כשאני שואלת הורים מה המטרה הגדולה שלהם בגידול הילדים, התשובה הכמעט אוטומטית היא- "שיהיו עצמאיים". אז אני שואלת "ראיתם פעם מבוגרים לא עצמאים?" ופה זה מתחיל להסתבך. מתחת לשאלה הזו מונחת השאלה- מה זו עצמאות?. הורים בדרך כלל מתכוונים ליכולת של אדם להחזיק את חייו בעצמו כלכלית ומשפחתית. לעצמאות כזאת לא קשה להגיע, זו יכולת בסיסית שרוב המבוגרים עושים באופן כמעט טבעי ובוודאי יומיומי. אם חשוב לכם שילדיכם יוכלו לפרנס את עצמם ולטפל בעצמם ובבני משפחתם, הסירו דאגה מליבכם. תצטרכו לעבוד קשה כדי שהם לא יהיו מסוגלים לכך. גם אם הם יתחתנו כשאינם יודעים להפעיל מכונת כביסה או לבשל, הם ישלימו את הפערים האלו מהר מאוד. להתנהל עצמאית באופן טכני זה פשוט וקל מאד ללמידה.
עצמאות אמיתית היא היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי, לנהל את חיי הרגש והמחשבות באופן שמקדם את האדם ותורם להתפתחות העולם. עצמאות כזאת היא מיומנות מורכבת יותר וקל יותר לחבל בתהליך הטבעי שלה. ובכל זאת גם עצמאות עמוקה כזו היא שאיפה טבעית שכל אדם מוכוון באופן ביולוגי לחתור אליה. בני אדם נולדים בתלות מוחלטת וקיומית בהוריהם, אם לא יקבלו מהדמויות המטפלות הזנה ומגע הם לא ישרדו. כח החיים הטבעי דוחף אותנו להתרחק מההורים ולגלות את העצמיות שלנו. זה מתחיל כבר בינקות כשהתינוק מתחיל לזחול ולהתרחק פיזית מהוריו, מתנסה בפעילות עצמאית יותר. הדחיפה לעצמאות מגיעה לשיאה הראשון בגיל שנתיים-שלוש בו המילים הנפוצות ביותר הן- "אני" ו"לבד". שיא נוסף ומאתגר מגיע בגיל ההתבגרות כשהילד מנסה לפעול באופן שונה מהוריו בכל היבטי החיים. למעשה, השאיפה לעצמאות והדרך לחיים של עצמאות פנימית אמיתית לא נגמרת אף פעם. אדם בעל עצמאות עמוקה בוחן את חייו תמיד, מעז לבחור ולהשתנות גם אחרי גיל ההתבגרות.
איך מגדלים ילדים לעצמאות פנימית, כזו שתעזור להם להתמודד עם שלל התנסויות החיים?
מכיוון שהאינסטינקט הקיומי שלהם דוחף אותם להיות עצמאים ובוחרים אין צורך ללמד אותם לבחור, אבל צריך לאפשר להם להתנסות ולחקור. עצמאות אמיתית היא תוצאה של עצמיות. אדם שמכיר את עצמו יודע לבחור בחירות אותנטיות ולקבל החלטות מתוך חיבור ובהירות. התפקיד ההורי הראשון במעלה הוא לאפשר לילדים להכיר את עצמם, את הכוחות והחולשות, העוצמות והפחדים שלהם, את מנגנוני ההגנה ואת התחביבים שלהם. זה לימוד שאף פעם לא נגמר. אדם לא מגיע מתישהו לנקודה בה הוא מכיר ומבין את עצמו לחלוטין, תמיד יש עוד שכבה לגלות בעצמיות שלנו. לכן התפקיד שלך הוא לא להצביע לילדייך על העצמיות שלהם כפי שאת רואה אותה, אלא ללמד אותם להיות בסקרנות וחקירה של העצמיות שלהם.
הלימוד הזה נעשה מתוך דוגמה אישית ויצירת שיח פתוח ורגשי בבית. שתפי את ילדייך בגילויים שלך על עצמך, בדפוסים שזיהית, בכשרונות והתחביבים שלך, במגוון הרגשות שלך, בתובנות שלך. שיתוף כזה דורש ממך קודם כל להסכים לראות את עצמך, לגלות את העצמיות שלך ולתת לה מקום. האם למי שאת יש מקום בבית? האם החוזקות והחולשות שלך מדוברות? האם הילדים שלך יודעים במה את ממש טובה, ממה את מפחדת, ומה גורם לך לבכות? הורים רבים לא מרשים לעצמם לבוא לידי ביטוי בכנות מול הילדים, הם נאחזים בעמדה חינוכית או שבכלל מפחדים לגלות את עצמם. אולי למדת לרצות אחרים ולהתאים את עצמך, עד כדי כך שהעלמת את עצמך מעצמך?
הילדים שלנו משקפים לנו את המקומות אליהם אנחנו רוצות לגדול. את רואה אותם ומבינה שאת רוצה עבורם משהו טוב יותר. את רוצה שהם יגדלו להיות מבוגרים פתוחים, רגישים לעצמם ולזולתם. ואת צודקת, זאת העצמאות האמיתית שהורים מבקשים עבור ילדיהם. ככל שהילדים יספגו בבית שיח של התבוננות עצמית, שבו יש מקום לכל התכונות, המחשבות והרגשות, שבו מותר לבחון הכל וגם לצחוק ולהשתעשע, הם ילמדו באופן טבעי להכיר את עצמם ויקנו כלים להמשיך להכיר את עצמם כל החיים. זהו מסע חיים לעבר העצמאות, לעבר העצמיות.
