החיים שלנו רצופים מעברים. שינויי מקצב, שינויי אנרגיה לפעמים הפוכים ממש. החכמה הגדולה היא איך עושים אותם כך שנקיים מציאות של תנועה המשכית במקום כיבוי והתנעה לסירוגין. הנחיתה מחגיגת פורים – הרועשת, הצבעונית, ה'משוגעת'- לתוך היומיום עם המחשבה שכבר מתקדמת לכיוון פסח- דומה לרגעים שאנחנו מכירות מחיינו האישיים כשיש מעבר חד בין שמחה לאתגר. המעברים האלו מציפים שאלות רבות כמו- מה עושים עכשיו? איך ממשיכים מכאן? ברגעים כאלה כדאי להנהיג את משאבי האנרגיה שלנו לכיוון המיטיב ביותר. ניתן ללמוד כמה עקרונות מועילים למעברי החיים מהמעבר הנוכחי בין חודש אדר לחודש ניסן.
מה בין אדר וניסן?
מדובר בצמד חודשים כמעט הפוכים במהותם – האחד קורא תיגר על הסדר המקובל, מזמין אותנו לרקוד עם הטוב והרע כאחד, מעודד אותנו להרחיב את תנועת הלב ולשחרר קצת את הדעת. השני – מקדש את הסדר, מזמין אותנו לברור, למיין, לבער ולנקות. המעבר ביניהם הוא מעבר חד ועם זאת משלים. איך עוברים את זה בשלום? העקרון הראשון הוא לזהות שאני במעבר ולתת לזה הגדרה: 'פורים נגמר, האנרגיה משתנה, עכשיו בא זמן אחר'. אחרי שזיהיתי שאני במעבר זה הזמן להפעיל את העקרון השני שהוא לאפיין את המקום שאליו אני עוברת; 'הנה בא חודש ניסן ובשיאו חג הפסח – אני עומדת להכנס לזמן של תנועות מצומצמות מוכוונות סדר וניקיון (הכוונה בראש ובראשונה לסדר ונקיון פנימיים).
זיהיתי שיש מעבר, ואפיינתי לאן זה הולך – עכשיו מגיע העקרון השלישי והוא – רתימה. בכל מעבר או שינוי, הסכנה היא שתהיה התנגדות פנימית. מה שיכול להפוך את המעבר לקשה ומקרטע. לכן עוד לפני שאני משנסת מותניים, כדאי להיות בתשומת לב ל'רתימה עצמית'. כלומר, ככל שתהיה בי יותר הסכמה להשתתף במעבר כך הוא יהיה יותר חלק.
איך לרתום את עצמי למעבר?
הדרך הכי טובה בעיניי היא להבין את התועלת שתתקבל מהמעבר. כשהמערכת הפנימית מזהה שיש פה מהלך עם רווח אישי היא מסכימה לקחת חלק גם אם תהיה אי נוחות מסוימת. במעבר הזה בין אדר לניסן הרווח הוא האפשרות לקחת את ההתרחבות וההתפתחות של אדר ששיאה בפורים ולהטמיע אותה בתוך החיים שלי כך שאוכל להנות ממנה גם בהמשך, כחלק מהטבע שלי. לדוגמא אם חוויתי בפורים שמחה גדולה או שחרור משליטה מיותרת או שגיליתי משהו על ה'אני' שמתחת למסיכות – אני יודעת שההשתתפות בתנועה שמציע חודש ניסן תאפשר לי לסדר ו'לקודד' את האיכות החדשה לתוכי בקביעות. 'לעשות כלים לאור'. זה הופך את המעבר למאוד משתלם וסביר להניח שבשלב הזה אני כבר מפשילה שרוולים ומוכנה לשמוע מה העקרון הבא.
העקרון הרביעי הוא פשוט לעשות. הכל, רק לא לקפוא במקום. לפעמים מעבר או שינוי מעוררים חוסר וודאות ובהלה שעלולה להפעיל אוטומט של עצירה במקום. מה לעשות? בעיקר תנועות שלא דורשות הרבה תשומת לב או עומק ומאפשרות לי להיות בתנועה. הכי זמין וקרוב – כלים וכביסה, טיפול בניירת, מיון מיילים, ארגון תמונות, גם עבודת גינון או מלאכת יד כלשהיא, סדר בארונות, אבק, חלונות … מזכיר קצת את ההכנות המקובלות לפסח לא? תראו כמה תבונה יש במנהגים שהשתרשו אצלנו.
עקרון חמישי ואחרון למצב של טלטלת מעבר הוא לזכור מה העוגנים שלי ולשמור עליהם. לכל אחת מאיתנו יש דבר או שניים שתמיד לאורך החיים נתנו תחושה של בטחון ושקט פנימי. זה יכול להיות הליכה בטבע או תרגול יוגה, האזנה למוסיקה מסוימת, תפילה קבועה או מדיטציה, זה יכול להיות אימון פילאטיס או מפגש קבוע עם חברה טובה. זה הזמן להיזכר מה נותן לך עוגן ובטחון ולפנות לדברים אלו זמן וקביעות.
לסיכום, הנה חמשת העקרונות ברצף;
- זיהוי מצב מעבר
- אפיון לאן עוברים
- רתימה עצמית
- להיות בעשיה פשוטה
- לזכור מה העוגנים שלי ולפנות להם מקום וזמן
לאורך כל הדרך הזו חשוב לשים לב להיות בגישה חומלת כלפי עצמנו, מתוך הבנה שמעבר הוא דבר מאתגר. כדאי לתת לגיטימציה לקושי שעולה ולזכור שכאשר אנחנו לומדות איך לעבור בין מצבים באופן רך וזורם – אנחנו מאפשרות בטווח הארוך ליותר ויותר איזון להתקיים בחיים שלנו. איפה שיש תנועה וזרימה, יש חיים.
