ההודעה על מותו של ראש "הכת הסדיסטית" דניאל אמבש ביום שישי האחרון, תפסה את ילדיו לא מוכנים והמומים מהבשורה. אמבש שהורשע ב-2013 בעבירות מין, אלימות, כליאה והתעללות בנשותיו ובעשרות ילדיו, ביקש לאחרונה שחרור מוקדם מהכלא מטעמים רפואיים. לפני יומיים כאמור הוא נמצא מחוסר הכרה במרכז הרפואי של השב"ס, ומותו נקבע במקום. אמבש היה אמור להשתחרר מהכלא רק ב-2037.
לפני קרוב לעשור הורשעו אמבש ועוזרו ב-18 אישומים שכללו עבירות מין, אלימות, כליאה בתנאי עבדות והתעללות בנשים ובעשרות קטינים, חלקם ילדיו הביולוגיים. השופטים קבעו אז כי אמבש, שנעצר לראשונה ב-2011, ביצע חלק מהעבירות תוך השפלה וביזוי וחלק תוך תקיפה אכזרית ומכות ברוטאליות. "השנים האחרונות בחיי המשפחה הפכו לסיוט מתמשך של כליאה, מכות, דינים ועונשים שונים ומשונים, אשר בעינינו החמורים הם לא רק העונשים הפיזיים, אלא בעיקר עונשי ההשפלה הכרוכים בענייני צואה ועירום", כתבו אז בגזר דינו. על הפער בין דרישת התביעה ל-65 שנות מאסר לבין גזר הדין שניתן בסופו של דבר (36 שנות מאסר) כתבו השופטים: "העבירות כה רבות עד שניתן למנות מאות שנות מאסר. אלא שלשיטתנו לא ניתן להפליג יתר על המידה בענישה".
"אני אישה מאמינה. אני יודעת שבנפול אויבך אל תשמח. אז שמחה אין אבל הקלה גדולה יש על כך שהוא יצא מחיינו. על כל שלא אצטרך להתייצב בעוד מספר ימים בוועדת השחרורים"
על פי העדויות אמבש שכנע את הנשים להצטרף אליו בדרכי נועם אך משהצטרפו הן פגשו מציאות יומיומית של אלימות פיזית, מינית ונפשית, כלפיהן וכלפי ילדיהן. מעשי הענישה של אמבש כלפי נשותיו וילדיו, שכונו "דינים", בוצעו באכזריות יוצאת דופן תוך שימוש בכליאה, הרעבה, התעללות פיזית ונפשית, מעשי השפלה וביזוי.
בשנת 1998 נישא אמבש לאסתר, שהיו לה ארבעה ילדים ויחד הם הביאו ילד נוסף משותף. אחת מהבנות של אסתר היא שרה ברטוב דהאן שמשוחחת איתי ביום שישי, זמן קצר לאחר שנודע לה על מותו של מי שאחראי לשברים העמוקים ביותר של חייה. שרה משתפת שהיא חשה הקלה גדולה, אך לא שמחה. "שמחה היא רגש, ואני לא רוצה להכניס אל הלב שלי שום רגש שקשור אליו בשום צורה. אז 'הקלה' היא המילה הנכונה. הקלה שאולי הטירוף והסבל סוף סוף ייפסקו. אני אישה מאמינה. אני יודעת שבנפול אויבך אל תשמח. אז שמחה אין אבל הקלה גדולה יש על כך שהוא יצא מחיינו. על כל שלא אצטרך להתייצב בעוד מספר ימים בוועדת השחרורים".
על אף ההקלה שהיא חשה, הבשורה על מותו של אמבש מציפה אצל שרה רגשות לא קלים ומערערת את הקרקע שהיא מנסה להתייצב עליה כבר כמה שנים. "יש לי שאלות לא פתורות בתוכי. ככה זה נגמר? זהו? אחרי כל הזוועות הבלתי אנושיות שהעביר אותנו? האם זה אומר שנפסיק להיות מוטרדים על ידי נשותיו שעדיין תומכות בו ובמעשיו ויורדות לי לחיים בכל דרך אפשרית?".
אין מחילה
מרגע הגשת כתב האישום נגד אמבש ולמרות אינספור עדויות שהופכות את הקרביים, הוא ונשותיו המשיכו לטעון לחפותו. שרה מספרת כי נשותיו פועלות ברשת על מנת לבייש ולהשפיל אותה ואת אחיה ולייחס להם את המעשים שבגינם ישב אמבש בכלא. "הגשתי נגדן תביעה שמתנהלת כעת בבית המשפט. בלי שום בושה הוא המשיך לרדוף אותנו מהכלא בעזרת נשותיו שמיררו לנו את החיים. ממש לאחרונה הן הוציאו סרטון בו הן מאשימות אותי ששיקרתי בראיון בו אמרתי שאחד העונשים הסדיסטים בילדותי היה קרחת שעשו לי ולאחיותיי לא פעם ולא פעמיים. האמת הכואבת חרוטה על כל נים בדם ונפש שלי. אני אפילו לא מתעמתת או מתווכחת כדי להוכיח שאני צודקת. אבל ההליך נגדן ימוצה בבית המשפט כי יש גבול לטירוף.
"אני לא פועלת מתחושת נקם או שנאה, אני בסך הכל רוצה לחיות את חיי בשקט. מגיע לי. אני לא אמורה להתעורר בכל יום מחדש ולחשוש מהיכן תנחת עליי הסטירה הבאה מכיוונן. הן מפרסמות דברים אישיים שלי. תצלומים שלי מהילדות. תעודת נישואין של הוריי. זה פוגש אותי בגן של הילדים, בסופר, ברחוב, אנשים נחשפים לשיימינג החולני הזה ואני צריכה לתת דין וחשבון, על טירוף של נשים שמוסיפות חטא על פשע".
נוסף על השיימינג וניסיונות ההשחרה, אמבש הזכיר לילדיו את קיומו החולני גם בבקשות חוזרות ונשנות לשחרור מהכלא. למעשה, בעוד יומיים הייתה אמורה להתכנס וועדה שתדון בעניינו. שרה התכוונה להיות שם ולהשמיע את מה שיש לה להגיד בקול צלול. "אני לא דיין ואני לא אלוהים, אבל רציתי לבוא ולומר לנוכחים בוועדה שהמקום היחיד אליו הוא צריך ללכת מהכלא זה הקבר. הוא צריך ללכת ישר לקבר. הוא מעולם לא שחרר את זרועות התמנון הרעות שלו. מעולם לא התחרט ורדף אותנו כל הזמן כולל בשבוע האחרון. אם אדם מעז לרדוף אותנו שבוע לפני דיון בוועדת השחרורים, אז מה עשינו? למה שזה לא ייתן לגיטימציה למפלצות אחרות לפגע? איזה מסר זה מעביר? מה עשינו בזה? אז הוא קיבל כלא… אבל לא מפסיק לפגוע".
"אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט בקן הפרטי שלי שהקמתי עם בעלי וארבעת ילדיי. את הפוסט טראומה המורכבת ממנה אני סובלת אף אחד לא יכול לרפא. אני רק רוצה שקט"
אני מנסה להבין משרה אם מצבו הבריאותי שהלך והתדרדר לא גרם להם להרהר בכל זאת אם יש הצדקה בבקשה לשחרורו. "אם אייכמן היה במצב הזה, זה היה עולה לדיון?", שואלת שרה בכעס. "אדם שנהנה כל כך מרוע, מסדיזם, לא מגיע לו למות בשלווה. הוא קיבל טיפול רפואי באסף הרופא ובמרפאה של השב"ס. אם הוא היה מביע שבריר של חרטה אולי הייתי חושבת או מהרהרת בבקשה שלו. הוא לא הביע חרטה מעולם. הוא הלך לעולמו בלי סליחה בלי מחילה. אני לא אסלח לו לעולם".
שרה מקווה כי כעת, לאחר מותו, ייפסקו הרדיפות מצד נשותיו. "פגשתי פעם ברחוב את אחת מהן וחוויתי בחילה חזקה. תחושה שמתהפכת לי הבטן. המשכתי ללכת. לא התעמתתי איתה. זה לא ישנה לי את הילדות. זה לא יקל על הסיוטים שלי בלילה. מה זה יעזור לי לבוא ולהתעמת? אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט בקן הפרטי שלי שהקמתי עם בעלי וארבעת ילדיי. את הפוסט טראומה המורכבת ממנה אני סובלת אף אחד לא יכול לרפא. אני רק רוצה שקט".
שברים עמוקים בנפש
שרה מעניקה לי הצצה אל עולמה כניצולת כת אמבש, עליה אמרו חוקרי המשטרה שמדובר "בסיפור המזעזע ביותר אותו שמעו במדינת ישראל". "יש תקופות ארוכות שאני לא מתפקדת ולא זזה. אני סובלת מפוסט טראומה מורכבת. לפעמים זה מנהל אותי ולפעמים אני מצליחה להשתלט על המצב ועל הנפש. בעקבות המצב הנפשי שלי אני כמעט ולא עובדת. בעבר עבדתי כגננת בגן ילדים, אבל הייתי מקבלת התקפי חרדה. באחד ההתקפים איבדתי הכרה ומאז עזבתי את הגן".
מה את עושה היום?
"כיום אני עובדת מעט כמניקוריסטית. אני אמנם מקבלת קצבת נכות, אבל אני אימא לארבעה ואי אפשר להתקיים מזה. אז אני עובדת מעט, בהתאם ליכולות שלי. לפעמים אני מקבלת לקוחה ומרגישה שלא בא לי שיהיו אצלי אנשים בבית. למה אני צריכה את זה? לפעמים אני רוצה רק להסתגר ולא לראות אף אחד. לא מתחשק לי לראות עולם".
איך הטראומות שעברת משפיעות על האימהות שלך?
"אני כמו חיה. יש כל הזמן חרדה ופחד עליהם. הילדה שלי לעולם לא תלך לישון אצל חברה. בנוסף, כנקודת מוצא, הילדים שלי קודם כל צודקים. מה שהם אומרים זה תמיד אמת וקדוש. אם זה מילה שלו מול המילה של המחנך, הילד שלי יקבל את התחושה שתמיד תמיד מאמינים לו בבית. אם לילד שלי לא טוב במסגרת- אני אחליף לו בלי להסס. אני אימא חרדתית מאד. בודקת תמיד את החברים שלהם".
איפה עוד את פוגשת את זיכרונות הילדות הכואבים שחווית?
"חוסר ודאות של דברים יכול להזכיר לי את הבית. בכת בה גדלתי דברים עבדו על פי קריזות. את לעולם לא יכולה לצפות את הרגע הבא. עד היום כל מצב של חוסר וודאות מוציא אותי מאיזון. תוהו ובוהו. אנשים חושבים שהפירוש של תוהו ובוהו הוא בלגן, אבל הפירוש האמיתי הוא בא ונעלם. חוסר וודאות שמטריף את הדעת.
"אני מרגישה עב"ם, אאוטסיידרית, לא מרגישה נורמלית אף פעם", היא אומרת לי בחיוך עצוב רגע לפני שאנחנו מסיימות את השיחה. מבעד לכאב בעיניה ניבטת מולי אישה אצילית ומלאת עוצמה שמנסה באומץ ובכוחות נפש אדירים לאחות את רסיסי חייה.
