זה קרה לפני שנים. היא הייתה כל כך צעירה וחסרת אונים. לגוף יש זיכרון ובמיוחד לאחר טראומה. ככל שתפגוש ביותר תחנות שמשחזרות לגוף את חווית הטראומה, התגובות תהיינה מועצמות יותר. זה מתבטא בצורה של סומטיזציה, כאשר הכוונה היא לתסמינים גופניים מוקצנים. אחת מהדוגמאות היא הפרעות אכילה. האישה מרעיבה את עצמה- מרגישה פגומה, לא ראויה, לא שווה.
ישנם כמה כללי אצבע שמסייעים למטפל/ת שפוגש /ת את האישה שעברה טראומה:
המטפל צריך להציג את עצמו ולשמור על קשר עין. הוא ינסה לתת הסבר מפורט על הבדיקה, כדי למנוע הפתעות ותחושה של איבוד שליטה. הרופא ידאג לחדר בדיקה מואר ופינת התפשטות מוצנעת ויבקש אישור לפני הסטת הווילון. שיטה מצוינת לכולן הוא לאפשר לה שליטה בקצב ובצורת הבדיקה הפנימית- לתת לה להכניס את הספקולום בעצמה. המשותף בין כל הנושאים הוא הרצון לא לאבד שליטה. הרצון להגנה ובטחון. הרצון לקבל החלטות אוטונומיות לגבי הגוף. הצורך בכבוד ובתיאום ציפיות.
במרפאה של הרופאה צצים אתגרים רבים לאשה עם סיפור בעבר. ישנן פרוצדורות שמעצימות את התגובות -בדיקות דם המחייבים הכנסת מחט לווריד, מדידת לחץ דם- בו מפעילים לחץ על הזרוע, ובדיקת אולטרסאונד- התזת גל חם וסמיך בנרתיק או על הבטן מזכירים לה חוויה מינית טראומטית.
גם בבדיקות באיברים אחרים עלולים לצוץ קשיים. הדוגמאות לכך רבות. בטיפולי שיניים- יש את הכניסה לחלל הפה, אך מעבר לכך יש את חסימת האפשרות לצעוק. בדיקת עיניים או בדיקת אוזניים- בנויים על כניסה לחלל גוף. בדיקות רקטליות או קולונוסקופיה- אלה הן פרוצדורה שנעשות מאחורי המטופלת, כשהיא בתחושה של איבוד שליטה.
ישנם אתגרים רבים במהלך הריון-. דוגמה אחת קלאסית היא הופעה של ההיפראמזיס [הקאת מרובות] שהן שכיחות מאד בנשים עם סיפור.
במהלך הלידה ישנם קשיים מיוחדים:
השלת הבדים, פיסוק רגליים, רופא מטפל ממין זכר. המחקר מספר שבנשים אלו יש פי שתיים יותר לידות מכשירניות וניתוחים קיסריים. אחוז גבוה מהנשים מרגישות פלאשבקים ולעיתים הזיכרון העולה בפעם הראשונה בעקבות האירוע דווקא בזמן הלידה. האישה עלולה להתנגד לבדיקות פנימיות, להגיב בעלפון, בסגירת רגליים, ואף בקפיצה ממגע קל ברגלה. יש נשים שמחביאות עיניים, או נכנסות להיסטריה או שמתנתקות. הן מתקשות בשלב הלחיצות ומגיבות בתגובת יתר לכאב.
לפי מחקרים, ישנם ארבעה סגנונות לידה בנשים עם סיפור. יש את הלוחמת בלידה ולא נותנת לה להתקדם. יש את המבקשת שליטת יתר ונלחמת בצוות, יש את הנכנעת- היא פשוט מרימה ידיים אל מול המהלך, ויש את המתנתקת שנסוגה לאחור ולא נמצאת בכלל בתהליך. זה כאילו קורה בלעדיה.
איך עוזרים ליולדת?
חשוב לשמור על הצניעות ועל הפרטיות שלה. לנסות לעזור לה להתמקד בלידה ולא בטראומה, להנחות אותה בקול רך כל שלב. ולפרש לה מה קורה עם הגוף שלה. נשאל אותה שוב ושוב 'מה את מרגישה'. נשתדל כמה שפחות לבצע בדיקות פנימיות שאינן נצרכות לגמרי. נבקש אישור לכל מגע, ונשתף אותה בהחלטות. נתן לה אימון בתהליך ובגוף שלה. כך השליטה בתהליך הלידה תהפוך לריפוי.
בניתוח קיסרי יש אתגרים נוספים. קושרים את הידיים. שמים לה וילון מול הפנים. המרדים מגיע עם מסיכה. יש צורך בהכנסת קתטר וזה גורם לה למוגבלות בתנועה ותחושה של חוסר שליטה.
האמת היא שכל הדברים שמנינו יטיבו גם עם נשים רגילות בלידה נורמטיבית. והמודעות הולכת וגוברת. יש מרפאות לעיבוד של טראומות סביב לידה. ויש מקומות בהם מודבקת על המיטה של אישה עם סיפור מדבקה צבעונית שמאפשר לצוות לגייס רגישות יתרה. ממש ימות המשיח.
