אחרי האור הגדול של פורים, החופש, הצחוק והאהבה באוויר, גם אצלכם לקראת פסח נתפסים לפרטים הקטנים והמעצבנים? ולא רק בניקיונות. ממש בזוגיות ואחד בשנייה. ציפיות מאכזבות לשיתוף לפעולה, תפיסות שונות של מה באמת צריך לנקות, עומס גדול של משימות שמרחיק את הרומנטיקה ודוחק לפינה את מפגשי האהבה.
ימים של אביב מושלם בחוץ ורשימות אינסופיות של מטלות. תחושות של פספוס ו"לא מספיקה". לא מספיקה את האביב ואין לי סיכוי להספיק את פסח. נשאבים אל תוך התפקודיות של החיים ומצפים מעצמנו שגם התפקודים המיניים יצליחו לשגשג בתוך כל העומס הזה.
דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא לנרמל. כשמה שתופס את במת ההתרחשות בבית אלה רשימות של מטלות, תפקידים וצרכים, זה נורמלי שהאינטימיות נדחקת לסוף הרשימה, אם היא בכלל מופיעה בה. ואם היא מופיעה ברשימה היא מרגישה כמו עוד מטלה או צורך הישרדותי ולאו דווקא כמשאב לאהבה – יותר כמו משאבה.
ואז אישה, כשהיא מרגישה שהמיניות זה עוד משהו שהיא נדרשת אליו, עוד משהו שצריכים ממנה וצורכים ממנה, מערכת החשק שלה נסגרת, משתריינת. או שהיא תתנתק ותתן את עצמה או שתשתבלל בתוך שריון שלא מאפשר התקרבות אינטימית ומגע.
השלב הבא הוא שהוא והיא ירגישו שהיא הבעיה כי אין לה תשוקה, וזה נורמלי. זה נורמלי שהתשוקה לא קיימת (לפחות לא על פני השטח) בעומס של משימות ובשפה של תפקוד וצרכים. שפת התפקוד – לאישה יש תחושה של עוד משהו לבצע, אין שם מקום לפגוש את ליבה דרך גופה, לחוש את אהבתם בהתאחדות גופם.
שפת הצרכים מוציאה מהאישה את מה שהיא יודעת לעשות מצוין – להיות אמא ולספק צרכים של הסובבים אותה. להיות אמא של מישהו שיש לו צורך מיני זה כלל לא תשוקתי.
זוגות רבים עסוקים בימים אלו במריבות ובלחץ. בצורך להספיק ולרצות וזה לא מקרב אותם אחד אל השנייה ואל החירות שבחג החירות, שבעומקו, דווקא חג זה טומן בתוכו מלא מתנות של זוגיות ואינטימיות – אם ניגשים אליו נכון.
אז מה עושים? איך עושים את ההיפוך הזה? איך מושכים קצת מהנהפוכו של פורים אל תוך הרשימות של פסח? איך נהפוך את הסדר של מה משרת את מה? במקום שנסיים עם המשימות ואולי בסוף יישאר גם זמן לאהבה, נרצה להפוך את הסדר – איך גורמים לאהבה ולתשוקה להיות התשתית, להיות אנרגיה זמינה? לפני שאפרוט רשימת הדרכות ועצות מוזמנים רגע להרים עיניים אל האביב שנמצא בכל מקום, אל הפריחה, היופי, הצבעים המרהיבים. ועם העצה הזו נתחיל.
תרימו רגע עיניים מהמבט המסוים שנתקעתם עליו, מהאופן המסוים שבו בן או בת הזוג נראה בעיניכם, מרשימת הציפיות שלכם אחד מהשנייה. תרימו רגע מבט אל זיכרון רומנטי, אל רגע אהבה שחקוק, תרימו מבט אל משהו אחד שפורח, מלבלב או מאיר אחד בשנייה. זה השלב הראשון – הבחירה לראות אהבה. זה מוזר לומר אבל אהבה זו החלטה (וסיפור שלם וקסום עומד מאחורי משפט זה, אותו אספר בפעם אחרת).
שלב שני – להרגיש נורמליים. כלומר, לא לבזבז משאבים על זה שאנחנו בעייתיים. כשאנחנו מבינים שאנחנו נורמליים אפשר ללמוד מה מתפספס ולתת מענה במקום להיתקע בתסכול מהבעיה ולהיות עסוקים בהאשמות, קורבנות וריצוי.
שלב שלישי – לא להסתפק בלהיות נורמליים כי באמת מגיע לכם יותר.
אז למרות שזה לא נורמלי, תעשו משהו קטן לא נורמלי לאהבתכם. זה לא אומר שדווקא בימים לחוצים אלו תסגרו חופשה זוגית לשבוע, אבל דברים קטנים כמו מבט, מילה או מגע שאינו שגרתי יקפיצו את האנרגיה ביניכם פלאות. אנרגיה שרק מבקשת להפציע, שתפתחו לה פתח.
תתחילו את היום בחמש שניות של אהבה. ברכה, מבט, חיבוק. תציידו את עצמכם באנרגיה ייחודית אינטימית זו לקראת יום מלא במשימות ותפקודים. תקבעו זמנים למפגשי אהבה, מיניים ושאינם. כלומר, תוודאי שהאהבה מקבלת מקום – אבל לא בסוף הרשימה, אל תצפו לסיים הכול ושאולי יהיה לכם כוח בסוף לאהבה. אל תפחדו לקבוע אהבה, להתחייב אליה ברשימה – לא בסוף הרשימה, בתחילתה. כי להתחייב לאהבה זאת אומרת להתחייב אליכם, להתחייב אל חלום התשוקה שלכם. תזכרו ותזכירו לעצמכם מה התכלית של מה – רשימות המטלות או האהבה והקרבה.
תזכרו שהמטלות אינן ביניכם, אינן פנקסנות יבשה של מי עושה מה, זו התגייסות משותפת שלכם למטרה משותפת נעלה. עצה שיכולה לעזור היא לכתוב את הנושא המדובר על דף ולשוחח עליו ולא על הציפיות והאכזבות אחד מהשנייה. ובשלב האינטנסיבי של המטלות והניקיונות תשזרו בכל כמה זמן (שתקבעו לכם מראש) השקה של נשימה משותפת, מבט משותף ואולי אפילו ריקוד פצפון שיזכירו לכם מה משרת מה ויציפו את התשתית של האהבה והתשוקה. וכך ימים עמוסי צרכים ותפקידים יכולים להיות מלווים בניחוחות של אהבתכם, של האביב הפורח ביניכם.
הלוואי שהשנה חג החירות יהיה בסימן של חירות האהבה והתשוקה הזוגית שלכם.
