השבועיים הלאומיים האלו של שני ימי זיכרון (יום השואה ויום הזיכרון) ויום העצמאות, הם שבועות מורכבים לכל ישראלי וישראלית. כל אחת מאיתנו מכירה באופן אישי ניצולי שואה ונפגעי טרור, ויש סיכוי טוב שגם הילדים שלך מכירים. אם לא באופן אישי אז דרך סיפורים שנחשפו אליהם במשפחה או בסביבה הקרובה. גם ילדים שלא חוו שכול או טראומה באופן קרוב מאד, נפגשים עם מוות ושכול, עם מלחמות וטרור במעגלי קרבה שונים. בימים אלו ממש הטרור עולה לכותרות לצערנו, וגם ילדים שלא נחשפים לתקשורת שומעים דברים ואף יכולים להרגיש אצל המבוגרים חרדה או דאגה.
הנושאים שצפים ועולים בשבועיים האלו בבתי הספר, סביב ההכנה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, עלולים לעורר חרדה, להופיע בחלומות של הילדים או להתערבב עם מחשבות ודמיונות. חשוב מאוד לדעת איך לדבר עם ילדינו על ימי הזיכרון, על שכול ואובדן, כדי לצייד אותם רגשית מול התמונות, הטקסים והעדויות שייחשפו אליהם במסגרות החינוכיות.
איך נדבר עם ילדינו על ימי הזיכרון?
דבר ראשון – להקשיב ולהסתקרן. נשאל את הילד מה הוא שמע, מה הוא למד, מה הוא יודע. ילדים צעירים יותר (יסודי ומטה) נוטים לערבב את כל האויבים והמלחמות- מפרעה ועד החמאס, אך גם ילדים גדולים לפעמים צוברים מידע ומסיקים ממנו מסקנות שגויות. כשאנחנו יודעים מה הילד יודע ולא יודע, מה מעסיק אותו ואיך הוא מרגיש, נוכל לתת לו מענה לפי הרמה והצורך שלו. אנחנו לא רוצים להעמיס על הילדים ידע או רגש שלא מותאם לגילם ולרמת העניין והבשלות הרגשית שלהם, ולכן חשוב מאד להקשיב ולהבין איפה הילד נמצא. עם ילדי גן אני מציעה לגשש ממש בעדינות האם בכלל דיברו איתם בגן ועל מה. מגיל בית ספר אפשר להניח שדיברו איתם על ימי הזיכרון, ואולי אפילו תלו תמונות ברחבי בית הספר. חשוב מאד להבין מה הילד קלט בבית הספר, כדי לדבר איתו בצורה מותאמת.
דבר שני – לדבר. אחרי שהקשבנו זה הזמן לדבר. כמובן שהשיחה תלויה בגיל ובבשלות של הילד, אבל אנחנו כהורים מחויבים להיות עבור הילדים מרחב תומך לכל נושא. לפעמים הורים חושבים שהילד עדיין לא חשוף ולכן הם מעדיפים לא לדבר, אבל המחשבה הזו עלולה ליצור מצב שהילד נחשף ממקורות אחרים, ואולי הוא מבוהל או מוזן מידע מוטעה, ואם ההורים הם לא כתובת הוא נשאר לבד. כשאנחנו לא רוצים לדבר עם הילדים על נושא מסוים זה בדרך כלל כי זה כואב לנו מדי, לכן השלב הראשון יהיה לפגוש את החוויה הרגשית שלנו. שבי עם עצמך ובדקי איך את מרגישה עם התכנים של השבועיים האלו, אלו מחשבות ותחושות יש לך סביב השואה, מלחמות ישראל, הטרור. אלו רגשות מתקיימים בך כשאת קוראת את אתרי החדשות שמתחילים להתמלא בתכנים הלאומיים והכואבים. הורים טובים הם לא הורים שלא מרגישים כאב, וגם לא כאלו שתמיד יודעים להגיד את המשפט הנכון ויש להם את כל התשובות. הורים טובים מוכנים לפגוש את הרגשות שלהם ולתת לגיטימציה גם לרגשות של ילדיהם. כל רגש שהילד ישתף בו הוא לגיטימי, כולל שעמום, אדישות או פחד. ככל שתתני לעצמך לגיטימציה לכל רגש יהיה לך קל לתת אותה גם לילדייך.
ובסוף – לבדוק. לבדוק אם יש לילד עוד שאלות או נושאים שמעסיקים אותו גם לאחר ששוחחנו איתו. לבדוק מה שלום הילד אחרי הצפירה, לשאול אם ירצה לשמוע יחד שיר או לקרוא איזה סיפור שמתאים לגילו. עם ילדים גדולים אפשר גם לראות סרט מתאים, ולנהל דיונים ערכיים על שאלות ודילמות שעולות מההיסטוריה וההווה של המדינה שלנו.
חשוב מאד שהחשיפה תהיה מבוקרת והדרגתית, לא צריך למהר ולהעמיס על הילדים נושא כבד כמו שכול. יחד עם זאת צריך לזכור שעבור ילדים מוות זה נושא טבעי ומאד מסקרן. הם לא מפחדים להתעניין בו, וזו הזדמנות שלנו להעביר להם יחס בריא למוות כחלק מהחיים.
