על מה אפשר לדבר אחרי החגים? על מעברים.
מעבר הוא מצב של השתנות- מדבר אחד לדבר אחר. מעבר עלול להיות מאתגר בגלל השינוי, בגלל שהוא תמיד במידה מסוימת מפתיע וחדש. הוא מאתגר בגלל תחושת חוסר הבטחון שהוא מעורר – עזבתי את התחנה הקודמת ועוד לא הגעתי או שאולי הגעתי אבל עוד לא מצאתי את מקומי בתחנה החדשה. אנחנו תמיד מגיבות למעבר, השאלה היא איזו תגובה זו תהיה – התגוננות והתנגדות או השתתפות והסכמה.
השבוע וחצי האחרונים סימנו מעבר חד ודרמטי מ'קרנבל תשרי' למצב של הליכה בחיי היומיום. מימים ארוכים וחמים שרק האופק הוא הגבול לימים שהולכים ומתקצרים וכובד האחריות על הצמחת הרצונות שזרענו בליבנו בראשית השנה – מוטל על כתפינו.
זה מעבר משמעותי המעבר אל הרבעון החשוך, הקר והגשום של השנה. חודש חשוון מסמן את תחילת עונת ההגשמה ומה שקורה באדמה מתרחש גם בתוכנו – התקררות מבחוץ וזרעים שמתחילים לנבוט במעבה האדמה. זה הזמן בו הרצונות שלנו שנזרעו בתוכנו מתחילים להשתרש ולהתעורר. העניין הוא שהתהליך הדרמטי הזה רוחש בסתר, מתחת לפני השטח. זה מה שנקרא- 'לחזור לקו האפס' וזה דורש לגייס כוחות ומשאבים חדשים והרבה אמונה, כי התוצאות עדיין לא נראות לעין.
למה כולנו עייפים יותר בזמן הזה?
לפני חודש יצאנו לתחילתה של שנה חדשה בעיניים בורקות ומתרגשות ובימים האחרונים העיניים שאני פוגשת משדרות עייפות ולאות.
למי ששואלת – 'מה קורה לי? איפה המוטיבציה והערנות?', התשובה הראשונה היא שמעברים בחיים דורשים התארגנות מחדש. זה דבר שגוזל אנרגיה – ומכאן העייפות והלאות. לכן העצה העיקרית שלי לזמן הזה היא לאפשר לעצמכן עצירה כדי לתת מקום לכל התחושות והרגשות שרוחשים כעת. עצירה יכולה להיות בוקר אחד של 'הדממה' או יום מחוץ לשגרה. לכבות את הנייד, לשים מוסיקה, לכתוב או להפגש עם חברה. העיקר לא לדחוף קדימה בכוח כאילו לא קרה פה כלום. לכבד את המעבר.
אני יודעת, זה בדיוק הפוך ממה שתכננו ורצינו עכשיו. תכננו לשאוט קדימה אל תוך השגרה, בכל הכוחות המחודשים שהבאנו איתנו מהחגים. בתוכנו יש קול קטן שאולי אומר עכשיו- "נו, נו.. רצית אחר, רצית חדש, אז איפה את?". זו תגובה אוטומטית לבהלה שהמעבר מעורר ומציף בתוכנו. כדי לפעול הפוך מהאוטומט ולא להלחיץ או להאיץ בעצמנו, דרוש אומץ ובעיקר תבונה. זו התבונה של חודש חשוון, תבונת ההגשמה:
המח, הנפש והגוף שלנו מורכבים מהרבה חלקים וכדי להגשים ולחולל צריך לרתום ולתאם ביניהם. ליצור אינטגרציה פנימית ממש כמו במנוע או כמו בלהקה או צוות שיוצא למשימה. צריך לזכור שהמחשבה והרצון מהירים פי כמה וכמה מהגוף ומהקצב של הטבע ושל תהליכי צמיחה, יצירה והשתנות. הרעיון או החזון מהירים ובהירים יותר מהביצוע היומיומי של המהלך. הזמן הזה הוא ההתחלה האמיתית של השנה, ורק התחלנו! תהליכי צמיחה קורים בקצב שלהם ולא ניתנים להאצה, ממש כמו בטבע. מרגע שזרענו אנחנו אחראיות לתת את התנאים המיטביים לצמיחה – כל השאר כבר קורה. כדאי להוריד קצת את הרגל מהגז, לעבור ל'נסיעה רגועה' שתתן זמן תגובה הולם. להזכיר לעצמנו שזו ריצה למרחקים ארוכים וכדאי לשמור על הכוחות, על קצב מתאים, על נשימה והזנה.
חשוון מלמד אותנו לכבד את המעבר ואת תופעות הלוואי שלו. לאפשר זמן התארגנות מחדש והתאקלמות, לא להיבהל מעייפות או התנגדות נקודתית. והכי חשוב- להיות בתשומת לב לאדמה שאנחנו נותנים לזרעים שלנו – להיות בית גידול מיטיב למה שמבקש לצמוח בתוכנו השנה.
