אסתי שושן: "מה נשאר לנשים החרדיות אחרי שהדירו אותן ממוקדי הכוח המשמעותיים? אינסטגרם וביוטי"

"אם לא רציתם את הנשים החרדיות בכנסת תקבלו אותן באינסטגרם", אומרת אסתי שושן, פובליציסטית ופעילה פמיניסטית חרדית, מייסדת תנועת  "נבחרות– נשים חרדיות לייצוג, שוויון וקול" וקמפיין "לא נבחרות- לא בוחרות"- שנאבקה על הזכות של נשים להיבחר לכנסת. "מה נשאר לנשים החרדיות אחרי שהדירו אותן ממוקדי הכוח המשמעותיים?", היא שואלת וגם עונה: "אז הן מוצאות עצמן משפיעות בתחומים של אינסטגרם וביוטי. לא כולן ולא שזה רע, אבל כשאני כתבתי בעיתון חרדי טור דעה, חתמתי אותו תחת השם 'א. שושן' כי אמרו לי- 'הגברים שלנו לא בשלים לקבל דעה של אישה'".

שושן היא קול ייחודי ונועז שקורא תגר, מבלי שהיא תמיד מתכוונת לכך, על הרחוב החרדי. מגיל צעיר היא אהבה ללמוד ולקרוא, אבל גם הבינה די מוקדם שיש טקסטים כמו התלמוד שלא תהיה לה גישה אליהם בתור אישה. בתיכון היא למדה בסמינר הליטאי הכי נחשק בבני ברק, וכיום היא אקטיביסטית שנלחמת על זכויותיהן של נשים במגזר החרדי ועל כך שקולן יישמע. זאת, למרות מחירים כבדים שהיא נאלצת לשלם בדרך. "אין לנשים חרדיות כמעט מקום היום לפרוץ בתקשורת החרדית. רובן תצטרכנה להתעסק ולכתוב בנושאים נשיים. לא ייקחו אותן ברצינות בנושאים אחרים", מסבירה שושן. "אני לא רואה אותן בפאנלים פוליטיים טרום בחירות. ממלאים את האולפן גברים חרדים אז נשים חרדיות מוצאות עצמן במערכות אחרות של תקשורת כללית, או פשוט עוזבות את התחום".

"אין לנשים חרדיות כמעט מקום היום לפרוץ בתקשורת החרדית. רובן תצטרכנה להתעסק ולכתוב בנושאים נשיים. לא ייקחו אותן ברצינות בנושאים אחרים"

פמיניזם חרדי, יש חיה כזו

שושן (45) נולדה וגדלה בצפת, אחות בכורה במשפחה של שנים עשר ילדים. "אבא שלי רב, תלמיד חכם, פוסק הלכה. אני למדתי בבית יעקב ולאחר מכן בסמינר הרב וולף בבני ברק. כשהתעניינתי בלימודי גמרא הייתי בת 11, צעירה ממש. מהר מאד הפנמתי שבנות לא יכולות ללמוד תורה, למרות שאף פעם לא הבנתי איזה רכיב שכלי חסר לי כדי להבין מה שבנים קטנים לומדים. פשוט התיישרתי מהר מאד עם מה שמקובל. זאת הייתה נקודה קטנה בדרך להיותי מי שאני היום. היו דברים שהפריעו לי הרבה יותר, כמו למשל: למה בנות הן אלה שצריכות לארגן, לנקות ולהיות אחראיות על הבית, בפרט בסעודות שבת- אז הבנות והנשים מתרוצצות, מפנות ומגישות בזמן שהבנים יושבים לדבר דברי תורה או דברים בטלים? תמיד התקוממתי נגד הדברים האלה, אבל די מהר הפנמתי את הסדר הישן".

מתי התחלת להבין שיש פה איזושהי עוולה בנוגע למעמד הנשים בחברה החרדית? מתי הייתה המחאה הראשונה שלך?
"אחת הנקודות המשמעותיות בהן התחלתי להתבטא בבהירות ובקול הייתה קשורה למזרחיות שלי בתוך מוסדות לימוד אשכנזים. לא הסכמתי לאפליה ולא הסכמתי שהמציאות הזו תתרחש סביבי. השמעתי את קולי ברמה, למרות שהיו אנשים שזה לא ממש מצא חן בעיניהם".

היום יש נשים כמוך שיגדירו אותן "פמיניסטיות חרדיות". את חושבת שיש חיה כזו?
"בוודאי שיש דבר כזה ויותר ויותר נשים חרדיות מזהות עצמן ככאלה. זה נותן מענה ומקום לנשים חרדיות שנתקלות בשאלות על מעמד האישה בחיי היומיום שלהן. נשים שנתקלות באפליה ודיכוי מוצאות תשובות בפמיניזם החרדי. זה מאפשר לנו לא לעזוב את הכל, אלא להיות חרדיות ששומרות מצוות קלה כחמורה, יחד עם הפמיניזם".

אבל יש הרבה דברים בתורה שאינם עומדים בקנה אחד עם עקרונות הפמיניזם.
"בכל דרך שתבחרי, יש לך התנגשויות. גם אם את בוחרת להיות אישה חרדית לא פמיניסטית, את תאלצי להתעמת עם מקומות שלא נוח לך בהן וכל אחת עושה את הוויתורים שלה במקומות שלה. יש דברים שאפשר ליישב אותם בלי לסתור את ההלכה. חשוב לפתח יכולת להפריד בין דעת ההלכה האמיתית לבין תכתיבים חברתיים ותרבותיים. זאת היכולת למצוא את המקום שלך המדויק".

"השירים שלי הם לא קריאה למלחמה"

אמן אני לוחשת, אמן יהא שמיא רבא
מביטה דרך סדקים סדקים, חלולים חלולים
בנברשת אחת גדולה
ואני רוצה להושיט יד כמו אישה כשרה
רק לגעת, רק מעט, רק מבט

מצמצמת מבט, צופה בהמון
שואג לבטח אמן יהא שמא רבא

לו הייתה לי עכשיו יד ענוגה
כמו בת פרעה ארוכה
עם מטלית אחת רכה

("קדיש", אסתי שושן)

מלבד הפעילות הפוליטית שושן היא גם פרסומאית ויוצרת. במסגרת לימודיה בבית הספר לקולנוע "חשיפה" כתבה וביימה סרט קצר בשם "עקרה" שעוסק בטאבו מגזרי סביב משפחות ברוכות ילדים והלחץ שיש על נשים חרדיות להרות בגיל צעיר. הסרט שזכה להצלחה הוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם. בשנת 2020 ביימה סרט דוקו קצר בשם "אחד מי יודע?" כחלק מפרויקט "מה נשתנה" בהוט 8 בו במאים ישראלים תיעדו את חג הפסח בצל גל הקורונה הראשון.

"התעניינתי בלימודי גמרא כשהייתי בת 11, אבל מהר מאד הפנמתי שבנות לא יכולות ללמוד תורה. אף פעם לא הבנתי איזה רכיב שכלי חסר לי כדי להבין מה שבנים קטנים לומדים"

לאחרונה ראה אור ספר שירה ראשון של שושן- "זמרת קרני האור המתפרצות" (הוצאת טנג'יר) שזכה כבר לקבל את פרס שר התרבות. הספר מחולק לשלושה שערים: שער אחד הוא יותר אישי, שער שני עוסק בעולמן של נשים ומקומן בחברה ושער שלישי עוסק בפוליטיקה וחברה. אני מנסה להבין ממנה כיצד אישה אקטיביסטית וכותבת פובליציסטית כמוה התגלגלה לכתוב שירה. "אני רואה את זה כפעילות קצת משלימה ואפילו הפוכה לכתיבה הפובליציסטית הנחרצת. בכתיבה פובליציסטית- זה לומר את הדבר עצמו, בפנים, ללא פשרות. שירה מאפשרת לכסות, ולכתוב בין השורות. לכסות ולהתגלות. השירים בספר הזה נכתבו במשך כעשור. לא ראיתי את השירה שלי הופכת לספר. פרסמתי בפייסבוק את השירים שלי. כתבתי גם קצת למגירה בפתקאות בטלפון. המחשבה להוציא ספר נולדה בשנתיים האחרונות. ראיתי שהצטבר לי הרבה חומר, אספתי אותו  לקובץ אחד. ואז פניתי לחברה יקרה, אלונה אילוז, אשת תקשורת שאני מאד מעריכה. ואמרתי לה שיש לי חומר ומה דעתה שאוציא ספר. כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה".

קראתי את השירים בספר. מעבר לכך שהם מופלאים, ישנם כאלה שממש לא נרתעים מלגעת בפרי האסור, לשאול שאלות, להתעמת, להעלות על השולחן נושאים שכמעט ולא משוחחים עליהם בפומבי בחברה החרדית.
"אני שואלת שאלות. יש לי שאלות ואני לא בורחת מהן. זה היה עניין של התבשלות עם עצמי היכולת לשתף בפומבי את השאלות הללו. היו הרבה שירים שהתלבטתי אם ייכנסו, אבל בשלב מסוים החלטתי לשחרר את זה. אני חושבת שאם אין בשירה את הכנות שחודרת פנימה- אז זה לא שווה. אפשר כמובן לשורר רק על פרחים ופרפרים, אבל לדעתי, שירה צריכה להתעסק בדברים שמעסיקים אותך באמת, ולנבוע ממקום כן. גם אם אני בוחרת להאיר זרקור על תופעה זה לא קריאה למלחמה. הייתי צריכה לעשות עבודה עם עצמי לבוא במקסימום כנות ולא להתחבא, אם אדם קיבל את המתנה הזו של הכתיבה, הוא צריך להשתמש בה בצורה הטובה ביותר".

למרות שחלק מהטקסטים לא היו עוברים צנזורה של תקשורת חרדית, התגובות שהיא מקבלת, גם בקרב החרדים, הן אוהדות. "התגובות לספר מאד טובות. גם מנשים חרדיות. עשיתי שתי השקות ביתיות וראיתי שהמסרים מאד מחלחלים. בניגוד למאמרים הפובליציסטים שאני מפרסמת, שם אפשר לזרוק טוקבקים מלאי שנאה ללא אבחנה והכרות אמיתית עם הכותב, כאן מי שמכיר אותי קנה את הספר וידע בדיוק מה הוא מקבל וממי. את השירים שיותר חשופים פרסמתי בספר לראשונה. אני מלכתחילה לא מייעדת את הספר לציבור החרדי דווקא. אני אמנם מתעסקת בנושאים שהם פנים חרדים אבל המטרה שלי   להגיע החוצה עם המסרים החשובים הללו".

נשים חרדיות זקוקות לקול

אחד המאבקים המזוהים ביותר עם שושן, כאמור, הוא המאבק על הזכות של נשים חרדיות להיבחר לכנסת. הכל החל בדף פייסבוק שהוקם על ידי שושן באוקטובר 2012, במחאה על הדרתן של נשים ממפלגות חרדיות ומהציבוריות החרדית בכלל. שושן קראה לציבור להימנע מהצבעה למפלגות שמדירות נשים. המאבק שהחל בקטן צמח בהדרגה ושושן, יחד עם חברותיה לתנועה הגיעו עד לאו"ם, על מנת להשמיע את קולן ולהלחם על זכויותיהן. המחאה סוקרה בהרחבה ואף שזכתה לאהדה בתקשורת החילונית, במגזר החרדי שושן ספגה קיתונות של בוז ואיומים עליה ועל ילדיה. למרות זאת, כלום לא עצר בעדה.

"למה בנות הן אלה שצריכות לארגן, לנקות ולהיות אחראיות על הבית, בפרט בסעודות שבת- אז הבנות והנשים מתרוצצות, מפנות ומגישות בזמן שהבנים יושבים לדבר?"

למה דווקא חברת כנסת חרדית?
"עברתי תהליך ארוך של להבין את ההיררכיות והמעמדות. להבין שנשים חרדיות זקוקות לקול משלהן, קול נשי, חרדי, אימהי. הגעתי לתובנה הזו דרך בעיות ואתגרים שנתקלתי בהן. הבנתי שאי אפשר להילחם אם אין לנו ייצוג במוקדי קבלת ההחלטות, בין אם זה חברת כנסת, חברת מועצה או ראשת עיר. כל מי שנמצאת במקום שהוא צומת קבלת ההחלטות. זאת האפשרות היחידה האמיתית להשפיע ולשנות דברים. הרי אין אף אחת בדמותנו. אין אף אחת שמבינה מה זה אומר להיות אישה חרדית. לא מנקודת מבט שלנו. זאת מציאות לא נורמלית".

יש הטוענים שהנימוק ההלכתי נגד המהלך שלכן הוא שכתוב ברמב"ם "שום תשים עלייך מלך", ומפרש רש"י- מלך ולא מלכה.
"חברת כנסת אינה מלכה, אלא שליחת ציבור לכל דבר ועניין, בדומה למשרות רבות נוספות, אבל הנימוק של האנשים שנלחמים במהלך אינו הנימוק ההלכתי. הרב נויגרשל אמר בזמנו שנשים חרדיות שרוצות ייצוג בכנסת סובלות מפיצול אישיות. נציגים חרדים בכנסת מתרצים את אי הבחירה בכך שפשוט אין אישה חרדית שרוצה להתמנות לתפקיד כי זה לא מקובל. מול כל האמירות האלה צריך לזכור שלפני כמאה שנה הייתה כאן שאלה האם נשים תלכנה לבחור. היו פסקי הלכה ברורים מאוד נגד העניין, של גדולי דור. מאז זה הפך להיות אפילו מצווה. אז גם בתחום הזה אני מאמינה שתהיינה תמורות. נשים חרדיות רבות היו רוצות שתהיה להן נציגה בכנסת ובעירייה. הן פשוט לא מוכנות להודות בזה בקול".

"ההשפעה הכי גדולה של נשים חרדיות היום היא באינסטגרם. אני לא מזלזלת. יש מקום גם לזה. אך המטרה שלנו היא שנשים חרדיות תוכלנה להיות גם שליחות ציבור"

מה המטרה שלך?
"אני רוצה שיהיה לנשים חרדיות מקום נוח ומקבל יותר במרחב הציבורי. נשים חרדיות  עובדות ונמצאות כיום כמעט בכל תחום. מצד שני, כמו שאמרתי בראשית דבריי, ההשפעה הכי גדולה של נשים חרדיות היום היא באינסטגרם. אני לא מזלזלת. יש מקום גם לזה. אך המטרה שלנו היא שנשים חרדיות תוכלנה להיות גם שליחות ציבור".

את עדיין נחשבת סוג של 'סדין אדום' בעיניי המיינסטרים החרדי. אם וכאשר תיבחר חברת כנסת חרדית היא ככל המראה תהיה רבקה רביץ ולא אסתי שושן.
"אני מראש לא פתחתי את המאבק הזה כדי להיות חברת כנסת בש"ס. מראש ברור לנו שאנחנו נאבקות למען עיקרון מסוים. ברור לי שמי שתקצור את הפירות תהיינה 'אשתו של' או 'הבת של'. רבקה רביץ לפני כמה חודשים הצהירה אצל חן ארצי סרור שהיא רוצה להיות חברת כנסת חרדית. מאז היא הספיקה לחזור בה במהירות. אני יכולה לעשות את המאבק הזה בלי להתנצל ובלי לחזור בי ולא אכפת לי שהיא תקצור את הפירות. ועדיין, כל הכבוד לרבקה רביץ על האומץ לומר את הדברים, גם אם היא חזרה בה בסופו של דבר מסיבה זו או אחרת".

את מאמינה שיום אחד חלומך יתגשם ואכן תצליחי לחזות בחברת כנסת חרדית במפלגה חרדית?
"אם לא הייתי מאמינה לא הייתי פועלת. את כל הסיפור הזה של המאבק ניתן לראות בסרט התיעודי 'אשת חיל', של הבמאית אנה סומרשף והמפיקה טל ברדה".

איך אישה כמוך שסבלה הרבה מהמגזר החרדי על המאבקים שלה ממשיכה להגדיר את עצמה 'חרדית'?
"אני אוחזת בקטע אקטיביסטי בזהות הזאת, כי אף אחד לא יגדיר אותי. אני לא אישה חילונית. אני לא דתית לאומית. אני לא שום דבר אחר מאשר אישה חרדית גאה".