בסרטי האנימציה עליהן גדלנו בדרך כלל יש גיבור/ה שברגע מסוים עומדים בצומת בה הם צריכים לבחור בין מעשה טוב למעשה רע. יש להם בראש קול של "יצר טוב" וקול של "יצר רע" והם רק צריכים לבחור למי מהם להקשיב. בפרק א' של ספר התניא מניח רבי שניאור זלמן מלאדי פצצה שמשנה את כל התפיסה על עצמנו ועל המציאות. הנחת המוצא המרכזית לכל שיטתו, היא שזה לא- 'אני מול שני יצרים- טוב ורע', אלא שיש באדם עצמו באופן מובנה שתי נפשות. כדי לסבר את אוזני קוראיו לבשורה המהפכנית שהוא הביא לעולם הוא מבסס את דבריו על דברי הזוהר מפי הרב חיים ויטאל המתבסס על הפסוק מישעיה "ונשמות אני עשיתי" (נז, טז), מכאן שבאדם אין רק נשמה או נפש אחת אלא שתיים.
אתן בטח תוהות- מה הבשורה הגדולה פה?! הרי על פניו זה די אותה "גברת בשינוי אדרת" של היצר הטוב והיצר הרע שלמדנו עליהם בגן. אצל בעל התניא יש הבדל מהותי בדרך להבנת עצמי (ואף להבנת הזולת) כאשר ברור לי שמי שמנהל אותי (או את חברי) זו גם נפש טהורה ואלוקית אבל גם נפש טבעית שעלולה לא פעם להיות שלילית ובהמית. הנחת המוצא ששני אלו הינם חלק אימננטי ממי שאנחנו, יכולה לעזור לנו בפעם הבאה שנגיד לעצמנו- "איך אתמול נשבעתי לעצמי שאני לא נוגעת במתוקים, והבוקר חיסלתי קוראסון שקדים שלם?!". להבדיל אלף הבדלות- סביב מקרה חיים ולדר היו שתהו- איך ייתכן שולדר יכול היה לתת בחמלה עצות ועזרה לילדים ולהוריהם ובד בבד להשחית ולפגוע בנפשות טהורות כשברור לו שזה נזק בלתי הפיך? איך??
ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד חבויים בכל אחד מאתנו, בעוצמה כזו או אחרת. די בזה שנביט על עצמינו ברגע של נחת עם הילדים שלנו וברגע אחר צורם של עצבים ואיבוד שליטה כשמי מהם מפר את שלוותינו. זאת על אף האהבה הגדולה והרצון הכנה להרמוניה ונחת בבית. מי מהדמויות הם אני באמת? החומלת והאוהבת או הזועמת והצורחת? והתשובה של בעל התניא היא ששניהם מצויים בי. שניהם הם אני בעצמי.
ההבנה שולדר היה ככל הנראה גם דמות חומלת וגם רשע ופוגעני, מסדרת לנו משהו בראש, אבל לא נותנת ללב מנוח. האם בעל התניא מסיר את האחריות מהאדם למעשיו? ומי בסופו של דבר היה חיים ולדר?
בפרקים הראשונים של התניא מצייר לנו רבי שניאור זלמן מלאדי בפירוט מרתק את מבנה שתי הנפשות ואת האופן בו הן פועלות ומשפיעות עלינו. בדומה לפסיכואנליזה, בעל התניא מכיר בכך שהשלב הראשון בהתפתחות הנפש- זה להכיר אותה על הכוחות העצומים שדרים בתוכה. המודעות וההבנה, היא כידוע כבר חלק מן הפתרון. אם האדם ידע לקרוא את תנועות הנפש שלו הוא יוכל להבין את עצמו טוב יותר בשלב ראשון, ועל בסיס זה לנהל את עצמו על בסיס הבנות אלו.
ביכולתו של האדם לרתום את כוחות הנפש הללו לכיוון חיובי או שלילי והבחירה החופשית נתונה בידיו. יתרה מכך, כפי שמסביר בעל התניא, יש לנפשות כח השפעה הדדי- זו על זו. בכל רגע ורגע אני הוא זה שבוחר מי הוא האני. חיים ולדר בחר לתת לנפש הבהמית לנהל את מעשיו האפלים ולכן אין לשחרר אותו מאחריות למעשיו. להיפך. ההבנה של שורש העניין מחייבת אותנו לחנך את ילדינו להיות ערניים כלפי כל אדם, נחמד וטוב ככל שיהיה. בכולנו חבוי 'מיסטר הייד' כזה או אחר.
המודעות לתנועה הזו של שתי הנפשות בתוך האדם, מאפשרת לו חירות גדולה יותר לבחור כיצד להתנהל ולזכור ברגע האמת שיש בנפש שלו עוד חלקים שלא באים לידי ביטוי. ההבנה ששתי נפשות או שני הכוחות מצויים בי – לא מסירה ממני אחריות, אלא מעמידה את זכות וחופש הבחירה בכל רגע מחדש – להחליט איזה כח ינהל אותי.
