זוגות רבים מאוד גיבשו לעצמם מבנה זוגי מסוים: הם יודעים מי לוקח את הרכב לטסט, מי מפנה מדיח ומי אחראי על השכבות הילדים. במבט מעמיק יותר נשים לב שלא מדובר רק בתפקידים טכניים. רובנו גיבשנו לעצמנו גם חלוקת תפקידים בתוך הדינמיקה הרגשית: בתפקיד יוזם האינטימיות המינית ומי בתפקיד הנמנע ממנה? מי בעמדת "התוקפן" ומי "הקורבן" וכן הלאה.
זה טבעי מאוד. כבני אדם אנחנו זקוקים להבין את המציאות מסביבנו, וחלק גדול מהבנה זו היא היכולת למקם אנשים ומצבים בתוך מסגרות ברורות ויציבות. כאשר יש לנו אותן, המציאות בהירה יותר, מובנת יותר, קלה יותר לנשיאה. כל זה נכון עוד יותר במציאות הזוגית הדורשת כל-כך הרבה עשיה טכנית ורגשית. אם לא נדע מי האחראי על הכלים או להבדיל אחראי על היציאה מהמריבה הזוגית, נאלץ להתחיל בבירור כל פעם מחדש. זה מעייף, מתיש ומתסכל. ברור שאנחנו זקוקים לתבנית. אך פעמים רבות תבניות אלו יוצרות בעיות בתוך המערכת הזוגית:
- תפקיד לא מותאם – חשיבת עומק על נושא התפקידים יכולה לגלות לנו שאנחנו מחזיקים בתפקיד שלא תואם את האישיות, הדפוסים או מערכת הערכים שלנו. לדוגמא: יכול להיות שמחוץ לזוגיות את נתפסת כאדם נעים ונחמד לכולם, בעוד בן הזוג שלך רואה בך אדם נוקשה וביקורתי.
- תפקידים מקובעים – לאורך הזמן אנחנו מתקבעים בתפקידים והתקבעות זו מייצרת דינמיקות לא בריאות ולא מקדמות בתוך הזוגיות. לדוגמא: זוג שהתרגל לדפוס לפיו הגבר הוא שיוזם את המריבות כתוצאה מאי-שביעות רצון לגבי התנהגות בת הזוג, בעוד היא בתפקיד "המפייסת" שיוזמת את הקרבה המחודשת כדי לחזור ליציבות זוגית ומשפחתית. התקבעות התפקידים גורמת לחוסר איזון במערכת היחסים – האחד תמיד צודק בעוד השני תמיד טועה, האחד מתקבע בתפקיד הקורבן הפגוע והשני כתוקפן המאשים. חוסר איזון זה יכול להחזיק זמן-מה, אולם בשלב מסוים לאחד הצדדים יימאס כנראה.
- שחיקה זוגית – אחת התוצאות האפשריות של תפקידים צפויים מראש, היא אדישות וחוסר עניין. אם אנחנו יכולים לצפות מראש מה תהיה הדינמיקה במריבה, ביציאה הזוגית או באירוע המשפחתי – אט אט יכולה להיווצר שחיקה שתרחיק את בני הזוג זה מזה ותוביל לאדישות.
אז מה עושים?
בבואנו לבחון את נושא התפקידים בזוגיות חשוב שננסה להיות כנים עם עצמנו ועם הצד השני לגבי התפקיד אליו נכנסנו ועל אחריותנו ביצירת התנועה שהשפיעה על הזוגיות ועל הקרבה בינינו. יש לזכור כי דינמיקה היא תמיד דבר שנוצר על-ידי שני הצדדים: גם אם בן זוגי בחר לקחת עמדה מסוימת, אני זו שהסכמתי (לעיתים, ללא מודעות) להיכנס לתפקיד המקביל ובכך הזנתי את ההדדיות ביננו.
לאחר שמיפינו בעצמנו או בעזרת איש מקצוע, את התפקידים שאליהם נכנסנו ואת ההשלכות שדינמיקה זו יצרה, חשוב להגדיר איזה שינוי אנחנו רוצים לייצר בתוך התנועה ההדדית הזו: אילו התנהגויות צריכות להיראות אחרת, איזה סוג של איזון חדש אנחנו מחפשים ומהם הקווים המנחים ליצירת איזון כזה.
תהליך משמעותי זה אינו תמיד קל כיוון שהתרגלנו לעמדה מסוימת בתוך הזוגיות והיציאה ממנה כמותה כשינוי של דפוסי חיים אחרים (תזונה, כניסה לכושר וכדומה) – היא לוקחת זמן ויש בה תנועות טבעיות של התקדמות ונסיגה.
שנית, לעיתים השינוי בעמדה הקבועה לא מתרחש בין בני הזוג במקביל, אלא רק על-ידי צד אחד במערכת היחסים. במצב כזה, יש פערי מקצב בין בני הזוג, כאשר אחד מהם בשל לשינוי והשני לא מודע לצורך בו או לא רוצה בו.
אתגרים אלה אכן מאפיינים את היציאה מהתפקידים המקובעים ולעיתים ידרשו אורך רוח, סבלנות והתמדה – אך בסופם מחכה לך המקום בו את רוצה להיות, ולא זה שנבחר עבורך.
