כולנו רבים. נקודה. קונפליקטים, גלויים או סמויים, הם חלק בלתי נפרד מהמציאות הזוגית. זוגות מחפשים דרכים שונות לפתור את המריבות ביניהם וזה אף פעם לא קל. מה שרבים מאיתנו נוטים לפספס או לשכוח הוא שכעס או תסכול הם בדרך כלל ביטוי וגם כיסוי לצורך רגשי, עמוק ויפהפה, שלא מקבל מענה וזועק מבפנים.
לכל אחד מאיתנו, בכל גיל, ישנם צרכים רגשיים המניעים את עולמנו הפנימי. צרכים אלו הם חלק מהטבע האנושי וממערכות היחסים הנוצרות בין בני אדם והם קיימים משחר ינקותנו. כולנו זקוקים למגוון צרכים, אבל בכל אחד מאתנו קיים צורך אחד או יותר שהם הדומיננטיים, ויש להם תפקיד משמעותי ב"מערכת ההפעלה" שלנו. צרכים אלו מלווים אותנו מגיל צעיר, לעתים הם קשורים באופי היחסים הראשוניים שלנו עם הורינו ועם הסביבה (למשל הצורך בשייכות או ביטחון) ולעיתים הם חלק מהמבנה הנפשי שלנו, ללא קשר למצע הגידול.
בפעם הבאה שאתם או בן זוגכם חווים תסכול או כעס, עצרו וכשהנפש קצת נרגעת נסו לשאול את עצמכם- מה חסר לכם? איזה צורך בתוככם לא מקבל מענה? באופן טבעי במערכת יחסים אנחנו רוצים לתת מענה לצרכים של בן או בת הזוג, אבל כדי לעשות זאת בשלב ראשוני כל אחד מאיתנו צריך לזהות את הצרכים הבסיסיים שרוחשים בתוכו.
בואו נכיר כמה צרכים מרכזיים:
הצורך בתחושת נאהבות – אדם שחווה צורך כזה בצורה משמעותית זקוק להרגיש נאהב. הידיעה שהוא אהוב לא בהכרח מספיקה לו, כיוון שהוא זקוק ל"הוכחות" שהוא כזה (מילים טובות, מגע, תשומת לב וכדומה).
צורך בהערכה – זהו הצורך לשמוע ולחוש מוערך במעגלי חיים שונים (זוגיות ומשפחה, בחברה או במקום העבודה).
צורך ביציבות – אנשים שצורך זה דומיננטי בתוכם הם זקוקים לסדר, בהירות ועקביות בחייהם. דבר זה מעניק להם תחושת ביטחון שחשובה ביותר לחוויה ולהתנהלות הרגשית שלהם בעולם.
צורך בתחושת שייכות – זהו הצורך של אדם לחוש שייך ונצרך במעגל בו הוא נמצא (זוגיות, משפחה, חברה). הדבר יכול להתבטא ברצון לשבת ליד בן זוגי במפגשים חברתיים כדי לחוש את הקשר הזוגי, בצורך להבין בדיחה פנימית שנזרקה בחבר'ה כדי להרגיש שייך ועוד.
צורך בתחושת משמעות – צורך זה שם במרכז את ההוצאה לפועל של הערכים והיכולות שלי ולתרום אותם למען מטרה חשובה.
למה הצרכים מייצרים מריבות?
כאמור, צרכים אלו הם טבעיים וטובים ונמצאים בכל אחד מאתנו במינון כזה או אחר. אך כאשר צורך מרכזי שלי לא מקבל מענה מספק, המערכת הרגשית מתגייסת על מנת להשלים את החסר, ומטילה את האחריות על מי שאחראי לדעתה על יצירת הבעיה.
לדוגמא, אם קיים בתוכי צורך חזק בתחושת נאהבות ובזוגיות אני מרגישה שתשומת הלב לא מספקת צורך זה בצורה משמעותית, אפנה לרוב את הביקורת כלפי בן הזוג כמי שאחראי על הבעיה במקום לתקשר את הצורך (שהוא שלי ובאחריותי) ולהגיד לו למה אני זקוקה. כלומר, במקרים רבים מאוד הקונפליקט הזוגי הוא תוצאה של צורך רגשי שלנו שלא מקבל מענה מספק, אבל במקום להבין שהצורך הוא שלנו וקשור לעברנו, אנחנו משליכות את החוסר על בן הזוג כמי שאחראי לבעיה.
למה זה לא עובד לנו?
ישנן סיבות שונות לכך שהפניית הדברים כלפי בן הזוג לא תביא לפתרון הבעיה. חלק מהסיבות קשורות לאופן בו אני מתקשרת את הדברים לבן זוגי – ביקורת תמיד פחות אפקטיבית משיתוף או בקשה (עם הצעות קונקרטיות לדברים שייתנו לי תחושה שהצורך נענה).
תקשורת היא לא הגורם היחיד. אם ברצוני לפתור לעומק את הדברים, חשוב שאכיר את הצרכים שלי לעומקם. תשאלו את עצמכן- מהו הצורך המרכזי שלי? מאין הוא נובע? מי זה שאחראי למלא את הצורך הרגשי הזה? האם לי יש אחריות במילוי הצורך?
אז אם את רוצה לפתור לעומק את הקונפליקטים בחייך (עם בן הזוג, הילדה, אמא או הבוסית) את מוזמנת לצאת למסע גילוי הצרכים שלך. מעניין מה תגלי…
