקדמיה הלאומית מדעית בישראל. שם, היא גילתה שהמצב מורכב ומאתגר שכן הקשר של הצעירים לשואה בדור הזה הוא קלוש. "אחת הבעיות הקשות שעומדות בפני החוקרים היא העובדה שנושא השואה לא מעניין את הצעירים. הם מאד מרוחקים מהנושא. מי שאין לו קשר משפחתי כמו שלי ושל הילדים שלי, מרגיש פחות מחויב לנושא לכן היום אנחנו חייבים לנקוט בפעולות אקטיביות".

מה זה אומר?

"אנשי החינוך בתחום השואה צריכים להלביש את הנושא באמצעים טכנולוגיים. צריך לעבוד יותר על ההיבט הרגשי באמצעות מדיומים תרבותיים. צריך לעבור ללמידה חווייתית".

מה הביא אותך, בתור מישהי שנולדה בישראל, לעסוק בשואה?

"האמת היא שלא רציתי לעסוק בנושא הרגיש הזה. כשסיימתי דוקטורט בחינוך, פרופ' יעקב רנד פנה אלי והציע לי לעסוק במחקרים בתחום השואה. סירבתי והוא הופתע מאוד. הסברתי לו שמאחר ואני דור שני לשואה, אבא שלי ניצול שואה, יש לי המון שואה בבית ואני לא רוצה לעסוק בנושא הזה. הייתי כמו יונה שברחה מהשליחות".

"צריך לדעת שהסכנה לא חלפה. השנאה ליהודים ממשיכה, עובדה שבגרמניה ובארצות נוספות בעולם גוברת התופעה של הערצת היטלר"

והשליחות רדפה אחרייך…. 

"בשנת 2007 יצאתי כחברה במשלחת רשמית של מדינת ישראל לעצרת הכללית של האו"ם לדיוני הוועדה למעמד האשה. שם פגשתי את האישה שהייתה אז אחראית על יישום החלטת האו"ם על יום השואה הבינלאומי. הסתבר, שלמרות שהיא לא הייתה יהודייה היא פעלה המון  להנחלת השואה בעולם. היא שאלה אותי מה אני עושה בתחום הנחלת זיכרון השואה בישראל ועניתי  לה שאני לא עושה כלום. הסברתי לה שאנחנו, הדור השני לשואה, אין לנו יכולת נפשית לעסוק בתחום הזה. היא הייתה מופתעת ואמרה לי – 'את צריכה לגלות אחריות'. הרגשתי נורא. אני זוכרת שיצאתי מבניין האו"ם ואמרתי לעצמי- 'זהבית, את חייבת לגלות אחריות'. באותה תקופה פנו אלי מאונסקו וביקשו ממני ליזום פרויקט חינוכי בינלאומי על איזה נושא חינוכי שאבחר. יכולתי להתמקד בחינוך לבלט או חינוך לשחמט אבל בחרתי להתמקד במחקר לחינוך להוראת השואה בעולם".

בשנת 2015 המחקר יצא בספר בהוצאה היוקרתית 'ספרינגר'. הייתה לו השקה רשמית באונסקו  ופרופ' גרוס הוזמנה לתת עליו הרצאות באוניברסיטאות חשובות ברחבי העולם.

מה ההמלצה שלך לאור המחקרים שערכת?

"אני מציעה שביום השואה הבינלאומי, יפסיקו בבתי הספר את תכניות הלימודים הרגילות ויתמקדו בלימודי השואה. יסבירו לבני הנוער את שורשיה של האנטישמיות והגזענות וינסו להסביר איך ניתן להילחם נגד גזענות ואנטישמיות. צריך לדעת שהסכנה לא חלפה. השנאה ליהודים ממשיכה. עובדה שבגרמניה ובארצות נוספות בעולם גוברת התופעה של הערצת היטלר. הספר הנורא 'מיין קאמף' נמכר בכמויות אדירות. הוא אחד הספרים הכי נמכרים בעולם. השנאה ליהודים לא חלפה מן העולם. יש בעולם רבים שאומרים- 'חבל שהיטלר לא גמר את העבודה'. אפילו היו דיבורים נוסח- 'היהודים הפילו את מגדלי התאומים'. היום ,למשל, במקומות שונים בעולם מאשימים את היהודים בהפצת מגפת הקורונה".

איך קרה שהעולם שתק בשואה נוכח הזוועות של הנאצים והוא שותק גם היום?

"זה סיפור מורכב. חשוב שהנוער בעולם כולו יבין שגם אנשים טובים יכולים להתגלגל למצבים שיהפכו אותם למפלצות. הנאצים היו בני אדם נאורים שהפכו למפלצות וזה עלול לקרות גם היום. יש אנשים שטועים ואומרים שאושוויץ הייתה פלנטה אחרת. זה לא נכון. מה שקרה באושוויץ יכול לקרות גם היום כי גם בני אדם נאורים יכולים לעשות דברים מפלצתיים וכדי שזה לא יקרה צריך לחנך. החינוך מטרתו להפוך אותנו לאנשים טובים ומתחשבים יותר. חשוב גם להילחם באדישות. אני מאמינה ביכולת של החינוך לבנות עולם חדש. חינוך האדם יביא בסופו של דבר גם לתיקון העולם. מדובר בתהליכים שלוקחים המון שנים אבל אם נאמין גם נצליח".