השנה, היא שנת הארבעים ליציאת בני ישראל ממצרים. הדרך אל הארץ המובטחת הולכת ומתקצרת. דור יוצאי מצרים התחלף בדור המדבר והקב"ה מצווה את משה לפקוד שוב את בני ישראל, בכדי לדעת את מספר הכשירים לצבא ולהבין כיצד נכון וראוי לחלק את הארץ בין השבטים: "לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת…" (כו, נג). מתוך ההכנות והמחשבות על העתיד נתגלתה בעיה, בעיתן של בנות צלפחד, שדרשה פתרון.
סיפורן של חמשת בנות צלפחד משבט מנשה, שאביהן מת מבלי שהותיר אחריו בנים יורשים, חידדה את הסוגייה שחלוקת הנחלות נעשתה לגברים בלבד, ומנעה מנשים את הזכאות לקבל נחלה: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה–לְבֵית אֲבֹתָם" (כו, ב). בנות צלפחד, שלא הסכימו ליישר קו עם המציאות שנכפתה עליהן, התכנסו יחדיו והחליטו לעשות מעשה שישנה את גורלן ובכך את גורל הנשים כולן. לשם כך הן נעמדו לפני כל העדה וביקשו: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (כז, ד). משה ,ששמע את שאלתן, פנה אל ה': "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי ה'" (שם, ה), וקיבל את התשובה: "כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם" (שם, ז).
כשקוראים את סיפורן של בנות צלפחד, אי אפשר שלא לתהות מה יש בסיפור זה שלאורך השנים עסקו בו פרשנים רבים מזוויות שונות?
ראשית, במקרא אין סיפורים רבים שבמרכזם ניצבות דמויות נשיות, במיוחד לא דמויות המוזכרות בשמן. העובדה שבנות צלפחד הוזכרו מספר פעמים בשמותיהן הפרטיים, ולא רק כ"בנותיו של" מצביעה על כך שכל אחת מהן הייתה אישה בעלת אישיות עצמאית, שפעלה בדרכים מהן ניתן וראוי ללמוד: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה" (שם, א).
שנית, כבר בתחילת הסיפור יוצאות בנות צלפחד מאזור הנוחות שלהן ומעמידות את עצמן במרכז, במקום שאינו טבעי להן: "וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה–פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד" (שם, ב). ניתן לשער כמה אומץ ונחישות נזקקו האחיות בפנייתן אל משה כשעיני כל נשואות אליהן ועל אלו פחדים ורגשות בושה היה עליהן להתגבר כדי לחשוף קבל עם ועדה את ה"פגמים" שבמשפחתן: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה', בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ." (שם, ג). ואם לא די בכך, עצם שאלתן מבקשת לערער על מקומן בסדר החברתי השמרני של אותה תקופה: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן?" (שם, ד). כלומר, מדובר בדמויות פעלתניות ואמיצות הקוראות תיגר ומוכנות לקחת סיכונים.
הסיפור של בנות צלפחד לא הסתיים בד' אמות אלא השפיע על כלל עם ישראל. תשובתו של ה' לבנות צלפחד חוקקה ציווי לדורות: "וְהָייְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה" (שם, יא). הרצון של בנות צלפחד לשנות את המציאות האישית שלהן הובילה לכך שהן שינו את המציאות של כלל בנות ישראל שהיו במצבן. המסר החזק שניתן ללמוד מסיפורן הוא שיש לאדם את היכולת לשנות את גורלו ובכך את גורלם של אחרים. במסר זה טמונה תקווה גדולה.
