המילה "תולדות", טומנת בחובה מספר משמעויות. האחת, הסתעפות צאצאיו של אדם למשפחותיהם: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם… וַיּוֹלֶד" (יא, י). השנייה הולכת דווקא לכיוון ההתפתחות של דבר או אדם: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (ב, ד). והשלישית, הינה צורת הרבים למילה תולדה, כלומר, תוצאה.
גם בפרשת תולדות, בו מספר הכתוב על תולדות יצחק, אבי האומה השני בשרשרת הדורות, ניתן למצוא ביטוי לשלושת הפירושים הנזכרים לעיל. ובכך, מתאפשר לנו להעמיק את הלימוד על דמותו הייחודית של יצחק ולהבין את מאפייניה.
הפרשה נפתחת באמירה עובדתית בעלת משקל רב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" (כה, יט). אין ספק שהעובדה שאברהם היה אביו של יצחק, השפיעה רבות על עולמו, על מעשיו ועל הדרך בה יצר את דרכו בעולם. אך להיות בן של אב גדול ומצליח, שנבחר על ידי הקב"ה להיות אבי האומה, זה אתגר לא פשוט. האם אתגר זה האפיל על אופיו ורצונותיו של יצחק?
מעניין ללמוד שסיפור חייו של יצחק המופיע בפרק כ"ו, זהה לסיפורו של אברהם. כמו אביו, גם יצחק ירד לגרר והציג את אשתו רבקה בפני אבימלך, כאחותו. כמוהו, גם הוא התעשר והפך לאיש חשוב, חפר את בארות אביו שנסתמו וכשפרצה מריבה בין רועי הצאן של פלישתים לרועיו, ביחס לבארות, נמנע מלקחת בה חלק פעיל והלך לחפור בארות במקום אחר. ולבסוף, כמו אביו, גם יצחק התיישב בבאר שבע.
לכאורה, ניתן לומר שחייו של יצחק הם העתק מדויק לחיי אברהם. הסיפורים והמקומות זהים, ואפילו חלק מהדמויות זהות. אבל מבט מעמיק מגלה שלמרות צילו הגדול של אברהם, השכיל יצחק להטביע את חותמו.
שלא כאברהם אביו, שהיה נווד ורועה צאן, יצחק היה גם עובד אדמה, נטוע בקרקע: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא (כו, יב), אהבתו לאדמה וברכת האל, הם שהפכו אותו לאדם עשיר ומכובד, והקשר לאדמה הוא שהעצים את אהבתו לבנו עשיו: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה" (כז, כז).
יצחק הפך לאדם גדול וחשוב בזכות עצמו ולא בזכות אביו: "וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד" (כו, יג), גדולתו הוכרה על ידי מלך גרר, שהגיע עד באר שבע כדי לכרות עימו ברית שלום.
אומנם, תולדות יצחק נקבעו עוד טרם היוולדו והשפיעו רבות על מהלך חייו, אך יצחק, השכיל בחוכמתו להתפתח בדרכו הייחודית ולהגיע לתולדות אליהם שאף.
