מדיכאון לתיאטרון: ההצגה שנותנת במה לנושא הכאוב של דכאון אחרי לידה

שירי לב, בת 30 מקרני שומרון, הבינה כבר מזמן שכדי להחלים אסור לה לשמור שום דבר בבטן. בעשור האחרון היא עברה רכבת הרים של התמודדות מורכבת עם דיכאון לאחר לידה, וגם את הכלים המרפאים שבחרה לעצמה, תיאטרון ויצירה, היא החליטה לא לשמור רק לעצמה. לב הקימה מרחב תומך לעוד נשים כמוה שחוו דיכאון אחרי לידה, בו הן יכולות לעבד  את המסע המטלטל שעברו דרך כלים מעולם המשחק. בימים אלו הן בעיצומן של חזרות להצגת הבכורה של הקבוצה שתעלה בסוף חודש יולי בירושלים.

כיום, על פי מחקרים שונים, לפחות אחת מכל חמש שנים תחווה דיכאון אחרי לידה. אין לדיכאון זה קבוצת סיכון מוגדרת. זה יכול לקרות לכל אחת והתסמינים מורכבים לזיהוי. מאחר וכמעט כל אם טרייה טרוטת עיניים, קשה לזהות לעתים קרובות מי רק עייפה ואצל מי נפסקה התשוקה לחיים. דכדוך אחרי לידה מופיע בכ-80% מהלידות ואמור לחלוף בעצמו, אך לעתים הוא נשאר שם כצל כבד שמלווה את היולדת ומאיים להתפרץ מחדש עם כל הריון נוסף.

שירי לב, היא אמנית יוצרת, בעלת סטודיו לעץ שבו היא מעבירה סדנאות נגרות DIY. בעבר היא גם למדה קורס דולות, אך לא עוסקת בתחום. היא התחתנה בגיל 18, תוך כדי תחילת השירות הצבאי ואת הלידה הראשונה היא מכנה "טראומטית". "הרגשתי שאני פאסיבית, שמיילדים אותי ולא אני זו שיולדת. ב"ה נולד בני הבכור, אך הטראומה נשארה", היא מספרת. "בכיתי המון אחרי הלידה, תפקדתי על אוטומט, לא ידעתי איך להיות אימא, לא הרגשתי מחוברת, אבל זה ממש לא היה דיכאון אחרי לידה. המשכתי".

"הפכתי לרגישה מאוד, כל דבר עבר דרכי. הרגשתי שהכל עמוס לי ולא טוב לי, אמרתי לבן זוג שלי שלא טוב לי ושאני צריכה עזרה, אבל לא ידעתי לתת לזה שם"

היא למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל, וכשנה וכמה חודשים לאחר הלידה הראשונה החלה לחוש סימפטומים גופניים של חרדות, דופק גבוה, לחץ, נימולים בידיים, "נלחצתי כי פחדתי שזו תופעה פיזיולוגית", היא מספרת, "עשיתי המון בדיקות, הכל היה בסדר, אבל גיליתי שבכל פעם שאני מדברת על הלידה, הרגשות מציפים אותי".

הזמן חלף, הסימפטומים נרגעו, ושירי החלה לחלום על הריון נוסף. כשזה קרה היא שמחה מאוד, אבל לקראת הלידה החלו לעלות חששות. היא לקחה דולה, עשתה תהליך עיבוד ללידה הראשונה, וזכתה הפעם ללידה "מדהימה" כדבריה, "חוויה מתקנת ותחושה שצלחתי את זה".

חודשיים אחרי הלידה של בתה, למרות ה'היי' שחשה בעקבות ההצלחה, הרגישה שמשהו חדש קורה. "הרגשתי שמשהו עובר עליי, שאני לא לגמרי אני. הפכתי לרגישה מאוד, כל דבר עבר דרכי. הרגשתי שהכל עמוס לי ולא טוב לי, אמרתי לבן זוג שלי שלא טוב לי ושאני צריכה עזרה, אבל לא ידעתי לתת לזה שם. הגעתי למצב שיצאתי לאסוף את הבן שלי מהגן ולא היה איכפת לי איך אני נראית, זה היה כמו מראה חיצונית למה שמתחולל בתוכי פנימה. אחרי חופשת הלידה כבר לא חזרתי לעבודה בה עבדתי קודם לכן".

נלחמת לא לשקוע

לב החליטה לצאת ללמוד הדרכה לחיי אישות ובמפגש השני המנחה של המפגש סיפרה שעברה שלושה דיכאונות אחרי לידה. "פתאום כשהקשבתי לה הבנתי שזה אולי מה שאני עוברת. ניגשתי אליה והיא קודם כל חיבקה אותי והפנתה אותי לחברה שלה, מלווה נשים, שאכן אבחנה שזה דיכאון אחר לידה. היא הציעה לי טיפול הוליסטי כולל בגוף ובנפש: 'זה כדי שהשמש תוכל לחזור לחמם אותך', היא אמרה לי, 'זו החוויה שאת מרגישה כשיש יום יפה בחוץ, אבל את כרגע לא מצליחה להרגיש את זה. יש נתק'. המילים שלה נגעו בי מאוד".

לב החלה בטיפול ושילבה גם דיקור סיני, הליכות, צמחי מרפא וטיפול CBT (טיפול התנהגותי קוגניטיבי). בשלב מסוים היא גם פנתה לפסיכיאטר וקיבלה עזרה באמצעות כדורים. "בהתחלה התנגדתי לכך מאוד, אבל עברתי תהליך ארוך של הסכמה. אלה קביים שעוזרים לנפש לנוח מהסערה שהיא נמצאת בה. הכדורים עזרו כי שירי חזרה ללא הענן השחור סביבה".

"זה היה סיר לחץ בלתי אפשרי. בן זוגי היה צריך לעבוד, אני הייתי בסגר בבית עם שלושה ילדים קטנים, אין לי אפשרות לשים אותם במסגרת וללכת לטפל בעצמי, ואני עצמי הולכת ושוקעת"

תוך כדי שניסתה לשקם את הנפש שלה, לב החלה לעסוק ביצירה במגוון חומרים. העשייה עם הידיים מילאה אותה ושימחה אותה, ואת הידע שצברה העבירה בסדנאות לנשים. כשהרגישה שעלתה על דרך המלך בריפוי שלה, גילתה שנקלטה להריון שלישי. "הרגשתי שהכל נטרף שוב והתערבלתי עם ההורמונים והתחושות. אחרי כמה חודשים, עברתי תהליך של קבלת ההיריון והתחלתי להתכונן ללידה. הלידה הייתה חוויה טובה, בוגרת ומפויסת, אך אז בדיוק היינו בתהליך של מעבר דירה למקום חדש כך שהקרקע לא הייתה לגמרי יציבה. אני החלטתי שאני מגנה על עצמי בחירוף נפש ושאעשה הכל כדי לא ליפול שוב".

ארבעה חודשים לאחר הלידה, היא הרגישה את התחושות הקשות מתחילות לבעבע שוב, והיא נבהלה מאוד. "החלטתי שאין מצב שאני שוקעת שוב, אבל אז החלה הקורונה ובסגר הראשון לא היה לי למי לפנות לקבל עזרה. זה היה סיר לחץ בלתי אפשרי. בן זוגי היה צריך לעבוד, אני הייתי בסגר בבית עם שלושה ילדים קטנים, אין לי אפשרות לשים אותם במסגרת וללכת לטפל בעצמי, ואני עצמי הולכת ושוקעת".

היא חזרה לפסיכיאטרית ולכדורים ובמקביל החלה ללכת למטפלת רגשית. "חוויית הדיכאון היא של שקיעה, והכדורים עוזרים מאוד, כי הם מצליחים להעלות אותי מעל פני המים, ולייצר שקט שבו אני יכולה לטפל בעצמי ולעשות עבודה רגשית. כל כך התביישתי שזה קרה לי שוב, במיוחד אחרי ששיתפתי בפייסבוק על היציאה מהדיכאון הקודם. אחרי הסגר ואחרי שהשינוי התרופתי החל להשפיע וגם הטיפול הרגשי, התחלתי לצאת מהבית וגיליתי שאני יכולה גם ליהנות. בדיכאון יש ניתוק מרגשות טובים והדיכאון השני היה עמוק וקשה יותר מהראשון, אך לאט לאט התאוששתי והתאזנתי. בהמלצת הפסיכיאטרית, אני עדיין ממשיכה עם הכדורים, לפחות לשנה הקרובה".

אימא אנושית

כשלב הרגישה שהיא סוף סוף מתחילה לחזור לעצמה ולכוחותיה היא פתחה מחדש את הסטודיו שלה לעץ, העבירה סדנאות וגילתה שזה גורם לה לפרוח. באחת מאותן סדנאות נגרות הוא פגשה את תמר בלום, שחקנית ובמאית תיאטרון חברתי. "הצעתי לה שנעשה משהו יחד ואחרי חודש כבר היה פלאייר, מקום ורעיון. קיבלנו עשרות טלפונים מנשים שעברו דיכאון אחר לידה. זה נושא לא  מדובר ורצינו להניח את זה על הבמה ולעבוד עם כלים של תיאטרון. בפברואר השנה הן גייסו 40 אלף שקלים בגיוס המונים עצמאי לטובת הפקת ההצגה. "הקמפיין עורר כל כך הרבה הדים, יש הרבה נשים ובני זוגן שלא שיתפו בהתמודדות, ועכשיו בעקבות החשיפה יש תחושה של חיבוק ממי שנמצא מסביב. זה מאוד מרגש כי פעם נשים הרגישו שמשהו בהן דפוק ושהן משוגעות, והיום זה אחרת".

את מרגישה שהשימוש בכלים מעולם המשחק עוזר להן?

"רובן נשים שכבר עברו עם זה דרך. הן לא נשים שמתמודדות עכשיו עם דיכאון, אלא התמודדו בעבר. זה מסייע להן ולי בעיבוד של מה שחווינו, בעוד רובד עמוק ואחר, באמצעות התיאטרון".

במאי לפני כשנה לב גילתה שהיא בהריון נוסף, רביעי. "הפעם היה ברור לי שאני לא ממשיכה את ההיריון הזה. אני רוצה שקט, לקבל את עצמי חזרה, ללא טלטלות. בן הזוג שלי הבין ותמך בי לכל אורך הדרך. כל הטלטלות שעברנו עם הדיכאון היו טריות מאוד לשנינו, ולכן בחרנו לעשות הפסקת הריון בהחלטה מאוד ברורה ושלמה".

בחרת להתייעץ הלכתית עם רב?

"התקשרתי לרב רק עבור בן זוגי, כדי שהוא ירגיש עם זה יותר בנוח מבחינה הלכתית. קיבלנו היתר, אבל מבחינתי, ההחלטה הייתה כל כך שלמה ומבפנים שהרגשתי שזו תורת חיים, שזה מה שה' רוצה ממני. אחרי ההפסקה, הרגשתי שכל המתח והחרדה משתחררים ממני, לא היו לי שום רגשות אשמה, הבנתי שזה משהו שפשוט היה צריך לקרות".

כיום היא מגדירה את עצמה כאישה שהיא אם לשלושה ילדים, ועברה ארבעה הריונות. "גם ההריון האחרון היה סוג של הריון ולידה שעברתי, אבל אחרים".

כיצד כל מה שעברת השפיע על האימהות שלך?

"אני מרגישה אימא נוכחת כיום, אוהבת ומחוברת. תמיד תיווכתי את מה שהרגשתי לילדים. תמיד אמרתי להם: אני לא מרגישה טוב, אבל זה לא קשור אליכם. זה לא אתם זו אני ואני לאט לאט אחזור אליכם. אני משתדלת לשתף אותם בפשטות, הם יודעים שאני אנושית, ושאימא גם צריכה את הזמן שלה לעצמה".