פרשת קרח עוסקת בעיקר במחלוקת וקריאת תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון. הגדרת מחלוקת הינה: חוסר הסכמה בין מספר צדדים, כשכל צד מנסה להוכיח שדעתו היא הנכונה. כאשר המחלוקת מחריפה, היא הופכת לקונפליקט והעוינות שבה מתורגמת לאלימות.
המחלוקת שיזם קרח, בן דודו של משה, הייתה מורכבת מאלמנטים שונים: יחסי הצדדים, הסוגיות הנעוצות בלב המחלוקת, השפעות שהיו לגורמים חיצוניים עליה, תהליכים וניסיונות ליישב אותה ועוד. כל מרכיב במחלוקת היה קריטי ובעל השפעה על תוצאותיה.
חכמים הרבו לעסוק בסוגיה עליה נסובה המחלוקת, ובמשנה נקבע שמחלוקת קרח ועדתו "אינה לשם שמיים ולכן אין סופה להתקיים" (אבות ה, י"ז). אך למרות שסוגיית המחלוקת עצמה עשירה ומעניינת, חשוב להתמקד ולבחון את האופן בו משה רבינו ניסה ליישבה.
מעיון בסיפור עולה כי מחלוקת קורח ועדתו לא הייתה אחידה והורכבה מקבוצות אינטרסנטיות שונות. הקבוצה הראשונה מנתה את ראשי המרי: קרח – בן שבט לוי, דתן ואבירם ואון בן פלט מבני ראובן. תלונתם העיקרית הייתה שאיש מהם לא קיבל תפקיד משמעותי בהנהגה ובעבודת המשכן. הקבוצה השנייה הורכבה מ"חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם." (טז, ב). הכתוב אינו מציין את זהותם אך מבהיר שמדובר באנשים מכובדים, שתלונתם העיקרית עסקה בריכוז מנגנוני השלטון בידי משה ואהרון ובהתנשאותם על קהל ה'.
תגובתו הראשונה של משה לתלונת הקבוצות השונות הייתה אמוציונלית: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו." (שם, ד), אך לאחר תגובה זו ולאורך כל תהליך יישוב הסכסוך, פעל משה בצורה מחושבת הדרגתית ועניינית. תחילה, הוא בחר לדבר ישירות לכל העדה ולא רק למנהיגיה. בפנייתו אליהם הוא וויתר על תוכחה ומילים קשות והתמקד בסתירת טענתם המרכזית -"כולם קדושים". את המבחן להוכחת דבריו, דחה משה ליום למחרת, לשעות הבוקר, וזאת בכדי לתת לאנשים זמן להרהר בדבריו ולהרגיע את הרוחות.
לאחר מכן, פנה משה בנפרד למנהיגי המרי. וזאת מכיוון שידע שפנייה למנהיגים אינה דומה לפנייה לציבור – לא בבחירת המילים, לא בירידה לפרטים, לא בתקיפות ולא בכוח השכנוע. משה גם לא פנה לכל המנהיגים יחדיו, אלא פנה בנפרד לכל מנהיג.
ראשית, פנייתו של משה הייתה אל קרח. לדעת רש"י פנייה זו נעשתה במילים רכות ובמטרה ליידע את שבט לוי שמשה ואהרון אינם צד במחלוקת ותלונתם הינה כלפי האל. לאחר מכן, שלח משה לקרוא לדתן ואבירם. על פי רש"י, המתבסס על דברי ריש לקיש במסכת סנהדרין, קריאתו של משה הייתה לשלום: "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום." (שם, יב).
למרות כוונת משה להשכין שלום, תגובתם של דתן ואבירם מלמדת שהם לא הבינו את קריאתו של משה באופן זה, וסברו שהם נקראים להתייצב למשפט על מרידה בהנהגה. "הם מדדו את משה במידתם שלהם ולא שיערו שמשה רוצה לפייסם בדברים טובים, דברי ניחומים." (רשב"ם) משה שהבין שהוא אינו מצליח לפייס את הצדדים, הגיב שוב באופן אמוציונלי: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד". (שם, טז).
למרות שמאמציו של משה להביא את המחלוקת לסיום כשלו, ניתן ללמוד מהמהלכים בהם נקט כיצד יש לגשת למחלוקת ולנסות ליישבה.
ראשית, ראוי להרגיע את הרוחות, להבין את הסוגיות הנדונות ולבודד את האינטרסים השונים. לאחר מכן יש לבחור למי כדאי לפנות בדברים ולהתאים את השפה ואת התוכן בכל פנייה וזאת בהתאם לאישיות ולתפקיד. ולבסוף, חשוב להיות קשובים לדברי האחר, לא לזלזל בו ולנסות לגרום לו להאמין ברצון האמיתי לפיוס.
מחלוקות הן לא דבר קל, אך הן מרכיב חיוני בחיינו. באם נדע להתמודד ולהתגבר עליהן בצורה שקולה, הן יכולות לקדם ולפתח אותנו למקומות טובים.
