לומדת ללכת

חוט שזור בין ניסן לסיון. מהלך עמוק שנע על פני שלושה חודשים ומביא אותנו למקום מפותח ובוגר יותר בכל הנוגע להליכה שלנו בעולם. הנה כמה נתונים שמצביעים על הקשר בין חודשים אלו: האיבר שמייצג את חודש ניסן על פי "ספר יצירה" הוא רגל ימין. האיבר שמייצג את חודש סיון, שאנחנו נמצאות בפתחו, הוא רגל שמאל, והחוש המשויך לו הוא חוש ההילוך. בין שניהם עברנו את חודש אייר, חודש במזל מיסוד אדמה, חודש שבו ספרנו כל יום ולכל יום מימי ספירת העומר יש את האיכויות הייחודיות לו, על פי תורת החסד (מחסד ועד למלכות). זה חודש שאימן אותנו ללכת בפסיעות קטנות, צעד אחר צעד, מחוברות לכאן ועכשיו. שלושה חודשים שמוקדשים לאימון בהליכה.

למה כל כך חשוב לדעת ללכת?

ברור לכולנו שהיכולת ללכת, ברמה ההישרדותית היא קריטית, וכולנו מגיבים לזה בצורה אינסטינקטיבית כשאנחנו שמחים ומתרגשים ברגע הזה שהילד הקטן לומד ללכת. השאלה הזו דווקא מתייחסת אל מה שמעבר להליכה כפרקטיקה פיזית. אל ההליכה כאיכות שמבטאת תנועה והתקדמות.

מסתבר שאחד הפרמטרים הכי משמעותיים בכל הנוגע להצלחה, הגעה ליעדים הישגים והתפתחות בכלל, הוא המסוגלות ללכת את הדרך לאורך זמן. מן שילוב של התמדה ונחישות. במחקרים שהתחקו אחר הסגולות המשותפות לכל המצליחנים בעולם ראו שאחת מהבולטות הייתה שהם תמיד המשיכו ללכת, או כפי שמופיע במקורות היהודיים "שבע ייפול צדיק וקם" (משלי כ"ד, ט"ז), אך מה בונה את המסוגלות ללכת היטב?

שני עניינים עיקריים משפיעים על איכות ההליכה שלנו והמסוגלות לעשות צעד אחר צעד לאורך זמן. האחד, שהוא נכון גם בהיבט הפיסי של הליכה – שיווי משקל. והשני, ענווה.

שיווי משקל פנימי – איך יוצרים את זה? ראשית כמה עקרונות יסוד:

1. שיווי משקל הוא לא פעולה, הוא תוצאה.

2. שיווי משקל הוא לא דבר יציב. הוא תמיד הולך לאיבוד וצריך למצוא אותו שוב.

3. שיווי משקל מתאפשר ביתר קלות כשיש שניים או יותר כוחות מנוגדים שפועלים מתוכנו בו זמנית.

עקרונות אלו רלוונטיים לשיווי משקל בהיבט הנפשי, המנטלי והפיסי. היות ושיווי משקל הוא תוצאה, באחריותנו לדאוג לתנאים שיאפשרו לתוצאה להתרחש. התנאים ליצירת שיווי משקל הם:

1. קשר רציף וחיבור קרוב אל עצמי, אל המרכז הפנימי שלי (מה שבגוף קוראים לו – שרירי הליבה), מי שאני ומה שאני רוצה.

2. מתן לגיטימציה לכוחות ואיכויות מנוגדים להתקיים בתוכי בו זמנית (לעוד העמקה ראו את הנאמר בעניין תפיסת מציאות מורכבת בטור "האנרגיה של ספירת העומר"). לדוגמא: "אני גם רוצה לגדול ולצמוח בחוץ ולגובה ואני גם רוצה להעמיק שורשים ולהיכנס עוד פנימה", "אני גם מרגישה עוצמתית ואני גם מרגישה חלשה".

3. הבנה מעמיקה ששיווי משקל זה לא משהו שמגיעים אליו, אלא משהו שתמיד צריך להסכים למצוא אותו שוב ושוב.

מה לענווה ולמסוגלת ללכת לאורך זמן?

ענווה היא מצב תודעתי שעיקרו ההבנה שאני מספיק טובה כפי שאני עכשיו ועם זאת יש לי עוד מה ללמוד. המצב התודעתי הזה מייצר פתיחות מחשבתית, וויסות רגשי וגמישות בתגובות למתרחש בדרך. למעשה הסיבה העיקרית שבגללה אנשים מפסיקים ללכת בדרך בה רצו או אפילו לא מתחילים לצעוד, היא בגלל המסקנה שהם כנראה לא מספיק טובים כמו שהם חשבו או שהם עדיין לא יודעים הכל.

אפשר לחזק את השריר התודעתי הזה על ידי רישום פשוט של חוזקות וחולשות, דברים שיש לי בהם ניסיון וידע ודברים שאני עוד לא יודעת אלה לצד אלה ולהסכים ללכת ככה. כמו שאני. הענווה ואומרת: "הכל בסדר, את גם מספיק טובה וגם עדיין לא יודעת הכל, תמשיכי ללכת, את בדרך".