הרבה כתבות ומאמרים נכתבו על תהליך שימור פוריות להורות מאוחרת (הקפאת ביציות) בקרב נשים רווקות. הרשת מוצפת מידע מקצועי על ההליך ועל סיכויי ההצלחה שלו, אבל אל אחד ההיבטים הכי חשובים במסע לשימור פוריות אין כמעט שום התייחסות, והוא ההיבט הרגשי.
על ההתמודדות של אישה שבחרה ללכת לתהליך מתוך הבנה כואבת שהשעון הביולוגי מתקתק ובן זוג טרם הגיע – מעטים כתבו. על הבדידות שמלווה תהליך פולשני זה יחד עם ההורמונים שגורמים לסערה רגשית לא מכינים אף אחת, וגם לא אל הבושה שמתלווה להחלטה קשה זו. התגובה שחזרה על עצמה שוב ושוב בין המרואיינות השונות, שעברו או עוברות תהליך הקפאת ביציות, הייתה הצורך בליווי רגשי במסע הכואב שהן עוברות והצורך בתמיכה של הסביבה בהחלטה האמיצה שהן קיבלו.
נעמה (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה) היא בת 35, חיה בגליל ומטפלת במקצועה. בשנה האחרונה היא החליטה להיכנס לתהליך שימור פוריות ולא לחכות יותר, על אף האמונה והתקווה ש"האחד" שלה עוד יגיע. "כל השנים לא רציתי לקרוא כתבות בנושא. לא רציתי לשמוע ולדעת שום דבר על שימור פוריות כל עוד לא הגעתי לקצה, לנקודת ה'אין ברירה'. עכשיו כשאני שם אני מבינה שזה הכרחי וחשוב לדבר על זה, לתת את הדעת למקום האישי שאנחנו עוברות, לחוויה הלא קלה הזו".
נעמה: "כשאת כבר מגיעה לגיל הזה ורוצה לבצע את התהליך של שימור פוריות- את מגלה שאת לבד, שאת צריכה להסתיר, להתבייש, שהחברה מסתכלת עלייך כ'מקולקלת'. את מרגישה שפספסת את הרכבת ושאין לך סיכוי להורות ומשפחה"
בתור אחת שגדלה במגזר הדתי, נעמה מבקרת את הדרך שבה החברה ממנה היא מגיעה מתייחסת לנושא. "ההתייחסות של החברה לכל הסיפור של הקפאת ביציות היא מלחיצה מאוד", היא אומרת. "מגיל צעיר, מכניסים לנו לראש שאם חס וחלילה נגיע לגיל 30 + ולא נהיה נשואות נהיה חייבות לבצע את התהליך הלא פשוט והפולשני הזה. הדבר הזה יושב שם ומייצר הרבה חרדה ופחד מההגעה לנקודה הזו.
"כשאת כבר מגיעה לגיל הזה ורוצה לבצע את 'החובה' הזו את מגלה שאת לבד, שאת צריכה להסתיר, שאת צריכה להתבייש, שהחברה מסתכלת עלייך כ'מקולקלת'", מוסיפה נעמה בכאב. "את מרגישה שפספסת את הרכבת ושאין לך סיכוי להורות ומשפחה. בעוד שרופאת הנשים אומרת לך שאת בשלב הפורה ביותר החברה מביטה עליך כאבודה וגמורה. אני רוצה לראות בתהליך הזה שמחה על כך שיש לי אפשרות לשמר את הפוריות והחלום שלי להיות אמא ולא להרגיש שהנה מתממש האיום שממנו הפחידו אותי כל השנים".
איזו תמיכה היית רוצה שתהיה?
"חשוב שיהיה מישהו שיעשה סדר בתהליך, מישהו שילווה ויראה שעשיתי את הבדיקות הנכונות, שיסביר מה אני צריכה לעשות ולא פחות חשוב: איך להתמודד עם הכול. צריך להבין שבשונה מבחורות חילוניות שפעמים רבות מגיעות לרופאי נשים ומתעסקות במיניות כבר בגיל צעיר, אנחנו כנשים דתיות שעוד לא הגיעו לשלב החתונה לא חשופות לכל הבדיקות ולהתנהלות מול רופאי הנשים, הכול חדש לנו וזה לא דבר פשוט בכלל".
"התהליך כולו מציף מאוד מבחינה רגשית, ומלא בכאב על החלום הגדול להביא ילדים בדרך טבעית וזוגיות ובית כמו שאני רוצה; יש קושי גדול מאוד בהגעה למחלקה בה עוברים טיפולי פוריות זוגות רבים ואת מגיעה לבד ועוברת את כל התהליך הרפואי הלא קל הזה לבד. ישנה עו"סית אחת של המחלקה אבל היא עמוסה בהרבה מאוד פניות וסיפורים ובודדות הנשים שיצליחו לקבל ממנה מענה. הליווי הרגשי שיעזור להכיל ולעבד את החוויה הזו הוא הדבר המשמעותי, ומי שאין לה תקציב מספיק גדול גם לטיפול רגשי מעבר להליך היקר מאוד של הקפאת הביציות עוברת את זה בסבל גדול".
"לחברה ולסביבה תפקיד מרכזי בתהליך"
"ההתעסקות עם החלום והכמיהה לאימהות, משפחה וילדים חיברה אותי מחדש לילדה שהייתי. אחרי הטיפולים והשאיבה נסעתי להורים שלי לכמה ימים של בית, אוכל של אמא וחיבור לשרשרת הזו שאני מתאמצת וחולמת להמשיך", כך משתפת חן (34) כשהיא נזכרת בטיפולים שעברה בדיוק לפני שנה. "הרגשתי צורך לעטוף את עצמי בחברות קרובות ומשפחה ולהרשות לעצמי להתפרק, להישען, להיתמך. יש לחברה ולסביבה הקרובה חשיבות מאוד גדולה בתהליך המציף והלא קל הזה".
מעבר לאתגר הפיזי, הרגשת שעברת שינוי רגשי בתהליך הזה?
"אומנם התהליך קצר, סך הכול עשרה ימים, אבל בחוויה הפנימית הוא ארוך, כי רגשית הוא מעורר המון דברים. הרגשתי שעברתי תקופה, עברתי שלב, זה היה אירוע מכונן בחיים שלי. לקחתי את הזמן הזה למקום רוחני, אלו היו ימים מלאי כוונה ותפילות. ידעתי שאני עושה משהו גדול בשביל הבית שאני רוצה שיהיה לי, בשביל החלום הגדול של אימהות ומשפחה. ההזרקות, הבדיקות, הנסיעות לבית החולים, ההמתנה לשאיבה – הכול היה כמו שעת רצון אחת גדולה עבור הדבר הזה שאני כל כך מחכה לו. זה היה זמן של התכנסות, תפילה ובקשה שהיה שונה מאוד מכל מה שהכרתי עד אז. הרגשתי שקיבלתי דחיפה גדולה ויצאתי אחרת מהתהליך".
חן מציינת את האינדיבידואליות של כל אישה בתהליך שימור הפוריות ומדגישה שחשוב לזכור שאצל כל אחת הגוף מתפקד אחרת בחוויה הזו. הליווי המשמעותי ביותר בעיניה הוא להסכים ללוות את עצמך בתהליך, לקבל את כל מה שהמסע הזה מביא איתו. "חשוב לתת לעצמך את התנאים הכי טובים כדי לעבור את זה בצורה יחסית רכה ונעימה", היא אומרת. "לדעת להיות שם עבור עצמך וללוות את הגוף שלך בחוויה שעוברת עליו. לפנות לו את הזמן שנצרך לו, לקחת חופש מהעבודה אם צריך ופשוט להיות שם עבור עצמך".
דולה לשימור פוריות
אל החלל הריק של חוסר המענה בליווי אישי ובתמיכה קרובה בתהליך שימור פוריות נכנסה הדולה עדי ששון (33) אשר רגילה להיות בצד השני של התהליך, זו שמלווה את האישה בשעת הלידה. "בהיותי דולה אני זוכה לראות מקרוב איך זוגות הופכים להורים… לפני שנה וחצי החלטתי לעשות מה שביכולתי כדי להגשים את החלום שלי להיות אמא ועברתי תהליך שימור פוריות", כך כתבה בפוסט חשוף במיוחד על התהליך שעברה אשר גרם לה להכיר בצורך ביצירת תכנית ליווי אישי לנשים בתהליך הקפאת ביציות.
עדי ששון: "בכיתי יום שלם, שיתפתי את הקרובים אליי ובזכות התמיכה שלהם אספתי כוחות ובחרתי ללכת לסבב זריקות חדש מתוך תקווה שהפעם התוצאות יהיו טובות יותר. בנקודה הזו הבנתי את חשיבות הליווי בתהליך מורכב זה"
"נחשפתי לראשונה לאפשרות להקפיא ביציות בסדנא של שירת מלאך בגיל 26. הכנסתי את המידע למגירה בראש למקרה שיום אחד אזדקק לו, אבל לא האמנתי שהיום הזה יגיע", מספרת ששון. "החלום הגדול שלי מאז ומעולם היה להיות אמא, אלא שחלמתי לעשות את זה יחד עם בן זוג ולהרות בדרך הטבעית. בגיל 30 השתחררתי מהצבא ועוד לא התחתנתי. התחלתי לברר על האופציה של שימור פוריות – מה עושים ומה זה אומר, הייתי בחופש באותה תקופה וידעתי שיש לי זמן ואפשרות ללכת על זה".
משנכנסה לתהליך שיתפה ששון את משפחתה ואת חברותיה הקרובות. היא הרגישה שתמיכה מהסביבה הקרובה יכולה לעזור לה בהתמודדות עם התהליך, שהיא לא תהיה לבד. "הייתי שולחת תמונות מההזרקות, הכנסתי את האנשים החשובים לי לתוך התהליך אותו אני עוברת. אחרי סבב זריקות ראשון התוצאות היו לא טובות והחלטתי לא להמשיך לשאיבה. נאלצתי להתחיל שוב מההתחלה. זו הייתה נפילה קשה עבורי. בכיתי יום שלם, שיתפתי את הקרובים אליי ובזכות התמיכה שלהם אספתי כוחות ובחרתי ללכת לסבב זריקות חדש מתוך תקווה שהפעם התוצאות יהיו טובות יותר. בנקודה הזו הבנתי את חשיבות הליווי בתהליך מורכב זה".
תוך כדי שששון עברה בעצמה את התהליך היא פינתה מזמנה ללוות מישהי אחרת שעברה גם היא במקביל את תהליך שימור הפוריות. היא סייעה לה לפני תחילת התהליך, בבדיקות, בהבנת הפרוצדורה והעניקה לה תמיכה רגשית. "הליווי היה משמעותי ומחזק. נסעתי לבקר אותה כמה ימים אחרי השאיבה. דיברנו על החשיבות של התהליך ועל המורכבות שהוא מביא. שוחחנו גם על התקווה שאולי לא נצטרך להשתמש בביציות, ובכל זאת כמה טוב שיש 'ביטוח' בצד. היא סיפרה כמה משמעותית הייתה עבורה התמיכה – שהיא לא הייתה לבד בהתמודדות. היא הייתה הראשונה שליוויתי ומאז זכיתי ללכת יד ביד עם עוד נשים מדהימות שעברו באומץ את התהליך המורכב הזה".
מה הליווי שלך נותן לנשים?
"קודם כל חשוב לי לעזור ולעשות סדר בצדדים הטכניים של התהליך. יש הרבה שאלות שיכולות להתעורר עוד לפני ההתחלה – איך זה עובד? האם בכלל נכון לי להתחיל תהליך כזה? מתי כדאי? איפה? במהלך הפגישה אנחנו מדברות על האפשרויות והמשמעויות השונות, הבדיקות והזמנים, העלויות הכלכליות וכו'. קיים הרבה מידע ברשת ובמקומות שונים, אבל הליווי עוזר להתאים את המידע למקרה הספציפי של האישה.
ד"ר יעל חריר: "יש המון בדידות, בושה והסתרה לנשים שעוברות את הטיפולים ותהליך שימור הפוריות, ולכן מצד אחד נשמור בעמוד על אנונימיות מוחלטת של הפונות כדי לכבד את פרטיותן, אבל יחד עם זה אנחנו מנסות להסיר את מחסום הבושה ולתת לנשים כוח להתמודד יחד"
"החלק הנוסף והחשוב לא פחות הוא הליווי הרגשי", מוסיפה ששון. "זהו תהליך של חוסר וודאות, והליווי עוזר למצוא כלים להתמודד עם מצב שאנחנו לא רגילות להיות בו. אני רואה את החשיבות בהכנה, בליווי, בהדרכה ובחשיבה יחד על הדרך הטובה עבור כל אחת ואחת. בין אם זה לרתום חברות ומשפחה, לרפד את עצמך בדברים שעושים לך טוב כמו טיפולים משלימים, לקחת ימי חופש או דווקא להמשיך בשגרת העבודה והיומיום כדי להסיח את הדעת. לכל אחת יש את הדרך שלה וחשוב לי להיות שם עבורה ולעזור לה למצוא את הדרך לעבור את התהליך בצורה הטובה ביותר. עצם הידיעה שתהיה איתך מישהי שתלך איתך יד ביד ואת לא תהיי לבד זו מתנה גדולה בשביל להצליח להחליט להיכנס לכל התהליך הזה".
לפרוץ את מחסום הבושה
הקושי הגדול בתהליך שימור הפוריות לא נעלם מעיני הצוות הרפואי והאנשים שנמצאים מאחורי הפרוצדורות הלא פשוטות אותן עוברות הנשים. ד"ר יעל חריר, אמבריולוגית ומנהלת מעבדה ביחידה להפריה חוץ גופית בבית חולים קפלן ברחובות, פוגשת בנשים רבות לאחר השאיבה ולעיתים נאלצת לבשר להן בשורות פחות טובות. "לאורך השנים בעבודתי אני פוגשת במסדרון את המטופלות שמגיעות אחרי טיפולים או שאיבה, וצריכה לתת להן מידע על תוצאות הטיפול שלהן, אני נתקלת לא פעם בעיניים גדולות דומעות של נשים שהגיעו מאוחר מידי או פספסו את הרכבת כי לא ידעו או כי המידע שנמסר להן לא היה מדויק. אני רואה אותן והלב נצבט, הן חוות הרבה מפח נפש ולעיתים גם אכזבה מהמערכת מהתחושה שלא סיפרו להן בזמן מה עליהן לעשות ואיך לפעול כדי להגיע לתוצאות טובות".
View this post on Instagram
מתוך הכאב והמצוקה בהן פגשה החליטה ד"ר חריר יחד עם רונה הלוי עמירן, קולגה לעבודה לפתוח, בהתנדבות מלאה, עמוד אינסטגרם שמנגיש את כל המידע, מאפשר לנשים לשאול ולהתייעץ ולקבל את הליווי שלהן עם הידע הרב שהן מביאות מתוך המעבדה. "קיימים עמודים או הדרכות של רופאים ואחיות אבל בסוף אנחנו אלו שמתעסקות בתוך המעבדה באיכות הביציות או בהצלחת הטיפול", מדגישה ד"ר חריר את הייחודיות של עמוד האינסטגרם שלהן. "כבר בחודש הראשון קיבלנו פניות ממאות נשים עם שאלות והתייעצויות. קיים צורך גדול בליווי, במתן אפשרות לשאול ולברר את כל הפרטים ולקבל סביבה תומכת".
בפוסט חשוב שהן העלו רק בשבוע שעבר הן מבקשות מנשים לקלף את הבושה מהתהליך ולשתף בעמוד את הסיפור שלהן. "יש המון בדידות, בושה והסתרה לנשים שעוברות את הטיפולים, ולכן מצד אחד נשמור בעמוד על אנונימיות מוחלטת של הפונות כדי לכבד את פרטיותן, אבל יחד עם זה אנחנו מנסות להסיר את מחסום ההסתרה והבושה ולתת לנשים כוח להתמודד יחד ולא בבדידות עם המסע הזה".
