"שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ…וְשׁוֹר אוֹ-שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד." (כ"ב, כז-כח). המושגים "הומניות", "דאגה לאחר", "עזרה לזולת" ו"זכויות אדם", הינם חלק אינטגרלי מהיהדות ומופיעים בפרשות רבות במקרא כמו גם בפרשתנו, פרשת אמור, כחוק הלכתי.
לכן, כשקוראים את הפרקים כ"א-כ"ב העוסקים באיסורים הרבים החלים על הכוהנים, אי אפשר שלא לבחון את מקומה של ההומניות ביחס לאיסורים אלו, וזאת לאור הרלוונטיות של איסורים אלו לימינו, וההשפעה שיש להם עלינו כחברה.
הנושא העוסק בהיתר נישואים לכהן, מהווה בעיה רצינית גם בימינו מאחר והמקרא מגדיר עם מי הכהן אינו רשאי להתחתן: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי-קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו." (כ"א, ז). לכהן הגדול – האיסור לשאת נשים מסוימות אף נרחב יותר: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת-אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם-בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וְלֹא-יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ." (כ"א, יג-טו).
כיום, לאור השינויים החברתיים והעלייה באחוז הנשים הגרושות, נוצר מצב בו כוהנים עלולים למצוא עצמם בזוגיות עם אישה גרושה. עבור אלו המקפידים על ההלכה, מצב זה יוצר לא פעם דילמה קורעת לב – האם להמשיך בזוגיות או להיפרד ולנהוג על פי ההלכה. נישואי כהן לגרושה הינם בעיה אקוטית, המהווה סוגיה הלכתית מורכבת שעל גדולי הדור לדון בה.
גם האיסור על כוהנים בעלי מום חיצוני לשרת בקודש, יכול ותהיה לו השפעה על החברה שלנו כיום. "כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת-אִשֵּׁי יְהוָה… אַךְ אֶל-הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי-מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם." (שם, כא, כג). מום הכהן, אינו חייב להיות תמידי, אך עליו להיות גלוי לעין: "אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. אוֹ-גִבֵּן אוֹ-דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ." (שם, יח-כ). יש לציין שהמקרא אינו עוסק או דן במקרים בהם יש לכוהנים מומים פנימיים. הוא גם אינו דן באישיותם, כגון אכזריות או רוע לב והאופן בו הם משפיעים על קדושתם. על אף חשיבותם, פגמים אלה אינם מונעים מהכוהנים לשרת את הקודש.
האיסור על כוהנים בעלי מומים חיצונים לשרת בקודש, עלול לטמון בתוכו סכנה הנובעת מההשפעה שיש לאיסור זה על מעגלים רחבים יותר בחברה. האיסור יכול להשפיע על היחס שלנו לאנשים בעלי מוגבלות, כגון, עיוורים ופסחים ויכול להעביר את המסר שאותם אנשים אינם עומדים בשורה אחת עם כלל החברה ואינם ראויים לייצגה. על כן, עלינו לזכור ולהטמיע את העובדה שהאיסורים הנזכרים לעיל חלים אך ורק על עבודת הכוהנים במשכן ובבית המקדש.
סכנה נוספת עלולה לנבוע מעיסוק הנרחב בפגמים פיזיים, אותם פגמים שהאדם אינו יכול להסתיר, וליצור סביבה בה האדם יחוש בושה בפגמיו נפשיים (שאינם גלויים) וימאן מלחשוף אותם ולטפל בהם.
כיום למזלנו, ישנם אנשים רבים בעלי מומים הגלויים לעין, שמאיישים תפקידים בכירים בתחומים שונים ומביאים מזור, מרפא וכבוד לסובבים אותם. אל לנו כחברה לחסום בפני אותם אנשים אפשרויות שונות רק בגלל מוגבלותם. להפך, עלינו לקדם אנשים אלו ולשמוח כשהם הופכים להיות חלק מהפנים שלנו. כי היותם כאלה, יעיד לא רק על היכולות שלהם, אלא גם על האנושיות והקדושה שלנו.
