שני הקשרים שחכמי היהדות קישרו לאדר מלמדים אותנו על אתגר כה מוכר ועל ההתמודדות איתו. שניהם מחוברים היטב לחודש אדר, מה שמרמז לנו שזה זמן מצוין להעמיק ולהתאמן בזה ממש. הראשון הוא התמודדות עם חוסר ודאות, "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א, י"ח). פסוק זה מיוחס על ידי חז"ל לאופן ההשגחה שבאה לידי ביטוי במגילת אסתר ונרמזת בשם "אסתר". והשני הוא התמודדות עם ספקות, "זכור את אשר עשה לך עמלק", ובהמשך, "תמחה את זכר עמלק" (דברים כ"ה, י"ז). עמלק על פי חכמי היהדות הוא אביו הגנטי והרעיוני של המן מהמגילה, והוא הייצוג של התפיסה שמטילה ספק מחוכם בכל מקום שיש בו אמונה או אמון.
איך אלמנט ההסתרה והספק קשורים לחיי היומיום שלנו?
חוסר ודאות מהווה אחוז גבוה מהמרחב שבו אנו פועלות. למעשה, יש לנו מעט מאד ודאות. חוסר ודאות הוא לא דבר רע או טוב. זה פשוט מצב, והמצב הזה מהווה חלקים גדולים מהקיום שלנו. הוא מוגבר כאשר אנו פונות לדבר חדש, שעדיין אין לנו נתונים לגביו (עבודה חדשה, פיתוח של רעיון חדש, לידה, מעבר דירה, נסיעה למקום חדש, מערכת יחסים חדשה וכדומה). הוא גם נוכח בכל סיטואציה או תחום שאין לנו שליטה מלאה לגביו (שזה רוב הדברים בקיום שלנו).
הכוח שלנו לנוע במרחב של חוסר ודאות הוא כוח האמון, כוח האמונה. האמונה שיהיה טוב, שאנחנו במסע התפתחות וכל מה שקורה הוא חלק מהדרך, שיש חכמה עליונה שמכוונת את הדברים, או ברוח חודש אדר "שהכול מתהפך לטובה". אמון ואמונה הם הבסיס הבריא ביצירת קשרים, בפיתוח יוזמות, ביצירה ויש להם השפעה מחיה בכל עשייה ותנועה שלנו.
ההפך מהאמון הוא הספק. אותו חלק שמעורר את המערכת החרדה שלנו, שמכין אותנו לגרוע מכל, ששומר אותנו ערניות, שדואג שלא נהיה שאננות. זהו חלק שבמינון עדין הוא חשוב ובריא, אך ברגע שהוא מוגבר ומנטרל את האמון והאמונה, הוא חלק מסרס ואף הרסני. למען האמת, אני לא מכירה אף אדם שבאופן טבעי הספק נמצא אצלו במינון עדין. רובנו נמצאות בשיחה מתמדת איתו ואף פוגשות בו על כל צעד ושעל.
ומה בעצם מרמז לנו חודש אדר?
חודש אדר קודם כל מיידע אותנו שיש גם מציאות של הסתרה, והיא חלק ממרקם החיים והקיום. חודש אדר מזכיר לנו שיש בתודעה שלנו מרכיב שנקרא "ספק", ובזמן של הסתר או במילים אחרות, "חוסר ודאות", אין מקום לספק. יש למחות אותו. הוא מפריע והרסני. זו תזכורת חשובה מאד, כי חלק מההנהגה העצמית והתפקוד בחיים זה לדעת מתי לאפשר מה. כלומר, ניהול המרכיבים השונים בחיינו. בא חודש אדר שמזכיר ונותן לנו את הכוח לא לתת לספק מקום, לא בזמן הזה, ובכלל בזמנים של חוסר וודאות.
אז מה עושים עם זה?
- לזהות שאני במציאות של חוסר ודאות
- להזכיר לעצמי שזה לא דבר רע, שזה פשוט מצב והוא חלק מהחיים. (הרבה פעמים חוסר הוודאות מופיע דווקא בפתחם של דברים משמעותיים).
- להיות ערנית להימצאותם של ספקות, ממש כמו "מערכת חיסונית" שמזהה גורמים מזיקים.
- לא לנהל עם הספק שיחה. לראות, לזהות, למחוק או להתעלם.
- להגביר באופן אקטיבי את חווית האמון והאמונה (כשם שהספק מנטרל אמונה כך גם מינון גבוה של אמונה מנטרל ספקות). מאד עוזר להיזכר ואף לרשום מצבים שהדברים התהפכו לטובה, להתחזק מסיפורי הצלחה מהעבר שלך או מאנשים שנמצאים סביבך. להקיף עצמך באנשים שמאמינים בך, ולתת למילים שלהם להיכנס ללב.
- להסיח את הדעת על ידי עשייה של פעולות קטנות שדורשות מינימום מחשבה. פעולות אלו שומרות את המערכת האישית בתנועה. בשבילי זה המלאכות הקטנות של היומיום, כמו כביסה, כלים, עבודה בגינה, סידור של פינה בבית.
ולסיום, כשם שיש מציאות של הסתרה כך יש מציאות של גילוי, והן מתחלפות. כך שגם חוסר הוודאות סופו להתחלף בביטחון וחוזר חלילה. לדעת מה מתאים בכל מצב, זו התבונה.
