אחד הנושאים הנוכחים, ועם זאת הסמויים, בקשר זוגי הוא סוגיית יחסי הכוח.
שני אנשים נכנסים לקשר זוגי עמוק ומחייב, ולאט לאט מתגלים ביניהם פערים במקורות הכוח. פערים אלו יכולים להיות מגוונים: ביכולות קוגניטיביות או רגשיות, ביכולת השתכרות (מה גובה השכר שלהם ועד היכן הוא יכול להגיע), ברמת ההשכלה האקדמית שלהם, בחוזק הגב המשפחתי ממנו הם באים, ביכולות החברתיות שלהם (רמת הכריזמה, גודל המעגל החברתי) ובקווי אופי אישיותיים המאפיינים אותם (היא כריזמטית והוא שקט, היא מנתחת אירועים באופן רגשי והוא בראייה אנליטית וכו').
למרות היותו של נושא זה נוכח בכל מערכת יחסים (לא רק זוגית), הוא בדרך-כלל נסתר ולא מדובר, כיוון שבני הזוג לא מזהים אותו או שהוא מושתק בשל רגישותו.
חשוב להבין שפערים אלה הם טבעיים ומאפיינים כל קשר זוגי. הזוגיות היא תרכובת של שני אנשים שונים, המגיעים מרקע תרבותי, משפחתי וחברתי שונה; הם נולדו עם קווי אישיות אחרים ופיתחו אותם לכיוונים שונים לאורך חייהם או רכשו כישורים חדשים עם הזמן; הם בחרו בסוגי עבודה שונים ומאמינים במערכת ערכים שלא זהה לזו של האחר.
הבעיה מתחילה כאשר פערי הכוח, שכאמור הם טבעיים במהותם, הופכים להיות יחסי כח. כלומר, אחד מבני הזוג או שניהם, משתמשים בשוני הקיים ביניהם כדי לתפוס עמדה כוח גבוהה וחזקה יותר מזו של האחר.
אחת הזוויות בהן נושא זה נוכח ובולט הוא הפריזמה של כסף ומעמד מקצועי: אחד מבני הזוג מרוויח יותר ומחזיק בתפקיד בכיר יותר בעולם המקצועי. סוגיה זו נוכחת אף יותר בפרק ב', בו בדרך-כלל בני הזוג מבוססים יותר מבחינה כלכלית והתקדמו בסולם המקצועי בתחום בו הם עובדים.
כאשר הצד ה"חזק" יותר עושה שימוש מוטה ומוטעה בפער זה באופן מודע או לא, הוא עלול לייצר תחושת הקטנה אצל הצד השני. כיוון שמטבעו של האדם הוא לא רוצה להרגיש נחות ביחס לאחר, הוא יגיב להקטנה זו בדרכים שונות: ינסה להשוות את יחסי הכוח בכך שיראה מה הוא מביא למערכת היחסים ("אתה מרוויח יותר, אבל אני מחזיקה פה את כל הבית לבד"), יתרחק נפשית ופיזית מתוך תחושת עלבון ופגיעה, או ינסה להקטין חזרה את הצד השני בדרכים העומדות לפניו ("אתה באמת מרוויח יפה, אבל אי אפשר לסמוך עליך בכלל, ושלא נדבר על אמא שלך").
אז מה עושים?
- להתחיל ולזהות אם הימצאותם של יחסי הכוח בתוך הזוגיות אם הם קיימים בה, ולשים לב באיזה "מגרשים" הם באים לידי ביטוי (כלכלי, חברתי, ניהול הבית, חינוך הילדים וכו').
- כדאי לנסות ולהבין את אופי הרגש המתעורר בזמן השימוש ביחסי הכוח: אם אני בעמדה "החזקה" יותר, מה אני מרגישה (חוזק, כוח, עליונות, השפעה וכו'), ואם אני בעמדה "החלשה" יותר מה אני מרגישה שם (עלבון, הקטנה, חוסר הערכה, אכזבה מהצד השני, אכזבה עצמית, תחושת ביטול וכו').
- ברמה הפרקטית, בנקודת מפגש של יחסי כוח, חשוב לעשות הפרדה בין המקום הרגשי או הערכי בו הנושא פוגש אותי, לבין שיח ענייני ונכון של שיקולים. לדוגמא: אם בני זוג בפרק ב' מתווכחים מי ישלם על מה, יש להפריד בין זה לבין הנקודה הרגשית והערכית ("גדלתי בבית שבו מקובל שהגבר משלם" או "פוגע בי מאוד שאתה משלם על הכל, כי אני מרגישה חלשה מולך") לבין דיון פרקטי וענייני בנושא (כמו: "אתה מקבל החזר מהעבודה על זה ולכן אולי נכון שתשלם" או "החלטנו שאתה משלם על דברים שקשורים לילדים שלך ואני על שלי").
שיח מסוג זה הינו עמוק ובוחן, ולא נופל לזירת התגוששות של יחסי כוח. הוא מזהה את המקום בו סוגיית כוח-חולשה פוגשת אותי, מנסה להבין את המקורות שלה ולקבל החלטות מושכלות לגביה, שיתנו מענה ענייני ורגשי גם יחד.
אז איפה פוגשת אותך נקודת הכוח-חולשה?
