פרשת כי תצא מאגדת בתוכה פסיפס רחב של מצוות שהקשר ביניהן לא תמיד ברור. לאורך השנים, היו פרשנים שעסקו בניסיון למצוא חוקיות סדורה בין המצוות במטרה לחשוף את ההיגיון המחבר ביניהן. מנגד, אחרים טענו שהגיון כזה אינו בנמצא ושכל מצווה המוזכרת בפרשה עומדת בפני עצמה. בין אם קיימת חוקיות סדורה בין המצוות ובין אם לאו, ניתן לראות כיצד מצוות המוזכרות לאורך הפרשה, הנוגעות לתחומים שונים בחיים, מעבירות מסר חברתי זהה, כזה הדורש אימוץ של ערכי יושר, צדק רגישות ואחריות כלפי האחר. הערכים הללו באים לידי ביטוי במינונים שונים במגוון המצוות. אולם, בעוד שיש תחומים בהם יהיה ראוי להתערב בחיי האחר, הרי שבמצוות מסוימות, הגבלת התערבות הזולת בחיי האחר, תהיה עדיפה.
דוגמה טובה למצווה בה ערכי ערבות הדדית ואחווה באים לידי ביטוי באופן מובהק, הינה מצוות השבת אבדה. אדם שמצא את אבדת אחיו, שורו, חמורו או שמלתו, מחויב מפורשות ש"לא להתעלם" מהאבדה ואף לעשות ככל שביכולתו כדי להשיבה לבעליה. יתרה מזו, המקרא מסביר שהביטוי "אחיך" אינו מעיד בהכרח על קרבה כדוגמת משפחה או חבר, וגם במקרה בו "אחיך" הינו אדם זר, עדיין מוטלת על מוצא האבדה את החובה: "וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ." (כב, ב).
מצווה נוספת הדורשת התערבות הפרט בחיי הזולת הינה: "לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים, עִמּוֹ" (שם, ד). כשאדם שם לב שבהמתו של אדם אחר רובצת תחת מסעה, אסור לו להתעלם ממראה עיניו והוא מצווה לעשות פעולה אקטיבית כדי לעזור להקים את הבהמה מרבצה. מצוות אלו של עזרה לזולת, דורשות מהאדם לא לעצום עיניים למתרחש סביבו ולקחת אחריות גם על רכוש שאיננו שלו.
בעוד שאחריות הזולת במצוות העוסקות ברכוש הינן חשובות, ישנן מצוות העוסקות ביחסים בין אנשים בהן עודף התערבות או חוסר ממנה יכולים לשנות מציאות ואף להחמיץ את המהות העומדת בבסיס המצווה. המקרה הראשון עוסק באיש שנשא אישה ושנאה והוא מעליל עליה עלילות ומוציא לה שם רע בדבר בתוליה. במקרה כזה, על הורי הנערה להביא בפני זקני העיר הוכחה לקיום בתולי בתם טרם נשואיה. באם הצליחו, ייענש האיש במלקות ובתשלום כסף לאבי הנערה. ובאם כשלו, תסקל הנערה באבנים על ידי אנשי העיר כי עשתה נבלה בישראל. המעורבות של אנשי העיר ביחסים העדינים בין בני הזוג צריכה להיות מתחשבת, דואגת ולא כזו הצמאה לדם. על זקני העיר מוטלת אחריות כבדה לנהוג בכבוד, צנעה, יושר ורגישות כדי שהתערבותם בענייני הזולת לא תהפוך ל"קרקס" ועל מנת שתשרת את המטרה האמיתית שלשמה נצטוותה.
במקרה נוסף בו להתערבות הציבור משקל רב הינו כאשר- "…נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ" (שם, כג). במידה ומקרה זה התרחש בעיר, יוציאו את האיש ואת הנערה אל בית הדין ושם יסקלו את שניהם באבנים. את האיש, על כך שעינה את הנערה ואת הנערה על כך שלא זעקה לעזרה. אך אם המקרה התרחש בשדה, עונשו של האיש יהיה מוות ואילו הנערה לא תואשם בדבר: "כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ" (שם, כז). לציבור יש תפקיד מכריע בעתידה של הנערה, מכיוון שיכולתו של הציבור לשמוע את זעקת הנערה לעזרה, עתידה להשפיע על גורלה. היכולת של האדם לזהות את מצוקת הנפש של האחר יכולה לחרוץ גורלות.
