יש טיפוסים של פורים ויש טיפוסים של פסח ולוח השנה היהודי סידר לנו שפורים נחגג לפני פסח. טיפוסי הפסח יגידו שפסח מגיע אחרי פורים כדי לנקות את הבלאגן של פורים. אבל טיפוסי הפורים יגידו אחרת.
רבי נחמן מברסלב דורש את המעבר בין פורים לפסח דרך הפרשה הנקראת לאחר פורים- "אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשֹוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם הַפֻּר…, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶֹה פָּרָ"ה," (ליקוטי מוהר"ן תורה עד' תניינא)
כיצד פרשת פרה אדומה הנקראת בשבת שלאחר פורים מבטאת את המעבר בין פורים לפסח?
פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. מוות מסמל קיבעון בעוד חיים מסמלים התחדשות מתמדת. התפיסה שלפיה יש גורל שלא ניתן לשנות אותו היא תפיסה שיש בה מוות וקיבעון שלא מאפשרת למציאות להתחדש. כשאנו מאמינים ביכולת הבורא לחדש את המציאות אנו מאמינים בניסים, אנו דבקים בנקודת החיים שבמציאות. הנס של פורים הוציא אותנו מה "פור" שהוא הגורל המקובע והאכזר, לנקודת החירות והחיות של המציאות וממילא, אפשר אחר כך להיטהר מהמוות על ידי פרה אדומה. זה הפור שנהפך לפרה. לכן, פורים מגיע לפני פסח. כדי לחזק אותנו באמונה בחיים, ביכולת לצאת לחירות מכבלי העולם המקובעים. היין של פורים מאפשר לנו להשתחרר מעט מהאחיזה במציאות וזו ההכנה לחירות האמיתית.
בהמשך התורה בליקוטי מוהר"ן אומר רבי נחמן מברסלב:
"וְזֶהוּ בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ה): "שִֹפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר". שִֹפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, … נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי מָר דְּרוֹר … לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת כ"ג): "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם". מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ"
בדרשות אלו דורש רבי נחמן את רמזי פורים ופסח ביחד ומראה איך הרעיונות שזורים אחד בשני; הדיבור, שהוא הביטוי של המלכות שמתגלה בפסח, נבנה בפורים. השושנה, שהיא כנסת ישראל, שהיא המלכות, מתגלה מבין החוחים בפורים על ידי אסתר שמגלה את נוכחותו של ה' מתוך ההסתרה. החירות שנודפת מהריח של מרדכי זו היכולת להריח את הסוד שבמציאות, להריח את הנוכחות הנסתרת של הקב"ה. והריח הזה הוא סוד הדרור, סוד החירות. הסיפור של פורים מכין אותנו לחירות הדיבור בליל הסדר, ליכולת לספר ביציאת מצרים ולהגיע בעלייה לרגל עם ידיים מלאות באמונה "ולא יראו פני ריקם".
סוף התורה שגילה רבי נחמן מברסלב נותר מסתורי- "כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו, (וְלֹא סִיֵּם):"
אז מה עכשיו? היו שפירשו שעכשיו מסע האמונה מתחיל מגילוי הנוכחות הנסתרת של הקב"ה במציאות כמו שהייתה בפורים. כך מפרש רבי נתן בליקוטי הלכות. והיו שפירשו:
שָׁמַעְתִּי מֵאַדְמוּ"ר רַבִּי נָתָן זְצוּקַ"ל מֵעִנְיַן פּוּרִים שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַתְחָלוֹת מִפֶּסַח וְעַכְשָׁיו וְכוּ' וְלֹא סִיֵּם, וְשָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל שֶׁאָמַר וְעַכְשָׁיו יֵשׁ רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת מֵאִתּוֹ. (שיח שרפי קודש – חלק א קסב)
אולי רמז רבי נחמן שהוא עצמו, שורש נשמתו היא בחירות המתגלה בפורים, בלגלות את הסוד בתוך המציאות של הסתרת פנים ומתוך זה מתגלה החירות האמיתית של פסח.
אני מטיפוסי הפורים ופורים מאפשר לי לקבל את הסדר של פסח כקומה הנבנית על גבי השחרור והחופש. להזמין ניסים לתוך המציאות, לקבל אור מלא בהתחדשות של אמונה בימי ניסן בכל שנה ושנה.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
