"לפעמים כשאני נזכרת איך התנהגתי במריבות איתו, אני לא מזהה את עצמי", נעמי מספרת. "אני אדם רגוע ועדין בדרך כלל, וברגעים האלו מולו לפעמים יוצאת ממני מישהי עוקצנית, ביקורתית וקטנונית. אני מתביישת להגיד שאפילו כוחנית", היא מתארת בשקט.
מה קורה לנו בזוגיות? איך יכול להיות שבמערכת היחסים החשובה בחיינו יוצאים מאיתנו כוחות לא מוכרים, רגשות מועצמים, רגעים שאנחנו מתביישות להיזכר בהם?
התשובה מתחבאת בתוך השאלה. זוגיות היא מערכת היחסים הכי אינטימית בחיינו. כל כולנו, גוף ונפש, חשופים שם ברגעי החום והאהבה וברגעי הקור והקושי. שום מערכת יחסים לא הייתה חשופה כל כך, גלויה כל כך. לכן נפגוש בה רגשות שלא הכרנו וצדדים בתוכנו שלא ידענו שקיימים, לטוב ולרע. נפגוש שם את הכי "טוב" שלנו: את הנדיבות והוויתור, את האהבה וההתמסרות, את הפתיחות וההתגמשות. נפגוש שם גם את "הרע והמכוער": צרות עין והתחשבנות, קנאה ופחד, בושה וכוחנות.
גם עוצמת הרגש בזוגיות מתגלה באופנים בהם לא הכרנו אותה עד כה: אני אוהבת כמו שאף פעם לא אהבתי ואני כועסת, פגועה ואפילו שונאת כמו שמעולם לא שנאתי. הרגש דומיננטי ונוכח בזוגיות, ונדמה שהוא אפילו מנהל אותה.
ואכן, רגש הוא אחד האלמנטים המשמעותיים בחיינו בכלל ובזוגיות בפרט. העולם הרגשי שלנו מייצג אותנו במידה רבה, את מי שאנחנו, את החומר האנושי הבונה אותנו. הרגש הוא הבסיס המרכזי לפעולות שלנו בעולם, לבחירות שאנחנו עושים: מהבחירה איזה סוג גבינה לקנות בסופר ועד לבחירת האדם שאיתו נחלוק את חיינו. המציאות סביבנו מקדשת אותו, נותנת לו מקום ומרחב עצומים, מתעדפת אותו על פני אלמנטים רבים אחרים, ובמידה רבה של צדק. הרגש מסייע לי לבחור מבין אפשרויות שונות, מבליט לי את האחת הנבחרת.
אך לצד זה, עלינו לזכור: רגש הוא לא דבר קדוש, הוא לא בלתי-מנוצח או בלתי-נשלט. הקשבה לא מבוקרת לאופי הרגש שלנו ולעוצמתו עלולה להפוך אותנו לאסירות שלו, למי שהולכות אחריו בעיניים עצומות, גם כאשר הוא לא משרת אותנו, גם כאשר הוא מוביל אותנו לבחירות בשבילים לא מדויקים לנו. התרגלנו להקשיב לו. בכל מקום מחנכים אותנו להקשיב לו, לתת לו תשומת לב, להבין אותו. זהו כמובן מהלך נכון, אבל חשוב שנגדיר את גבולותיו. הרגש הוא כלי שלי ועבורי, אני לא כלי שלו.
אז איך ממשיכים מכאן?
עבודה עם העולם הרגשי היא כמובן עבודת חיים מעמיקה ומורכבת ומיליוני מילים נכתבו עליה, ולכן רבות מאיתנו פשוט מתייאשות בדרך לשם. אבל חשוב שנזכור שלפעמים כמה טיפים קטנים בהחלט יכולים לעזור לנו בדרך לשם. אז הנה כמה שאלות מנחות לחשיבה, עליהן נעמיק בכתבות הבאות, שיכולות לתת לנו כיוון חשיבה.
- זיהוי: הרבה מאתנו לא מצליחות לתת שם למה שאנחנו מרגישות. כדי להתחיל ולעבוד עם רגש, חשוב שנדע להגדיר אותו. מה אני מרגישה שם בפנים? כעס? בושה? עלבון? אכזבה?
- זיהוי רגש משני: האם בתוכי קיים רגש נוסף, המנוגד או משלים לרגש הראשוני? האם במקביל לכעס על בן זוגי, אני גם מרגישה אשמה על משהו? האם לצד האכזבה שלי ממנו, אני גם לומדת ממנו משהו?
- תוצאה רצויה: לאן הייתי רוצה שהרגש ייקח אותי? כאשר עוצמתו תחלוף, באיזה מצב אני רוצה להיות?
- דרך פעולה: מה עשוי להביא אותי לשם? איזו פעולה, רגשית, או מעשית, יכולה לקדם אותי לתוצאה אותה הגדרתי?
- שותפים לדרך: האם יש מישהו בחיי שיכול לעזור לי? האם שיחה עם בעלי, חמותי או המתבגרת שלי, יכולה לסייע לי להשתמש ברגש ככוח מקדם ולא מסיג לאחור?
אז יאללה, לעבודה!
