עצרי שנייה, והשלימי את המשפט הבא, מבלי לחשוב: "הזוגיות שלנו הייתה הרבה יותר טובה אם רק…"
מה הייתה המילה הראשונה בתשובה שלך? השאלה הזו נשאלת פעמים רבות בקליניקה בתחילתו של תהליך זוגי. הזוגות המשתתפים עונים באחת משלוש דרכים:
- "הזוגיות שלנו הייתה יותר טובה אם רק הוא/היא…" – זו האופציה בה בוחרים רוב הזוגות. היא הקלה ביותר, ופעמים רבות נדמה שהיא גם הנכונה ביותר. הרי אם הוא/היא היו משנים את ההתנהגות והיחס שלהם, הכל היה נראה אחרת. אנו נוטים להתרכז בכאב שלנו ולהחזיק בצדק שלנו. מכאן ההנחה שהצד השני הוא שטועה, קצרה מאוד. זו תחושה טבעית מאוד. אנחנו פגועים, כאובים ורוצים שהכאב שחווינו יתוקן על-ידי הצד השני, שהוא ייקח אחריות על העוול שנעשה לנו.
- "הזוגיות הייתה יותר טובה אם אני הייתי…"- אפשרות זו שמורה לאנשים גדולים, לאלה מאיתנו שמוכנים לראות את התרומה שלהם למצב ולהכיר בהשפעתה על הזוגיות. הם בוחרים להתעלות על עצמם ולקחת את האחריות המלאה על המצב הזוגי הנוכחי. זו אפשרות לא פשוטה, המצריכה התעלות מעל הכאב האישי המוצדק והתרכזות בכאב של האחר. חשוב לדעת שבאופציה זו יש לשים לב שההתרכזות בכאב של האחר לא יוצרת ביטול והקטנה של הכאב העצמי.
- "הזוגיות שלנו הייתה יותר טובה אם רק היינו..." – אופציה זו מניחה במרכז את ההוויה הזוגית ומאפיינת זוגות שהזהות הזוגית שלהם מאוד חזקה: הם רואים את עצמם כצוות שעובד במשותף על מנת להשיג מטרה משותפת. אופציה זו לא מתעדפת את הכאב האישי שלי ולא את זה של השני, אלא מתרכזת בעתיד הזוגי ובניסיון המשותף לשפר אותו. היא לא מתעלמת מהכאב האישי, אלא בוחרת לתעל אותו לטובת התקדמות זוגית.
נשים לרגע את המוקד על האפשרות הראשונה, זו שרובנו בוחרים בה במודע או שלא, ומשפיעה השפעה עמוקה על הנישואין שלנו.
טבעי מאוד לראות את השני כאחראי על הבעיות ביננו, הרי ההתנהגות שלו הביאה אותי להרגיש את התחושות הקשות אותן אני מרגישה. אבל חשוב שנזכור: בעיות זוגיות הן תוצאה של דינמיקה בין שני אנשים שתרמו ויצרו אותה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. כאשר בן-זוגי עושה משהו שמוציא אותי מדעתי, אני יכולה לבחור בכעס, בעלבון או בכאב ואז תרמתי ליצירת הקושי הזוגי, או לחליפין לבחור בנתיבים אחרים – ללמוד מכך, להתעלם מהעניין או ליהנות ממנו. זו בחירה שלי והיא שתשפיע על הדינמיקה הזוגית לא פחות ממה שהשפיע עליה בן זוגי.
בשפה העברית קיים בניין "הפעיל". זהו בניין תקני בעברית, שמשמעותו היא שמישהו הפעיל אותי לעשות משהו. על בניין זה יושבת לדוגמא המילה "הכעיס" ("בעלי/הילד שלי הכעיס אותי") אך בראייה אותה הצענו כאן, בניין זה הוא לא תקין. בן זוגי לא הכעיס אותי. הוא אמר/עשה משהו, ואני בחרתי להגיב בכעס. זו הבחירה שלי, זו התרומה שלי למצב הזוגי שלנו ולקושי אותו אנחנו חווים. בחירה ברגש ובהתנהגות אחרת הייתה יכולה להביא אותי ואותנו למקום אחר.
עכשיו, לאחר שבחנו את האופציה הראשונה, נתמקד בזו האחרונה, שמתמקדת בשנינו ושמה את הדגש על העתיד הזוגי. הצעדים שיכולים לסייע לנו ללכת בדרך זו הם נתינת מקום ומרחב לכאב של כל אחד מאיתנו באמצעות הקשבה אקטיבית של אחד לשני, תגובה רגישה לדבריו של השני הנותנת מקום לכאב ומנסה להסביר מהיכן נבעה ההתנהגות שנתפסה כפוגענית, והחלטות משותפות לגבי דרכי הפתרון.
