בואו נהיה כנות. כולנו מכירות את המפגש המתסכל עם תקלות, עיכובים, דחיינות ותקיעות. זה כואב במיוחד כשזה נוגע לעשייה שלנו ולמימוש הרצונות שלנו. לרוב התגובה שלנו לכך תהיה אחת משתי אפשרויות: לנסות קצת יותר בכוח או להיכנס למקום של הלקאה עצמית. האם שמתן לב פעם כמה זה שונה מהאופן בו מתכנת או טכנאי ניגשים לתקן מערכת כלשהי שהתקלקלה? כשהם ניגשים לתקן הם מוכוונים לזיהוי מקור התקלה ותיקונו, במטרה שהמערכת תחזור לעבוד כמה שיותר מהר. להפעיל כוח או לחילופין להאשים ולהלקות את עצמנו לרוב לא ישיגו את המטרה ובטווח הרחוק אולי אפילו ייצרו יותר נזק.
מה ההבדל בינינו לבין הטכנאי?
ההבדל הוא בגישה. הגישה של הטכנאי היא עניינית. הגישה שלנו היא ריגשית – אישית. הטכנאי רואה את מה שעומד מולו כמערכת שדורשת תיקון או כיול. אנחנו רואים כשלון או לכל הפחות משהו חסר תקנה. למה בכלל יש תקלות? תקיעויות? כדי לענות על זה כדאי קודם לגשת ולהתבונן על מערכת במיטבה. מערכת במיטבה היא מערכת שמתקיימת בה אינטגרציה מלאה בין כל חלקיה. שלמות תפעולית. זה נכון לכל מערכת בין אם זו מערכת אישית של אדם, מכונה או ארגון. כשכל החלקים מתואמים ועובדים בסנכרון המערכת עובדת חלק.
לעומת זאת, כאשר אחד מהחלקים ב"מערכת" (הפיזית או הנפשית) לא עובד באינטגרציה עם שאר החלקים נוצרות תקלות, תקיעויות, מה שקוראים בעולם הטכנולוגי "באג". ואצלנו בני האדם זה נקרא חולי. חולה הוא מישהו שלא נמצא בשלמות תפעולית. בריא כן נמצא בשלמות תפעולית. זה העקרון. ביום יום שלנו אנחנו משתמשים במילה בריאות לרוב כתיאור מצב שקשור להרגשה לא טובה של הגוף או הנפש. אך המושג בריאות רחב הרבה יותר. בריאות זה תיאור מצב של מערכת שמתקיימת בתיאום והתאמה.
מה מוציא אותנו משלמות תפעולית?
כשאחד החלקים או יותר נמצא בחוסר: חוסר הזנה, חוסר התאמה, חוסר ביחס, חוסר בתקשורת וכן הלאה. כולנו יודעות איך מרגיש חוסר. לכן כשאנחנו מזהות תקיעות או תקלה כדאי לעצור רגע את האוטומט של ה"בכוח" או "באשמה", להיזכר שאנחנו בסך הכול מערכת שיצאה מסנכרון. עלינו לגשת אליה בעדינות כמו טכנאי מומחה, לחפש באיזה מהחלקים נמצא החוסר, לאפיין אותו ולמצוא בהקדם את הדרך למלא אותו.
לדוגמא, אם תכננתי והתכוונתי השבוע לקדם משהו שחשוב לי ואני שמה לב שעוברים הימים ואני מתחמקת מזה או דוחה את זה, אני אסב את תשומת ליבי לכך שיש "באג" במערכת. אני אזהה את הלחץ הפנימי יחד עם הלקאה עצמית ואני לא אסכים לשתף עם זה פעולה. במקום זה אני שמה את "משקפי הטכנאית" וסורקת את ה"מערכת האישית" שלי: הראש, הלב והגוף. סורקת ומחפשת איפה נדלקת "נורת הדלק". ייתכן וזיהיתי עייפות בגוף או שהלב סוער וחסרה לו הקשבה או תמיכה. ייתכן שהראש עמוס בדאגות ומשימות ומבקש השקטה. ברגע שזיהיתי איפה יש חוסר, המשימה עכשיו היא לגשת ל"תחנת הדלק הקרובה" ולתדלק. להיכנס לישון מוקדם הערב, לקבוע שיחה מלב אל לב עם אדם קרוב, לתרגל יוגה או מדיטציה או לצאת לריצה שתיתן שקט לראש. אחרי שהחוסר יתמלא המערכת תחזור לעצמה, לבריאותה ואפשר יהיה להמשיך בתוכנית המקורית.
אנחנו נמצאות בזמן בשנה שהוא ממש מזמין את עבודת ההתפתחות הזו. אנחנו בעיצומו של זמן ספירת העומר שעל פי תורת הסוד עניינו תיקון פיסה אחר פיסה מהמערכת של האדם והעולם. על פי החסידות עניין הימים האלה הוא תיקון כל המידות כך שהאור שלנו יוכל להאיר, ובהקשר של האמור לעיל – לחזור לאינטגרציה מלאה. בריאות מערכתית. ראשי תיבות שמו של חודש אייר הן כראשי התיבות של הפסוק "אני ה' רופאך", כך שאנחנו נמצאות בעיצומו של חודש שמוזכר במקורות כחודש המסוגל לרפואה. הריפוי מתאפשר כאשר אנחנו נמצאות בתיאום והתאמה בין החלקים השונים שבנו, כאשר אנחנו מתרגלות להיות הטכנאיות של עצמנו. יוצאות מאיזון ומתקנות. נתקעות, מזהות מה נמצא בחוסר, ממלאות את החסר, ויוצאות שוב לדרך. וזו רפואה שלמה.
