עונת מעבר זה הזמן הזה שכל בוקר הילדים שואלים מה ללבוש, ויש ימים שאת יוצאת מהבית ומצטערת שהלבשת אותם חם מדי או קר מדי. זו גם העונה בה ילדים קטנים צריכים להתרגל פתאום לבגדים קצרים (או ארוכים בסתיו) ומנסים למשוך את החולצה הקצרה כי למיטב זיכרונם לחולצה יש שרוולים ארוכים. זו גם העונה שאת מוצאת את עצמך מתוסכלת כי אין להם מה ללבוש, מתלבטת אם החלפת להם את הארונות מוקדם מדי או מאוחר מדי. יש ילדים שמסתגלים להחלפת הבגדים בקלות, יש אפילו כאלו שאוהבים בגדים חדשים וגיוון, ויש ילדים שכל מעבר קשה להם וכשזה מגיע לבגדים זה אפילו מאתגר יותר. וכמובן יש את הילדים שכל השנה נושא הבגדים מעסיק אותם ואותך בעקבות זה.
לבגדים יש שני תפקידים מרכזיים. האחד הוא להגן על הגוף, לכסות את המוצנע ולהוות מעין עור שני. התפקיד השני הוא להראות את האדם, להיות הביטוי החיצוני של הלובש אותם. לכל אחד מתפקידים אלו יש את האתגרים שלו. הבגד המסתיר והמכסה צריך להיות נעים על הגוף, נוח לתנועה ומותאם למזג האוויר. לילדים עם קשיים בוויסות החושי יכולה להיות רגישות גבוהה לסוגי בד, לגזרות או לתפרים ופתקים שנמצאים בבגד. אלו גם הילדים שיתקשו לעבור מבגדים ארוכים לקצרים ולהיפך.
קושי תחושתי זהו רצף רחב מאוד. ישנם ילדים שכל בגד לא נעים להם ויעדיפו להיות עירומים, ויש ילדים שיצטרכו הרבה עיטוף ומגע מאד מסוים של בדים וגזרות. האספקט של הבגד כביטוי ומפגש עם העולם בחוץ עשוי לעורר מתח בין האופן בו ההורים רואים כללים וסגנון לבוש לבין האופן בו הילד רואה זאת. הורים רבים מעדיפים את הנוחות של הבגדים בעיקר בגיל הגן ואילו הילדים יעדיפו בגד יותר חגיגי ופחות פרקטי. ויש מקרים הפוכים בהם הילדים מעדיפים בגדים נוחים או חסרי התאמה ולהורים חשובה הנראות המסודרת של הילדים.
אם הקושי של הילד הוא סביב עניינים תחושתיים כדאי מאוד לכבד את הקושי ולהקשיב לרצונות שלו. אין טעם להילחם בזה והרבה פעמים הוויסות מגיע מעצמו עם הגיל. כמובן שאם התחושתיות פוגעת בתפקוד כדאי לקחת אותו לריפוי בעיסוק שיעזור לו להגיע לוויסות. הרבה הורים לא מבינים שמה שמציק לילד זו התחושה, כי מעבר לבגדים הקושי לא בא לידי ביטוי. במקרים כאלו לפעמים ההורים חושבים שהילד "עושה את זה בכוונה", והאמת היא שלהתמודד עם ילד שמתעקש כל בוקר על עניין אחר עם הבגדים זה קשה ולפעמים באמת אפשר להרגיש שזה בכוונה. אבל קושי תחושתי יכול לבוא לידי ביטוי רק סביב תחום מסוים. לא צריך אבחון מקיף כדי לזהות שמשהו מציק לילד סביב מגע ותחושה, ואם זה מציק צריך להאמין לו ולהקל עליו.
אם הקושי הוא סביב חוסר ההסכמה בינך לבין הילד על סגנון לבוש, אני מציעה לך קודם לשאול את עצמך בכנות מה מפריע לך בסגנון הלבוש של הילד ולמה. אם את רוצה לגדל ילד עם ביטחון עצמי ואמון ביכולת הביטוי שלו בעולם כדאי לכבד את סגנון הלבוש ואת הגחמות שלו בתחום הביטוי האישי. אם תשאלי את עצמך מה מפריע לך אולי תופתעי לגלות שאת לא יודעת למה זה מפריע לך, או שאולי את מערבבת בין הילד לבינך. לפעמים החשש של הורים הוא שילדה שלובשת שמלות וגרביונים לגן תהיה פחות משוחררת להתנועע ולשחק, אבל אפשר לסמוך עליה שאם לא יהיה לה נוח היא לא תלבש את הבגדים האלו. לעתים עולה מבוכה אצל ההורים מלבוש ליצני או רחובי שהילד מתעקש לבחור בעצמו, וזו הזדמנות להזכיר לעצמך שהילד הוא לא כרטיס הביקור שלך והבגדים שלו לא אומרים עלייך כלום. אם המחלוקת ביניכם קשורה לצניעות זה כבר מקום לדבר על הערכים שלך עם הילדים. דיבור שהוא בגובה העיניים ומתוך כנות ופתיחות עשוי לקרב אתכם זה לזו והקרבה שלכם חשובה פי כמה ממה שהילד לובש.
בגדים זה נושא רגיש שיש בו הזדמנות לדבר על ביטוי אישי, ערכים, נוחות וכבוד לגוף. אם יש ביניכם מתח סביב הנושא הזה הפכו אותו למקפצה לקשר קרוב.
