פורים, החג האהוב עלי בשנה. חג הבלגאן, השתיה התענוג והשמחה. משהו עמוק נפתח לי שם כל שנה. בכל פעם משילה מעלי עוד קליפה, ואין מילים שיצליחו לתאר את האור שנגלה מתוך השמחה הפשוטה שזורמת בגוף מהיום הזה.
מהו האור הגדול של החג שעליו נאמר: שכל המועדות בטלין לעתיד לבוא וימי הפורים אינם בטלין? שיום הכיפורים הוא כפורים? החג שהוא יום חול כשאר הימים בו שותים, אוכלים ורוקדים?
הרב קוק בסידור "עולת ראי"ה" כותב:
"ידענו מדברי חכמים אמתיים, שהארת פורים גדולה למאוד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם… והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי. כי קיימו וקבלו בו את התורה ברצון… שאפילו אם יסולק אור השכל מכלי הגוף הנה כחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם, ושומרים מכל רע ומדביקים עצמם לשלמות האמתית שבאור פני מלך חיים. …ביום זה כחות הגוף גם כן מקודשים לשמים, והאור חופף עליהם בכל גוני. ועל כן יש לומר דהאי טעמא דמלאכה לא קבלו עלייהו בפורים, דכהיום אין הגשמי מתנגד לרוחני… ואפילו עסוק במלאכה שם הוא מוצא אור הקדושה".
ביום זה מאירה קדושת הגוף היהודי, גם כשהוא מאבד דעתו בשתייה. איך זה קשור לסיפור של פורים? ביום זה נצלנו מהשמדה של הגוף. בחנוכה בקשו אויבנו לאבד את הרוח היהודית וכנגד הנס שאור המקדש לא כבה אנחנו מדליקים נירות. בפורים בקשו אויבנו לאבד את גופנו, וכחגיגה על הנס הזה אנחנו חוגגים את הקדושה שבגוף היהודי, חוגגים את החיים!
בעבר כשעבדתי כתומכת לידה, ליוויתי אישה שתאריך לידה המשוער שלה היה ביום השואה, ולבסוף ילדה יום קודם. "איזה מזל" היא אמרה למיילדת, "הקלה גדולה, הדבר האחרון שהבן שלי צריך זה שיהיה לו יום הולדת ביום השואה". המיילדת הביטה עליה בחיוך ואמרה: "היום שאני הכי מתרגשת בשנה להגיע לעבודה זה יום השואה. ביום בו אנו זוכרים את החיים הרבים שנגדעו, אין רפואה גדולה ליום הזה מלראות חיים יהודיים חדשים בוקעים לעולם"
ועל זה כותב בעל ה"שם משמואל" : "…כעין שהייתה הגזירה עליהם להשמיד להרוג ולאבד שהוא בחיצוניות האדם ונהפוך הוא, על כן השמחה הנצמחת מזה נמי צריכה להיות אף בחיצוניות האדם, ועל כן המצווה לבסומי בפוריא כדי שתהא ניכרת השמחה גם בחיצוניות…
"והנה ישראל היו נמכרים להריגה וכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב, אלא שהשיגו חיים חדשים מעולם הנעלם באמצעות מרדכי ואסתר וכקטן שנולד דמי, … וזה נשאר לדורות שישראל משיגים חיים חדשים וכל הפושט יד נותנים לו, ובעבור זה נולדת שמחה בלב איש, ואין שמחה גדולה מזו" (ספר שם משמואל – פרשת תצווה – שנת תרע"ה).
בפורים אנחנו נדמים לתינוק שנולד מחדש, שקיבל בחזרה את החיים במתנה, וזוהי השמחה העצומה שבגוף, וזה זכר עמלק שאנחנו מוחים כל שנה – את המנסים לפקפק בקדושת חיינו וגופנו. בחג זה אנחנו מאבדים את הדעת ומתחברים לקדושה, לשורש שלמעלה מהדעת שהוא כולו קדוש וכולו טוב ומאיר בגוף הקדוש היהודי. השמחה הזאת מאפשרת לנו לגלות את ה' שמסתתר בתוך הגוף ומאיר בפשטות של חיים.
"אם אשתגע לפניך…
אדמה לשמע אותך דופק על דלתי
א-להים מדבר אלי:
פתחי לי
רעיתי
יונתי
תמתי…
אז אפשט קליפותי
וידי על הדלת
אלחש:
אני ערה ולבי ער
השאר"
(סיון הר שפי, מתוך "פורים שפיל")
