מחר נצא כולנו אל הקלפיות, לממש את זכותנו הדמוקרטית ולבחור. עדיין מתלבטות? הגיוני. לבחירה שלנו יש השלכה על הלך החיים שלנו. נכון, זה רק קול אחד, אך הוא מצטרף לעוד מיליוני קולות שביחד יקבעו את הבחירה של הרוב. ואם הבחירה שלנו לא נמצאת עם הרוב, יהיה לזה גם מחיר.
הפילוסופיה מגדירה את הבחירה כרצון חופשי, את יכולתו של אדם לכוון את מעשיו לפי רצונו שלו, בלי התערבות של כוח חיצוני לו. הבחירה היא עניין מאוד סובייקטיבי והיא נובעת מאמונות, צרכים, רגשות וכו.
למעשה בחירה היא תהליך דומה מאוד לתהליך קבלת החלטה. האדם צריך להבין מהי המטרה אליה הוא שואף, ומה תהיינה תוצאות בחירותיו מבחינת רווח והפסד. כל בחירה במשהו אחד, בהכרח תהווה ויתור על משהו אחר. לא יכולה להתקיים בחירה ללא מחיר. בבחירה ישנו מצב של חוסר ודאות, הליכה אל הבלתי נודע.
לבחור ולקחת אחריות
חופש הבחירה הוא עקרון יסוד ביהדות. אך לבחירה יש בן זוג- האחריות. יש נטייה לבלבל בין לקיחת אחריות לאשמה. אם התוצאה של הבחירה שלי הביאה אותי לכדי כשלון, זה יכול לגרום לי להרגיש אשמה. אבל רגע, אפשר גם אחרת:
ברגע שנקודת המוצא היא ענווה- אני מספיק טובה כמו שאני ותמיד יש מה ללמוד ולשפר, אז כאשר ניצבתי בפני בחירה, אני יודעת שבחרתי ועשיתי הכי טוב שלי באותה נקודת זמן. הבחירה שלי מבוססת על מה שידעתי באותו הרגע. וגם לאחר שבחרתי, תמיד אפשר ללמוד מתוצאות הבחירה ולשפר. כמה חמלה ישנה כאשר בוחרים להביט על הבחירה מתוך מקום של ענווה ואחריות מלאה.
לא על כל הדברים שקורים בחיינו יש לנו שליטה, אך עלינו לקחת אחריות מלאה על כל מה שתלוי בנו ובשליטתנו. ויש המון דברים שלגמרי תלויים רק בנו ובבחירות שנעשה.
הסיפור הראשון שעוסק בבחירה בתנ"ך הוא סיפורם של אדם וחוה בספר בראשית. הייתה להם בחירה. חופשית. וכמו בכל בחירה- היה לה רווח ומחיר שנגזר מהתוצאה של הבחירה (שברוב המקרים לא ידועה מראש). הרווח המיידי שלהם היה להנות מהפרי האסור. את המחיר הם גילו בדיעבד.
ולעניין בן הזוג של הבחירה – האחריות, הרי שבמקרה של אדם וחוה הם לא עמדו מאחורי הבחירה שלהם. כאשר הם נשאלו מדוע אכלו מעץ הדעת, אדם האשים את חוה והיא האשימה את הנחש. במקום אחריות הייתה שם ההאשמה.
לא תמיד אנחנו נדע מה תהיה התוצאה של הבחירה שלנו. אך מה שלא יהיה, נצטרך לקחת עליה אחריות. כשאנחנו לוקחים אחריות, ההקשר במוח הוא שאנחנו יצרנו והפקנו את התוצאה ויש בזה משהו מעצים, גם אם יתברר בדיעבד שטעינו. ההכרה בכך שלפעמים נשגה אך תמיד נוכל לבחור מחדש- עוזרת לנו להמשיך בדרך. לתהות ולטעות, עד שנצליח.
"החיים הם כמו סופר מרקט. אתה יכול להעמיס על העגלה כל מה שתרצה. אבל בדרך החוצה תצטרך לעבור בקופה ולשלם״. זה משפט ששמעתי לראשונה לפני כמה שנים. נדמה לי שהוא שייך לאברהם ליפשיץ והוא למעשה מסכם את כל העניין כולו. על כל בחירה שלנו יש מחיר שאנו משלמים עבורה ורווח שאנו נשכרים בזכותה.
בבואכן לקראת בחירה, רצוי לקחת דף ולחלק אותו למחיר ורווח (קצת כמו יתרונות וחסרונות) ולבחון אותו מתוך שתי השאלות הללו:
על מה אני מוכנה לוותר כדי להשיג את המטרה שאליה אני שואפת?
מה המחיר שאני מוכנה לשלם על הבחירה שלי?
רצוי גם לשאול את עצמנו מה הערכים שמנחים אותי בבחירה שלי.
אז מחר, אחרי שתמלאו את חובתכן האזרחית בקלפי, אל תשכחו לבחור בכן. בכל פעם מחדש.
