הקורונה עדיין פה איתנו ולמרות זאת נדמה שהמשק הישראלי נמצא בדרך להתאוששות ושחזרנו לאיזושהי שגרה נורמלית. אלא שאם מגרדים מתחת לפני השטח, מגלים שזה לא בדיוק המצב. בפועל, בתי עסק רבים עדיין מתקשים בגיוס עובדים, לאחר שעובדיהם לא שבו מהחל"ת או התפטרו. מניתוח שערך צוות חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה לנתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) עולה כי מאז מאי 2021 חל גידול במספר ובשיעור המתפטרים. מספר המתפטרים עלה מ-109 אלף באפריל 2021 ל-142 אלף בספטמבר 2021- מספר שיא בשנתיים מאז פרוץ הקורונה (האומדן למלאי המתפטרים על בסיס סקר כוח אדם).
אחד האנשים שחזה התפטרות מסיבית עוד לפני שזו קרתה, הוא פרופסור אנתוני קלוץ מאוניברסיטת טקסס שטען שעזיבה המונית מרצון תהיה אחת מההשלכות של משבר הקורונה על שוק העבודה. הסיבה לכך, לתפיסתו, היא שבסגרים לאחר התפרצות המגיפה לאנשים היה זמן לשבת בבית ולהרהר בקריירה שלהם ורבים הבינו שהם לא מעוניינים יותר להשתעבד למקום עבודה תמורת תנאים לא ניאותים. היו גם כאלו שהבינו שהם זקוקים ליותר זמן בבית ואיזון בריא בין החיים הפרטיים לקריירה.
בעולם הגדול ההתפטרות המסיבית כבר הפכה לתופעה עם שם – The Great Resignation, ובתרגום חופשי – "ההתפטרות הגדולה". מדובר בתופעה עולמית חדשה בה אנשים החליטו שהם לא יכולים יותר להמשיך במרוץ העכברים. התופעה שהחלה בארה"ב תפסה תאוצה כשבספטמבר האחרון כארבעה וחצי מיליון אנשים התפטרו. יחידים מצטרפים לקבוצות החותרות לשינוי במקום עבודתם, קהילות של מתפטרים הוקמו ברשתות החברתיות ויש אפילו כאלו שמתעדים את הרגע בו הודיעו על ההתפטרות ובאותה הזדמנות עשו שיימינג לבוסים שלהם כשסיפרו מה הם חושבים על היחס שלהם כלפי עובדיהם.
"אנשים לא מוכנים יותר לקבל שכר עבדים", אומר נעם מנלה חוקר תודעה דיגיטלית. "יש פה משהו הרבה יותר גדול מהתפטרות, יש כאן התנערות. התנערות של האנשים מחוזה ההעסקה הישן מבחינה כלכלית, רגשית, פסיכולוגית וחברתית. התנערות מיחסי ההיררכיה והמרות ושאלה ובירור על מקום העבודה בחיים שלנו. חוזה העסקה הישן קורס".
יוסי פריאר דרור: "דווקא מהמקום הזה של הקשבה אמתית לאדם מתקבל גם הערך הגדול ביותר עבור החברה, בדיוק כמו ביחסים בין אנשים שאוהבים ומוקירים אחד את השני"
הסיבות לתופעה המתפשטת נובעת לדברי מנלה מפסק הזמן הכפוי שאנשים חוו בקורונה. "אנשים הבינו שהם יכולים לשנות את העבודה והחיים שלהם. ושהעבודה היא לא רק כסף אלא הזמן שהם משקיעים בה, המקום של הבוס בחייהם, המשמעות ויכולת ההשפעה שיש להם".
איך מפעולה של בודדים זה הפך להיות תופעה?
"נוצר סחף תודעתי. אנשים כותבים שהתפטרו ואחרים משתפים שגם הם, ואז אחרים עוצרים וחושבים למה הם לא עשו את השינוי. אנשים מתחזקים מהקהילה שמגיבה ואומרת להם שהם גדולים מהחיים. והם גם מרגישים שהם משפיעים על עוד אנשים".
המלחמה בהתעמרות
קבוצת המתפטרים הראשונה שהתהוותה הייתה ברשת החברתית האמריקאית החזקה, "רדיט", שם נפתחה קבוצה שנקראת אנטי וורק (Anti work) בספטמבר האחרון היו חברים בה כ-50 אלף איש ובנובמבר הקבוצה מנתה כבר שניים וחצי מיליון. "זו תופעה מטורפת. מישהו בקהילת רדיט שיתף שבמקדונלדס מתעמרים בעובדים ומציע שכולם יתפטרו יחד ואז בבת אחת מתפטרים מאות אנשים", מספר מנלה.
בארץ לעומת ארה"ב התופעה מתבטאת בעזיבת בודדים שלאט לאט מתאגדים. השנה, למשל, התפטרו 600 שוטרים. פי שניים מהשנה הקודמת. גם בעלי מקצועות כמו נהגי אוטובוסים, סייעות במעונות יום, עובדי הייטק וחברות ביטחוניות – שובתים, עוזבים או מנסים לשנות את חוזי העסקה. לאט לאט, כך חשים רבים, הכוח עובר מהמנהלים לעובדים שלא מוכנים לוותר על זכויותיהם ודורשים יותר.
מנלה מספר על אפליקציה אנונימית חדשה שקמה בתאגיד ישראלי בו עובדים משתפים בהתעמרויות המנהלים באותה החברה. "העובדים נלחמים במנהלים שמתעמרים בהם. חלק עוזבים אבל חלק לא יכולים לעזוב כי אין להם את הכסף. ועדיין, הם רוצים להילחם ולשנות".
מה השינוי שקורה?
"הדיווחים באפליקציה מלחיצים את כל המערכת, אנשים לא רוצים לעבוד תחת מנהלים שמדווחים כגרועים. זה משפיע על הניוד הפנימי בתוך החברה ועל המוטיבציה של כולם. ההנהלה חייבת להסתכל על זה, להבין את הלך הרוח ולהשתנות".
איך זה שהתופעה קיימת גם בהייטק ובחברות ביטחוניות?
"בגלל שהסיפור הוא לא רק כלכלי. בהייטק עטפו את העובדים בכלוב זהב דרך חדר כושר והטבות. העובדים הבינו את הבלוף כשהם התחילו לעבוד מהבית. היום יש אנשים שיושבים בכל מיני מקומות מגניבים ברחבי העולם, נוודים דיגיטליים, עובדים מרחוק. ואם המנהלים שלהם בהייטק חושבים כמו פעם, טרום קורונה, ורוצים שיחזרו למשרד- אז נהיה קונפליקט".
אותם אנשים שרוצים שינוי, מסביר מנלה, ייצרו 'האשטגים', יעברו מחברה לחברה, עד שהם ימצאו את המנהלים שמתאימים להם. הם בשום אופן לא יישארו שבויים של מקום העבודה.
ועדיין, יש עובדים שחזרו למקום עבודתם והם לא מחפשים לחולל שינוי או להתחיל לחפש מקום עבודה אחר.
"החיים מאלצים אותם והם לא יכולים כרגע לעשות את השינוי הזה. זה עניין כמותי.
אם יש מספיק אנשים שיוצאים החוצה הארגונים מתחילים להיות חייבים להשתנות.
נעם מנלה: "אנשים הבינו שהם יכולים לשנות את העבודה והחיים שלהם. ושהעבודה היא לא רק כסף אלא הזמן שהם משקיעים בה, המקום של הבוס בחייהם, המשמעות ויכולת ההשפעה שיש להם"
זה מה שקרה בחברת אמזון. בסילבסטר היו לה הכי הרבה הזמנות אי פעם אבל היה מחסור גדול מאוד בעובדים. הם הודיעו שהם הולכים לשנות את חוזי העסקה ולהשקיע מיליארדים בפיתוח עובדים. בסופו של דבר ברוב החברות ימצאו את האנשים שלא יכולים להתפטר, השאלה היא האם הם העובדים הטובים? האם איתם הארגון רוצה לרוץ קדימה?
בפועל הארגון מתחיל לאבד את הטובים שלו לטובת התופעה הזו, ולכן הקרב של הארגון הוא לא רק על כוח עבודה אלה על כוח עבודה טוב, על היכולת שלו להתקדם. העובדים מצדם רוצים בעצמם להתקדם ולכן כל עוד יש פה פער, שני הצדדים בעצם או מפסידים או לא נפגשים".
שמים את העובד במרכז
עוד לפני תופעת ההתפטרות הגדולה, עידן הזום והאומיקרון- בחברת 'משב מחקר יישומי' הבינו שמרכז החיים אינו העבודה אלא האדם עצמו ויש להתאים את העבודה לאדם הפרטי ולא הפוך. את עיקרון "האדם במרכז" הם יישמו כשהחליטו בחברה לעבור לעבוד מהבית או ממוקדים אחרים במקום להחתים שעות במשרד. "בחברות רבות רואים שימוש בביטויים השאובים מחיי המשפחה, הרבה הטבות ופיתויים, אולם אין ראייה אמתית של האחר. במקום, ישנה מחשבה- כיצד אוכל לגרום לעובד לשרת את החברה באופן מיטבי. אין חיבור ברמה המהותית", אומר יוסי פריאר דרור, מייסד ויו"ר משב, חברה המתמחה במתן שירותי מחקר וסטטיסטיקה למגזר השלישי, העסקי, הפרטי ולאקדמיה.
פריאר דרור מסביר את האני מאמין מאחורי השינוי שהחליט לעשות בתוך משב. "יש כתבות רבות על כך שהדור של היום כבר פחות חשוב לו השכר. בכל פעם מצביעים על משהו אחר שחשוב שהחברות יציעו או יעשו בנידון, אבל מפספסים את העיקר שזה פשוט ראייה אמתית של האחר. אני רוצה שיהיה לו טוב לא בגלל שאז לחברה יהיה טוב, אלא בגלל שאני רוצה שלו, כאדם, יהיה טוב. מה גורם לטוב כמובן משתנה מאדם לאדם, וגם משתנה אצל אותו אדם לאורך חייו. באופן פרדוכסלי דווקא מהמקום הזה של הקשבה אמתית לאדם מתקבל גם הערך הגדול ביותר עבור החברה, בדיוק כמו ביחסים בין אנשים שאוהבים ומוקירים אחד את השני. הקשבה אמתית גם מאפשרת לראות טוב יותר מתי נכון להיפרד".
מה עוד מכיל בתוכו המודל של 'אדם במרכז'?
"משמעות נוספת של האדם במרכז היא שלא משנה מה הקשר שלך אל האדם- חבר לעבודה, לקוח או ספק- האדם הוא אדם, ולכן למשל לא מעכבים תשלום של ספק. היתרונות של המודל הוא שזה אפשר לכולם להמשיך לעבוד בחברה על אף התמורות בחייהם כמו יילודה או מעבר למקום מגורים מרוחק. אחת לכמה זמן אנחנו מתכנסים לעבודה מרוכזת של כמה ימים, לזמן עבודה רציף ומשותף במקום יפה בארץ או בעולם ובאווירה מלכדת".
ומה החסרונות של המודל?
"לעבודה מהבית יש מחיר. היכולת ללמוד אחד מהשני והיכולת להיעזר אחד בשני, פחות טובה בהשוואה לעבודה בחלל משותף. היה גם הווי בחלל המשותף שאין יותר. לי זה חסר, אבל החיסרון הזה בטל בשישים בהשוואה ליתרונות הרבים. מהניסיון שלנו החסרונות מעטים במשמעותם לאור היתרונות הרבים שיש למודל עבודה כזה, כמו האווירה הטובה והמיוחדת שנוצרת בחברה, שביעות הרצון הגבוהה של הצוות והלקוחות והצמיחה הכלכלית והתודעתית שנמצאת במגמת עלייה כל הזמן".
לעצור את המרדף
תנועה נוספת שקיימת עוד לפני הקורונה וקשורה בתפיסת חיים כוללת היא "תנועת ההאטה", תנועה גלובלית שקוראת להאט קצת את קצב החיים, כפי שכתב העיתונאי הקנדי קרל אונורה בספרו "בשבח האיטיות": "זו מהפכה תרבותית נגד הרעיון שמהיר יותר הוא תמיד הטוב יותר. הפילוסופיה האיטית אינה מכוונת שהפעילות תהיה בקצב חילזון, אלא לנסות לעשות כל דבר בקצב הנכון. להתענג על השעות והדקות במקום רק לספור אותן. לעשות הכל, בדרך הטובה ביותר במקום בדרך הכי מהירה שאפשר".
עורך אתר תנועת ההאטה הישראלית ומחבר הספר "היסטוריה של מהירות", עמית נויפלד, מבקש מאתנו לבחון מחדש את האופן בו אנו מנצלים את המשאב היקר ביותר שיש לנו- הזמן. לדבריו, תנועת ההאטה קוראת לנו להטיל ספק ברעיונות תרבותיים כמו: הישגיות, קריירה וצרכנות, ולבחון מחדש את הקשרים שאנחנו מנהלים עם העולם שסובב אותנו, החל במשפחה וחברים, וכלה במזון ובאופן בו אנו מבלים את שעות פנאי. אך כדי לחשוב מחדש, להרהר ולערער, אנחנו חייבים קודם להאט.
נויפלד, שכתב את ספרו עוד לפני הקורונה, מספר שבעקבות המגפה יותר ויותר אנשים מאמצים את גישת ההאטה. "המגיפה לימדה אנשים ליהנות מדברים פשוטים, למצוא עניין וקשרים בחמש מאות מטרים בודדים. ראינו את זה בכיבוש מחדש של המרחב הציבורי במהלך הסגרים. הפארקים והגנים היו מלאים באנשים שבעבר היו נרדמים מול נטפליקס או צובאים על הקניונים. שיתופי פעולה בין שכנים צצו ופרחו, אנשים עסקו יותר בבישול, בגינון, בקריאה, במלאכת ידיים ובתחביבים איטיים אחרים שפיתחו. אנשים גילו מחדש את הקהילה וגילויים מחממי לב של סולידריות חברתית הפכו לעניינים יומיומיים. היעדר המסחר והפנאי הוציא, לעניות דעתי, את המיטב מהאנשים ורבים לקחו איתם את התובנות האלה הלאה, גם אחרי שהסגרים התפוגגו לשגרת המגיפה בה אנחנו חיים כעת".
לדברי נויפלד אחד הדברים שהובילו אנשים לרצון לשינוי ולהאטה היה אובדן מקום העבודה. "עם פרוץ המגיפה לחיינו, מגזרים שלמים הפכו מובטלים. בעוד שמבחינה כלכלית המובטלים החדשים זכו לתמיכה מהמדינה ומרביתם הצליחו לצוף מעל המים, הרי שמבחינה נפשית היה קשה יותר להתמודד עם אובדן הערך והמשמעות שהעבודה העניקה. כאן בדיוק נכנסת תנועת ההאטה לתמונה. היא מזכירה לנו שבמשך רוב ההיסטוריה האנושית העבודה מעולם לא נתפסה כתכלית ראויה לחיים. למעשה, עד לפני כחמש מאות שנים היא נחשבה לדבר מה בזוי, ובאופן דומה נתפס גם הכסף עצמו. תנועת ההאטה לא רק מסייעת לנו לנטרל את הרעיון שהעבודה היא תכלית חיינו, היא גם מעניקה כלים פרקטיים לפיתוחם של חיים מלאים, מאושרים ומספקים, בין אם אנחנו עובדים ובין אם אנחנו מובטלים".
בשונה מפריאר דרור נויפלד לא בהכרח דוגל בכך שהשינוי כרוך בעבודה מהבית. "אנשים שעברו לעבוד מהבית עבדו יותר שעות. אני חושב שזה גם לא מפתיע. הטשטוש המוחלט של הגבולות בין העבודה לסלון, הזמינות האינסופית שהטכנולוגיה מאפשרת יחד עם החרדה הטבעית מהצטרפות למעגל האבטלה ההולך וגדל, כל אלה דחפו אנשים לעבוד הרבה יותר, לפחות בתחילת המגיפה. במהלך השנה וחצי האחרונות העבודה מהבית הפכה לשגרתית יותר ודברים החלו להתאזן".
עמית נויפלד: "לעניות דעתי מדובר במהפכה של ממש. פערי השכר בין מנהלים לעובדים זוטרים ובין מגזרים שונים בשוק העבודה, חרגו לטעמי מזמן מהתחום אותו יכולה החברה האנושית להכיל"
חשוב לזכור, מדגיש נויפלד, שהגלישה לשעות עבודה ארוכות לא החלה עם הקורונה. הטלפונים החכמים והמחשבים הניידים הפכו אותנו לזמינים כבר לפני עשור. "זאת הסיבה שאני קורא להתנער מהרעיון הארכאי של איזון עבודה-חיים. מה שאנחנו צריכים לעשות היום זה להכריז מפורשות על הצורך לעבוד פחות, ובכל מגזר. לתנועת ההאטה יש קטגוריה שלמה של 'עבודה איטית' שמציעה כלים שיאפשרו לנו להשיג את המטרה הזאת, ללא פגיעה בשכר או בתפוקה שאנחנו מייצרים".
היכן נמצא האיזון? יש אנשים שדווקא העבודה מהבית שחררה אותם במובן של פחות שעבוד לעבודה.
"אחד היתרונות הגדולים של עבודה מהבית בזמן הקורונה בא לידי ביטוי בחיסכון זמן בפקקים. תשתיות התחבורה בישראל מזכירות מדינות עולם שלישי ויש אנשים שבילו כל יום שעתיים או שלוש בדרכים. פתאום הם זכו לבלות את השעות האלו בעוד זמן שינה או בארוחת בוקר נינוחה עם הילדים. זה מאוד משמעותי. ועדיין, אני לא מכיר אנשים שהעבודה מהבית שחררה אותם מתחושת השעבוד. היא כן אפשרה גמישות גדולה יותר".
אתה בטח שמעת על גל ההתפטרות בעולם. זה מתכתב בעיניך, באיזשהו אופן עם תנועת ההאטה?
"בהחלט כן. תנועת ההאטה גורסת שעבודה, כל עבודה, צריכה להיות קודם כל כזאת שמספקת שכר הולם לעובד ומאפשרת לו קיום בכבוד. אנחנו רוצים עובדים מאושרים ומסופקים בכל פוזיציה בחברה האנושית, אחרת לא נוכל לפעול כקהילה בת קיימא. במובן זה, ההתפטרות הגדולה היא כמעט הוצאה לפועל של רעיונות התנועה. עובדים, בעיקר ממגזרי השירותים, מנצלים את המצוקה שהקורונה כפתה על שוק העבודה כדי לשפר את התנאים שלהם. לעניות דעתי מדובר במהפכה של ממש שיש לקוות שלא תדעך. פערי השכר בין מנהלים לעובדים זוטרים, ובין מגזרים שונים בשוק העבודה, חרגו לטעמי מזמן מהתחום אותו יכולה החברה האנושית להכיל. ועדיין חשוב לשמור על רעיונות, מעורפלים ככל שיהיו, של סולידריות חברתית. אני בהחלט מקווה שתופעת ההתפטרות הגדולה תוביל לאתחול מחדש של שוק העבודה, הן ברמות השכר והן במקום שאנחנו מאפשרים לעבודה לתפוס. האדם הוא יצור מורכב והעבודה היא רק רובד אחד בחייו. הנחנו לה לתפוס מקום מרכזי יתר על המידה בכינון הזהות שלנו, אבל לא מאוחר עדיין לתקן".
