מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אור גדול מופיע בליל הסדר, אור גדול של גאולה ואמונה. אני רוצה לגשת אל האור של הלילה הזה דרך שלושת צלעות הלילה לפי דבריו של רבן גמליאל במשנה: "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,
וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר".
בהגדה של פסח המושגים- "פסח", "מצה" ו"מרור" -מופיעים בנפרד והם גם מופיעים ביחד – בכורך. מדוע לפי רבן גמליאל זו המהות של ההגדה? מה המשמעות של השילוב בין שלושתם? ישנה דרשה מתוקה מדבש של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, על השילוב שבין פסח למצה, שהחג נקרא על שם שניהם:
"והנה יש להבין שאנו קורין את יום טוב המכונה בתורה בשם 'חג המצות' אנו קורין אותו 'פסח'. והיכן רמז זה בתורה לקרוא יום טוב זה בשם 'פסח'? והלא בכל התורה נקרא יום טוב זה בשם 'חג המצות'? והנה כתיב 'אני לדודי ודודי לי' (שיר השירים ו, ג), היינו שאנו מספרים שבחו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מספר שבח של ישראל… נקרא 'חג המצות' על שם שבח ישראל שאפו את הבצק עוגות ממצות… ואנו קורין (את) היום טוב בשם 'פסח' ,על שם שבח השם יתברך 'ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח' וכו'…" (ספר קדושת לוי – פרשת בא ).
חג המצות- השבח שה' משבח אותנו על אמונתנו הגדולה שיצאנו בחיפזון והאמנו בה' שיציל אותנו. פסח- אנחנו משבחים את ה' על הנס שפסח על בתינו והציל אותנו. יש כאן סיפור אהבה הדדי, ושבח הדדי. "אני לדודי ודודי לי".
כיום, אנחנו אוכלות מצה, אך אין לנו קורבן פסח. במציאות של ימינו אנחנו עדיין לא רואות את הניסים הגלויים שהיו במצרים, שה' יורד אלינו בידו הגדולה ומושיענו. בינתיים, אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו, נאכל מהמצה שמבטאת את אמונתנו בה' והתמסרותנו אליו, ומתוך תפילה שנזכה לראות את גילויו הגלוי של ה' ולאכול את קרבן הפסח.
מה בנוגע לצלע השלישית של החג – המרור? מדוע מזכירים את המרור בליל הסדר שבו אנו חוגגים את הגאולה?
לפי המדרשים המרור נקרא על שם מרים, המנהיגה הנשית של גאולת מצרים. בשמה של מרים יש מים ומרירות. היא האימא שרואה את הכאב הגדול של בניה ולא יכולה לשאת אותו, וזה מה שדוחף אותה לפעול לקדם את הגאולה. זוהי מרים שממתקת את השעבוד. המים ממתקים את המרירות. כאב זה הרגשת החיים בתוך הגוף האנושי. ובשעבוד מצרים המרירות מסמלת את צירי הלידה של עם ישראל, את הדחיפה החוצה ממצרים מלאת הטומאה. זהו כאב שמוליד חיים חדשים זכים וטהורים, עם קדוש המתחיל במסע אל הארץ הקדושה. כדי שיולד דבר חדש מוכרח שיהיה כאב, שתהיה צעקה שתעזור להשתחרר מהמקום הישן ולעבור למקום חדש.
בזמן בית המקדש- היינו כורכים את שלושתם ביחד (פסח מצה ומרור). כיום אנחנו אוכלים מצה ומרור לחוד, וכורכים אותם ביחד זכר למקדש כמנהג הלל. מדוע?
כותב הרב שג"ר בספרו לפסח: "בגלות המרור עומד בפני עצמו, כי היום כשאנחנו מרגישים מרירות אנחנו לא רואים איך המרירות מובילה לגאולה, כמו שאומרת הגמרא במסכת פסחים- שהיום אנחנו מברכים על בשורות רעות 'ברוך דיין האמת' ולעתיד לבוא נברך על הכל 'הטוב והמטיב'. במציאות של ימינו אסור לנו להכחיש את הכאב, חובה עלינו לנכוח בו ולהתאבל.
בזמן בית המקדש שאז ההשגחה גלויה ונבין איך הכל לטובה נוכל לכרוך ביחד את הגאולה עם המרור, כשנבין שהכל ביד השגחה והכל חלק מסיפור של גאולה…".
לסיכום, חג הפסח וחג המצות אלו שני שמות שמבטאים אהבה הדדית בין ישראל לאביהם שבשמים. מתוך שלושת הצלעות של החג- פסח מצה ומרור- אנו אוכלים היום את המצה והמרור אך לא אוכלים את קורבן הפסח, משום שהנס הגלוי של ה' שפוסח על בתינו לא נגלה לעינינו. בע"ה יתגלה לעתיד לבוא ונזכה לאכול את קרבן הפסח. כמו כן, לעתיד לבוא נחווה את הגאולה והשעבוד, את המר והמתוק, כסיפור אחד שלם שמוביל לטוב.
