לפני כשבועיים התאבד נער בן 13 לאחר שסבל מהתעללות חברתית וחרמות. זהו לא המקרה הראשון של התאבדות בני נוער כתוצאה מהתמודדות חברתית בלתי אפשרית. ישנם רבים שעודם בחיים, אבל סובלים באופן מתמשך מקשיים חברתיים חמורים שעלולים להביא לחרדות וקושי לתפקד.
חרם הוא מושג עתיק וילדים התמודדו מאז ומעולם עם סוגיות חברתיות של שייכות וייחודיות, ובכל זאת, בימינו ההתמודדות החברתית הופכת אלימה וקשה יותר. ילדים נמצאים שעות רבות ברשתות חברתיות, כך שגם בבית ואפילו בלילה אין להם מנוחה מההתמודדות החברתית. האופן בו מתבטאים ברשתות הוא אלים ופוגעני הרבה יותר משיח פנים אל פנים, והילדים שלנו נמצאים בג'ונגל החברתי של בני הנוער ללא נוכחות מבוגרים וללא שמירה או הכוונה. כל אחד יכול להיות נתון לפגיעה או לחלופין להיות הפוגע, ורוב הילדים נמצאים בתווך ויכולים להכריע את הכף לחרם כיתתי מאסיבי או לשבירתו ויצירת שינוי.
בשטח החברתי הווירטואלי הילדים נמצאים ממש כמו בסצנה מתוך הספר המחריד 'בעל זבוב' – חברת ילדים שמנהיגה את עצמה על פי הכללים שקובעים החזקים. מול התנהלות כזאת, מעורבות הורית היא קריטית ומצילת חיים, אך חייבת להיעשות בחכמה כך שתתמוך בילדים ולא תגרום להם להסתיר יותר.
ילדים פוגעים חוששים שהוריהם יגלו זאת, ילדים מוחרמים חוששים לצער את ההורים ולהוסיף לעצמם אשמה ובושה בנוסף לכאב שלהם וילדים שנמצאים בתווך חוששים שמעורבות ההורים שלהם תגרום להם להיענש חברתית. לאור החששות האלו תפקיד ההורים הוא קודם כל ליצור ביטחון ואמון בינם לבין הילד. תצטרכו להבטיח לילדיכם שלא תכעסו עליהם כשהם מספרים על קשיים חברתיים, בין אם הם שותפים ופוגעים ובין אם הם נפגעים. בנוסף, חשוב להבטיח לילדים שלא תעשו שום דבר ללא רשותם, כך שתיווצר הפרדה בין מעורבות ושותפות לבין התערבות ונקיטת עמדה.
העמדה ההורית הבסיסית צריכה להיות התעניינות. שתפו את הילדים במה שאתם עושים ברשתות – בקבוצות שיש לכם, בהתמודדויות, בפעמים שנעלבתם או העלבתם מישהו – כך הם ירגישו שאתם רלוונטיים עבורם גם בתחום הזה. שהילד ירגיש שהוריו רוצים להיות איתו איפה שהוא נמצא, שהם לא שיפוטיים כלפי הרשתות, וכך אולי – ירגיש בטוח לשתף אותם במה שקורה בקבוצות וברשתות.
מעורבות הורית נבנית באופן עמוק ורחב בכל שטחי החיים ואי אפשר לצמצם אותה רק לתחום הרשתות. דברו עם הילדים על החברים שלהם, תנו להם להסביר לכם בדרכם מי חבר של מי ואילו חבורות יש בכיתה. חשוב לשים לב שהשאלות לא נעשות באופן חטטני או מתוך חרדה לשלומם של ילדיכם, כי הוא או היא ירגישו בכך ולא ירצה לשתף. שאלות כנות ומתעניינות ושיתופים של חוויות חברתיות מהילדות שלכם, יגרמו לילד לרצות לשתף אתכם. כשהילד משתף על עניינים חברתיים, הקשיבו לו ברגישות ושימו לב בין השורות אם יש ילד שלא מוזכר בכלל או אם אם הילד שלכם מרגיש מאוים או מסויג מילדים מסוימים. התעניינות כנה משדרת שאתם בצד שלו ושהעולם החברתי שלו חשוב לכם.
עם ילדים גדולים יותר כדאי לדבר בכנות על נושא ההתאבדויות. מצד אחד חשוב להסביר כמה פגיעה חברתית ופוגענות ברשתות היא מסוכנת, ומצד שני חשוב להסביר בצורה ברורה שישנן דרכים רבות להתמודד גם עם קושי גדול ושהתאבדות היא לא אופציה גם כשמאוד קשה. חישבו יחד איתם על דרכי התמודדות גם כשחווים פגיעה בעוצמה נמוכה. שתפו אותם במה שעוזר לכם להתמודד עם תגובות מעליבות ברשת או בחיים, וכדאי מאד שתתנו דוגמאות על פעמים בהם שיתפתם מישהו קרוב ברגשות שלכם ואיך זה עזר לכם. ילדים שיש להם ערוץ פתוח עם ההורים הם גם מוגנים יותר וגם בעלי חוסן יותר. הדרך שלנו לצמצם את החרמות היא ביצירת קשר פתוח ובטוח עם הילדים.
