כולנו חוות את זה. 'לופים' חוזרים של מריבות, אותם משפטים שנזרקים לאוויר ולא מביאים לשום שינוי. מפעם לפעם, הייאוש והתסכול הולכים וגוברים ונדמה שהפתרון הולך ומתרחק מאיתנו.
מה לא עובד שם?
אנחנו רגילות לחשוב שהמריבות תקועות בלופ אינסופי בגלל בעיות עומק כמו תקשורת או פערים אישיותיים, אך לעתים מחשבה זו גורמת לנו לפספס תובנה פשוטה הרבה יותר – מריבות רבות נופלות בגלל שאנחנו לא שומרים בהם על שני ממדים חשובים: טיימינג ואורך.
המלכודת הראשונה: תזמון
במצבים רבים אחד מבני הזוג פגוע או כועס ורוצה לשתף את האחר ברגשות אלו בשל הצורך בפורקן, ביצירת שינוי או בבקשת סליחה. צרכים אלו הם מובנים והנפש זקוקה להם על מנת להירפא. לכן טבעי ביותר שהצד הפגוע יחפש את הזמן הקרוב ביותר לשיחה עם בן/בת הזוג. אך הזמן הקרוב ביותר הוא לא בהכרח הזמן הנכון ביותר. כאשר אני יוזמת שיחה עם בן הזוג כאשר הוא לא פנוי פיזית (עייף, רעב), טכנית (מטפל בילדים, מתקן משהו) או רגשית (לחוץ, חושש) – הסיכוי שאקבל את המענה לו אני זקוקה, נמוך ביותר.
לכן בדיקת המצב בו נמצא בן הזוג היא אלמנט דרמטי להצלחת השיחה הזוגית. התעלמות ממנו תביא לתוצאה לא טובה ולתחושה שבן הזוג לא קשוב אלייך כמו שהיית רוצה.
אז מה עושים?
בדיקת צ'ק אין קצרה עם בן הזוג (כמו: "מתאים לך לדבר עכשיו?") מבהירה את הצורך בשיחה ונותנת כבוד למקום בו נמצא כל אחד מהצדדים. במידה והזמן הנוכחי לא מתאים לאחד הצדדים, חשוב מאוד שהוא יציע מועד ספציפי אחר לשיחה ("האמת שלא מתאים לי עכשיו, עוד שעה זה בסדר?").
המלכודת השנייה: אורך
הגענו למלכודת הבאה במריבות והיא אורך השיחה הזוגית. שיחות שיכלו להימשך זמן קצר הופכות לארוכות, מעגליות ומתישות. הצד הכועס או הפוגע מסביר את הדברים כפי שהם נראים בעיניו, אך פעמים רבות תיאור זה חוזר על עצמו במילים שונות ויוצר תסכול וחוסר סבלנות אצל הצד השני, שחש שהוא הבין את הנקודה. התרכובת הרגשית הזו מייצר לרוב תגובה הפוכה ממה שהצד פגוע ציפה לו, ומגבירה את המריבה. כדי לפרק את המוקש הזה, חשוב שנבין מה גורם לצורך בחזרתיות.
הצד הפגוע יודע רציונלית שהשני הבין את דבריו, אך פעמים רבות הוא מופעל על-ידי ההנחה הלא-מודעת לפיה "כגודל המשקל, כך אורך השיחה", ובמילים פשוטות: ככל שהנושא רגיש וחשוב לי, כך יש צורך שאדבר עליו יותר. הנחה זו מבוססת על כך שהדיבור יוצר פורקן רגשי, ושאם אדבר על זה יותר, ארגיש טוב יותר. אך העמסה רגשית גדולה וארוכה מידי על האחר יוצרת הפסד הדדי: הצד הפגוע לא מצא מענה רגשי, והשני חש שנזרק לעברו שק מלא רגשות שליליים שעליו להתמודד איתו.
אז מה עושים?
אם את מזהה בתוכך צורך לפרוק ולשתף, חשוב שבן זוגך יבין מה מטרת השיח מבחינתך וכך יוכל לאפשר אותו. פעמים רבות הצד השני לא יודע מה מצופה ממנו (להקשיב, להעניק פתרון או לחזק ולתמוך) ולכן לא יכול להעניק זאת.
אם בן הזוג לא מסוגל לתת לך את המענה המלא שאת זקוקה לו, חשוב שתמצאי דרכים אחרות לאיזון העול הרגשי בתוכך: ספורט, כתיבה, מוסיקה, ריקוד, יציאה עם חברות או קריאת ספרים – יכולים לספק מענה רגשי שיפחית את העומס הרגשי שאת חווה, ומצד שני לא יעמיס אותו על כתפי בן הזוג שלעיתים לא יכול או בוחר שלא להחזיק אותו איתך. בחירה זו תהפוך את השיח בינכם למאוזן ונכון יותר עבורו ועבור הזוגיות ומצד שני לא ישאיר אותך מתוסכלת ועמוסת רגשות שלא קיבלו ביטוי.
אז עצרי רגע, ותחשבי על המריבות שלכם. האם מלכודות האורך והתזמון נוכחות בהן? מה יוצר אותן, ובעיקר – מה את בוחרת לעשות עם זה?
