מחקרים פסיכולוגיים רבים, מצאו כי כתיבה מסייעת להתגבר ולהקל על קשיים נפשיים. הכתיבה היא כלי עזר מועיל לביטוי עצמי, הקלה על רגשות מכאיבים, הוצאת הרגש והכאב החוצה ויכולה מאוד להועיל לבריאותנו הנפשית.
תחשבו כמה פעמים אתם מחפשים אוזן קשבת, כדי שתוכלו לשתף בחוויה לא פשוטה שעברתם? כמה קשה לנו להכיל לפעמים את הכאב, העלבון, הכעס והתסכול ואנו רק מבקשים לפלוט אותו החוצה מאיתנו. ולא תמיד ה"אוזן" זמינה לנו. אז במקום לחכות ל"אוזן קשבת" ולהישאר לבד עם כל הרגשות המכאיבים הללו, אתן מוזמנות להוציא הכל אל הנייר, שלא בכדי נאמר לגביו שהוא סופג הכל.
במחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה על כתיבה תרפויטית, השתתפו הנחקרים בסריקות מוח והונחו לכתוב ארבעה ימים ברציפות, במשך 20 דקות ליום, כתיבה חופשית. ממצאי המחקר הראו כי כתיבה ביד ובעט לא במחשב, הייתה אפקטיבית יותר מהקלדה במחשב. הנחקרים שכתבו על רגשותיהם ולא על אירועים ניטרליים בחייהם, הרגישו הקלה והפעילות המוחית שלהם הצביעה על כך שהכתיבה עזרה להם בהתבוננות בחייהם מזווית שונה.
גם כשמדובר בחרדה או אפילו בפוסט טראומה כתיבה טיפולית ואינטואיטיבית הוכחה כעוזרת לעבד את האירועים ולהוציא אותם החוצה בדרך שלעיתים קלה יותר משיחה או דיבור ורבלי.
מחקר אחר שנערך על ידי ד"ר ג`יימס פנבייקר נתבקשו הסטודנטים לכתוב על אחד מהנושאים הבאים: אירוע חיים זכור היטב, טראומה שעברו בחיים או טיול שלקחו בו חלק. המחקר גילה שהסטודנטים שבחרו לכתוב על טראומת חיים, נזקקו לפחות ביקורים במחלקת בריאות הנפש בקמפוס ולאחר הכתיבה השתמשו פחות במשככי כאבים וכדורים נגד חרדות, מאלו שבחרו לכתוב על נושאים אחרים פחות כואבים.
אמנם יש שיטות טיפול כמו ביבליותרפיה שנעזרות בכתיבה ככלי תרפויטי, אך החדשות הטובות הן שכל אחד ואחת יכולים לעשות זאת גם בעצמם. זה מתחיל ברשימות שאנו עושים לעצמינו: מי האנשים שנעים לנו בחברתם, עם מי פחות. מה הדברים שאנו רוצים להשיג, החלומות שלנו, מה הם הדברים שלא נעז לעשות לעולם.
התרגיל הפשוט הזה של לערוך רשימות, ממקד אותנו ומביא אותנו לכדי ביטוי עצמי מלא שלנו, מול עצמנו בתור התחלה. בלי מסננות, בלי שיפוטיות וביקורת.
תרגיל נוסף הוא תרגיל עוקף מודע של כתיבה בבוקר. בזמן שהתת מודע עדיין פעיל והשופט המבקר והמחמיר שבראשנו, עדיין ישן. הרעיון הוא לקום ומיד להתחיל לשפוך מילים על הדף. בלי מחשבה, בזרימה, ללא עצירות וסימני פיסוק. התרגיל יכול להימשך כמה דקות.
בתהליך הכתיבה אפשר להכניס משמעויות חדשות לסיפור שסיפרנו לעצמינו. כשהדברים יוצאים החוצה אל הדף, משתנה הפרספקטיבה ונהיה פוקוס על מה שיצא אל הדף מתוך בליל המחשבות.
תרגיל נוסף הוא "מכתב בהשהייה" (השם הוא המצאה שלי, הטכניקה לא). הרעיון הוא לכתוב מכתב למי שבוחרים, או רוצים לומר לו דברים ולא ממש מצליחים להתגבר על המבוכה, הבושה או ההתמודדות. זהו מכתב שלעולם לא יישלח ומותר לכתוב בו הכל. לחסל חשבונות, להביע רגשות, להציע הצעות. שוב, הנייר סופג הכל. הרעיון הוא שאין חשש מביקורת וקל יותר להביע רגשות בחופשיות. אפשר ורצוי לחזור למכתב לאחר 48 שעות כדי לבדוק מה אנו מרגישים ולנתח את הסיטואציה.
