"לפני כשנה נפרדתי מבן הזוג שלי והתחלתי לחפש דירה בתל אביב, לי ולילדיי. ראיתי הרבה דירות ועשיתי שמיניות באוויר כדי להיות הראשונה או השנייה שרואה את הדירה אחרי פרסומה", מספרת רעות (47), אם לשניים (7 ו-3), מנהלת בכירה בתחום השיווק. רעות (שם בדוי) היא אישה משכילה ומרשימה שמשתכרת היטב, אלא שהרזומה העשיר ושנות המגורים הרבות בעיר לא סייעו לה בחיפושיה אחר דירה. "אמרתי שאני יכולה לשלם שנה מראש ושיש לי את הערבויות, כולל את שלושת חודשי הפיקדון הנדרשים. אני נראית אדם מאוד מסודר ואמין. מחזיקה בתפקיד ניהול בכיר בתחום השיווק. ועדיין, בכל פעם שנדמה היה שאני מצליחה להגיע עם בעל בית מסוים לסגירה המיוחלת, הגיעה השאלה הקבועה, "אוקיי, ומה בעלך עושה?". ברגע שעניתי שאני גרושה, לפתע הם לא היו חוזרים אליי להודעות וכעבור יום או יומיים אומרים לי שהדירה הושכרה. בפעמים הראשונות חשבתי שאולי זה סתם ביש מזל".
ומתי הבנת שזה לא מקרי ולא רק "ביש מזל"?
"בפעם ההיא בה הלכתי לראות דירה דרך מתווכת. הייתי הראשונה לראות את הדירה, אמרתי למתווכת שאני יכולה לשלם את כל השכירות בתשלום אחד שנה מראש, בנוסף לדמי התיווך. המתווכת אמרה בביטחון: 'הדירה שלך. אין בעיה. אני מדברת עם הבעלים'. אחרי כמה שעות היא חזרה אליי ואמרה לי: 'אני ממש מצטערת, אבל בעל הבית לא מוכן להשכיר את הדירה בשום אופן לחד הורית. לא משנה כמה ניסיתי לשכנע אותו. הצעתי שיפגוש אותך ויתרשם בעצמו, שיראה במי מדובר, אבל הוא לא הסכים בשום אופן. אמר: 'אני לא משכיר לחד הורית'. הסכמתי לשלם שנה וחצי מראש והוא עדיין לא הסכים. אני אישה חילונית, משכילה. יש לי שלושה תארים ועבודה יציבה. רק במקרה הזה נפל לי האסימון והבנתי שזה ה'דיל ברייקר' שבגללו נפלתי שוב ושוב".
רעות שהייתה סקרנית לגלות אם עוד נשים גרושות חוות את מה שהיא חווה נכנסה לקבוצת פייסבוק של חד הוריות בתל אביב והבינה שרובן ככולן נתקלות באותה הבעיה. דלתות שנטרקות בפניהן, בזו אחר זו. רעות ניסתה לחשוב על פתרון יצירתי והחליטה בלית ברירה להתחפש לאישה נשואה. "דיברתי עם בן הזוג שלי לשעבר והוא הציע שאומר שאני בזוגיות. הלכתי לראות דירה. זו שאני גרה בה עכשיו. הגעתי ומראש הצהרתי שיש לי בעל ושני ילדים. למרות שהיו אנשים נוספים שהציעו לו שכר דירה גבוה יותר- מצאתי חן בעיניו. הוא ראה שאני אישה נוחה ממשפחה טובה. בן הזוג לשעבר הגיע רק למעמד החתימה וכדי שזה לא ייראה מוזר הוא גם נתן את הצ'קים הראשונים. עד היום בעל הדירה לא יודע וזאת הסיבה שאני מתראיינת פה בשם בדוי".
רעות: "ברגע שסיפרתי שאני גרושה, לפתע הם לא היו חוזרים אליי להודעות וכעבור יום או יומיים אומרים לי שהדירה הושכרה"
למרות שמצאה לבסוף את הדירה המיוחלת, רעות עדיין מאוכזבת ופגועה מהדעות הקדומות של בעלי הדירות שפגשה. "אני מאוכזבת מאוד. חיפשתי דירה בתל אביב. לכאורה עיר ליברלית ומכילה עם הרבה רווקים ורווקות, אז מדוע יש כל כך הרבה התנגדות לחד הוריות? תביני, התחלתי לחפש במאי ורק בנובמבר חתמתי על חוזה! ראיתי עשרות דירות עד שהמתווכת אמרה לי מה הסיפור האמיתי מאחורי ההתנגדות. כרווקה מעולם לא הייתה לי בעיה להשכיר דירה".
"אל תגידי שאת גרושה"
רעות לא לבד. במהלך התחקיר שערכנו לכתבה שמענו עשרות סיפורים של נשים שנתקלו במהלך חיפושי הדירות בשאלות חטטניות ("איך תסתדרי לבד בלי בעל?") ובאמירות פוגעניות ("גרושות הן לא יציבות. אי אפשר לסמוך עליהן"). נשים המתארות מסע מפרך בדרך אל השכרת הדירה הנכספת, כאשר מה שחוסם אותן שוב ושוב הוא הסטטוס המשפחתי שלהן.
ציפי בלומנטל (22) עוסקת ביצירת תוכן לטלוויזיה ובדיגיטל. בין היתר היא מעניקה שירותי פרילנס לכאן 11. בינואר 2021 היא התגרשה מבעלה וכיום היא חיה עם בנה בן השנתיים בבני ברק. "לפני הגירושים גרנו בנתניה, בשכונה של הקהילה שלו. עברנו לנתניה לשנה ניסיון ואיכשהו היא נמרחה לשנה וחצי. אני סבלתי שם כל רגע", נזכרת בלומנטל ומשתדלת לא לחשוף יותר מדי. "אחרי שנפרדנו בעלי לשעבר הבין שאני מתכננת לעבור לגור ליד המשפחה שלי בהרי ירושלים והחליט להוציא לי צו מניעה. בית הדין שקל את הנושא, מינה אפוטרופוס שיסקור את הצדדים, ערך דיון, והחליט שאני רשאית לעבור לבני ברק, ורק לבני ברק".
בלומנטל בלית ברירה החלה לחפש דירה לה ולבנה בבני ברק. אם בחברה החילונית בעלי דירות מסרבים להשכיר לחד הוריות, בעיר חרדית היחס לנושא הוא עוד יותר רדיקלי. "כל פעם שהתפרסמה מודעה חדשה באתרים הרלוונטיים הייתי מיד מתקשרת", מספרת בלומנטל. "בהתחלה סיפרתי בפתיחות שאני חד הורית. לא חשבתי שאני צריכה להסתיר. בדרך כלל בעלי הדירות היו מגמגמים ואומרים משהו בסגנון: "אממממ… יש לנו עוד מתעניינים, נראה…". הם לא חיכו לתגובה שלי וניתקו. מאותו רגע הם סיננו שיחות שלי וחלקם אפילו חסמו אותי. בכל הדירות הסבירות שראיתי התגובה הייתה זהה. בעל בית אחד אפילו שאל אותי בצורה ישירה מאיפה יהיה לי כסף לשלם לו. הוא ישר הניח שאם אני אישה וגרושה אז בטוח אין לי איך לשלם. המצב הזה נסחב ככה כמה חודשים עד שחברות שלי אמרו לי: 'למה את מספרת שאת גרושה עם ילד? תגידי שאת נשואה!'".
ציפי בלומנטל: "בהתחלה סיפרתי בפתיחות שאני חד הורית. בדרך כלל בעלי הדירות היו מגמגמים ואומרים משהו כמו: 'אממממ… יש לנו עוד מתעניינים, נראה…' הם לא חיכו לתגובה שלי וניתקו"
תקופה ארוכה בלומנטל עברה מדירה לדירה עד שהגיעה הישועה. "פתאום באחד הימים התפרסמה מודעה על יחידת דיור מתוקה בקומת קרקע, מרוהטת קומפלט. התקשרתי וביקשתי לבוא לראות. הבחור מעבר לקו לא שאל אותי שום שאלה. זה היה מוזר אבל קבענו יום ושעה. הגעתי עם עט ביד, בקושי הסתכלתי על הבית ומיד שאלתי- 'איפה חותמים?'. הוא הסביר לי שהוא רק הדייר ולא בעל הבית. לכן כנראה גם לא שאל שאלות.
"נפגשתי עם בעלת הדירה שמיד שאלה איפה בעלי. כשהסתבר לה שאין אחד כזה, היא אמרה לי שהיא צריכה לשאול את בעלה ואמרה בכנות שהם חוששים שלא יהיה לי כסף לשלם. היה לי מזל, הישועה הגיעה ממקור בלתי צפוי. השוכר המדובר שהבין שאני אישה עובדת וכנראה התרשם ממני, אמר לבעלי היחידה שהוא לוקח את האחריות על התשלומים שלי. כלומר, אם אני לא אשלם הוא ישלם. הם הסכימו וחתמנו חוזה. ברוך ה' הייתה לי סייעתא דשמיא מאוד גדולה".
"כשהתחתנתי בשנית הבעיה נעלמה"
אפרת ורניק-פדידה (35), היא נשואה טרייה בפרק ב' שמתגוררת כיום בקרני שומרון עם בעלה ושני ילדיה. למרות שכיום היא חיה בבית משלה ברווחה ובשמחה, עד לא מזמן המציאות הייתה מאתגרת גם עבורה. "קצת אחרי שהתגרשתי עברתי דירה, מרחק כמה רחובות מהבית הקודם שגרתי בו. לא רציתי שהילדים יעברו שינוי גדול מדי ולכן התעקשתי להישאר באותה השכונה. בעל הדירה בה גרתי מאוד חשש בהתחלה מזה שלא אעמוד בתשלום החודשי. ההנחה הייתה שאם אני גרושה בטח אין לי כסף לשלם שכירות. עבדתי בעבודה מסודרת, הראיתי לו תלוש משכורת וגם נתתי לו צ'ק פיקדון, כמו בכל הליך רגיל של השכרת נכסים, אבל זה לא עזר. הייתי עם הסטטוס המאיים: 'גרושה'".
אז איך בכל זאת הצלחת להשכיר בסוף את הדירה?
"בהתחלה הייתי המומה, שקלתי לוותר ולחפש דירה אחרת. למזלי התברר שהוא מכיר הרבה חברים שלי מהקהילה שהעידו בפניו שאני אישה מפרנסת ויציבה, שאני מרוויחה היטב. כך צלחתי את המשוכה ושכרתי את הבית. במהלך הזמן הוא חזר וציין שהרבה זמן לא הייתה לו שוכרת נוחה וישרה כמוני. לצערי זה לא פיצה על הפעם הראשונה ששוחחתי עמו. הרושם הכואב והמשפיל כבר נצרב בתוכי".
אפרת ורניק-פדידה: "ההנחה הייתה שאם אני גרושה בטח אין לי כסף לשלם שכירות. עבדתי בעבודה מסודרת, הראיתי לבעל הדירה תלוש משכורת וגם נתתי לו צ'ק פיקדון ביד, אבל זה לא עזר"
ורניק-פדידה מתארת שברגע שנישאה בשנית, כבמטה קסם, זכתה לכבוד והכרה מחדש ביכולותיה המרשימות כאישה המסוגלת לפרנס ולשלם שכר דירה. "מאז שהתחתנתי בשנית אני רואה הבדל שלא משתמע לשתי פנים ביחס אליי. הגענו כזוג לשכור דירה. אף אחד לא שאל שאלות על יכולת העמידה בתשלום החודשי או האם יש או אין לנו כסף, שאלות שלצערי גרושות נתקלות בהן שוב ושוב. כשבאנו כזוג זה אפילו לא הוזכר ברמיזה קלה. כאילו זה מובן מאליו שזוגות הם יציבים כלכלית, כשבמציאות זה לא תמיד כך".
בדומה לורניק-פדידה גם פייני סוקניק נתקלה במבטים חשדניים ושאלות חודרניות. היא בת 33, אמא לשלושה ילדים, פעילה חברתית ויועצת חינוכית. סוקניק שנשואה בשנית כבר שמונה שנים, ייסדה את עמותת "באשר תלכי" המעניקה תמיכה וסיוע לנשים דתיות במצבי פרידה וגירושין. את העמותה היא הקימה בעקבות הליך גירושין אישי בו חוותה את הקשיים הרבים העומדים בפני אישה חרדית הנמצאת בהליך זה.
פייני סוקניק: "המילה 'גרושה' ואפילו המושג 'אם חד הורית' יוצרים אצל אנשים איזושהי ריאקציה כאילו מדובר בבני אדם סוג ב', שלא נעים להם שיגורו בדירה שלהם. כאן מתחילה הבעיה האמיתית"
"קשה לתאר במילים את עומק הבעיה וההיקף שלה כפי שאנחנו רואים אותה ונתקלים בה כמעט מידי יום", אומרת סוקניק. "זה מתחיל בחשש שיכול להיות אפילו מעט מוצדק מצד בעלי הדירות, שאימהות חד הוריות אולי לא תוכלנה לעמוד בתשלומים. העניין הוא שהחששות לא מסתיימים שם. הבעיה היא הרבה יותר עמוקה ונובעת מבורות, ניכור ואפילו הייתי אומרת פחד. המילה 'גרושה' ואפילו המושג 'אם חד הורית' יוצרים אצל אנשים איזושהי ריאקציה כאילו מדובר בבני אדם סוג ב', שלא נעים להם שיגורו בדירה שלהם. כאן מתחילה הבעיה האמיתית".
לעורר מודעות בציבור לתופעה
עמותת "באשר תלכי" מספקת לנשים גרושות בין היתר ייעוץ מקצועי בנושא דיור, משכנתאות ושכר דירה. יחד עם זאת, למרות הכלים שהם מספקים, סוקניק מספרת שלא תמיד אפשר להכין את האישה לסיטואציה בה בעל דירה מסרב להשכיר לה. "בעיניי, הפתרון יגיע רק כשתהיה יותר חשיפה לנושא, היכרות עם היקף התופעה והעלאת המודעות אליה. רק אלו יובילו להבנה שיש כאן נשים אמיתיות, בנות אדם כמוני וכמוך, ולא צריכה להיות שום בעיה להשכיר להן דירה.
"הנשים הללו זקוקות להכלה, לאמפתיה ולעידוד במצב הקשה שעובר עליהן. הן לא מאיימות על אף אחד. ההיפך. הן זקוקות להכרה ותמיכה מהסביבה במצבן השברירי. ברגע שמשכיר טורק בפניהן את הדלת, הן חוות נסיגה מאוד משמעותית בביטחון העצמי וביכולת לחזור לנהל חיים נורמליים", אומרת סוקניק. לדבריה "התפקיד שלנו כקהילה הוא להבין ולהכיר, לא לדחות ולא להרחיק. החובה שלנו היא להתייחס לגרושות לפחות באותה אמפתיה שאנו מתייחסים לאלמנות, הן לא עשו רע לאף אחד והן לא אשמות במצבן, כך שאין שום סיבה שהן תמשכנה להרגיש אשמות ולא רצויות.
"אנחנו מצדנו כארגון, מכינות את הנשים נפשית לתופעה. אנחנו מסבירות להן שהן עלולות להיתקל בסירוב של בעלי בתים ושאם זה קורה עליהן לדעת שזו לא אשמתן, הן לא עשו משהו לא בסדר ושינסו כמה שפחות לקחת ללב", מסבירה סוקניק. "זה המעט שאנחנו יכולות לעשות. ההמשך כבר תלוי בכם ובכן. אם אתם כבעלי דירות תבינו את הסיטואציה ותקבלו את השוכרת בהבנה, בשוויון וברוחב לב, נוכל לדעת שעשינו עוד צעד קטן קדימה בדרך לפתרון".
