אנורקסיה נרבוזה היא מחלה שעלולה להיות מסכנת חיים. היא מאופיינת ברצון פתולוגי קיצוני להפחתה במשקל ובהתעסקות כפייתית באכילה ובדימוי הגוף. בעבר, נהוג היה לקטלג אותה כמחלה שמקורה נפשי, עם נטייה גנטית. אולם מחקרים עדכניים מעידים כי ייתכן שישנם גם גורמים פיזיים ומטבוליים שתורמים להתפתחות המחלה דווקא אצל אנשים מסוימים ולא אצל אחרים.
"קיימים שני תתי סוגים של אנורקסיה נרבוזה", אומרת תמר ידין, דיאטנית קלינית ויועצת לחברת הרבלייף:
אנורקסיה מגבילה – בה יגביל החולה את כמות הקלוריות הנאכלות, על ידי אכילה מועטה מאוד.
אנורקסיה בולימית – בה, בנוסף להגבלת המזון, יחווה החולה אפיזודות של זלילה והקאות לחילופין. המחלה שכיחה במיוחד אצל נשים, ובפרט בקרב נשים בגיל ההתבגרות או נשים צעירות, מוסיפה ידין. היא מתאפיינת בניסיון לשמור על משקל גוף נמוך במיוחד, על ידי אכילה מועטה מאוד עם פעילות גופנית מואצת מאוד, או שילוב של שניהם יחד.
עם טיפול נכון, ניתן להביא לריפוי המחלה אצל כ-46% מהחולים, ואולם מחלה שמתדרדרת עלולה להסתיים במוות, בסבירות של כ-5%.
כיצד נזהה אנורקסיה?
ישנם מספר קריטריונים לזיהוי אנורקסיה. הראשון שבהם הוא ירידה דרסטית במשקל של מעל ל-15% ממשקל גוף תקין. בנוסף, מתלווה לירידה הקיצונית במשקל פחד מעלייה חזרה, שמתבטא בשקילה תדירה, בהקפדה יתירה על כמות הקלוריות, הפחמימות והשומנים שצורכים, בשילוב עם פעילות גופנית משמעותית, שתסייע לירידה נוספת במשקל.
כשמצב כזה נמשך מעל לשלושה חודשים, עלולים להופיע תסמינים נוספים כמו נשירת שיער, יובש בעור, ציפורניים שנשברות בקלות והפסקת המחזור. אצל מרבית החולים, ניתן להבחין בעיסוק מוגזם באוכל ובטקסים סביבו: הוצאת המזון הלעוס מהפה, הכנת ארוחות לאחרים וסירוב לטעום מהן ורכישת מזון אובססיבית.
בשלב זה, עשויים החולים לחוות גם דימוי גוף ירוד ומעוות, גם כשהמציאות רחוקה שנות אור מזה. זה יכול להתבטא גם בלבישת בגדים גדולים, המסתירים את מבנה הגוף, ופחד אמיתי מעלייה במשקל בעקבות אכילת משהו קטן, כמו גם, התחלה של התנהגות מסתירה: זריקת מזון לפח, הקאה לעיתים או כל התנהגות שתסתיר את כמות המזון שבאמת נאכלה.
למה עלולה להוביל אנורקסיה לא מטופלת בטווח הרחוק?
בטווח הרחוק האנורקסיה עלולה לגרום לבעיות במחזור ובעיות בכניסה להיריון; בעיות הורמונליות, כגון פגיעה בבלוטת התריס; ירידה בחום הגוף הקבוע; פגיעה בצפיפות עצם; עצירויות ובעיות מעיים; לחץ דם נמוך; דופק נמוך; נשירת שיער; אנמיה; בעיות בלב, כגון הפרעות בקצב הלב, דיכאון ומחשבות אובדניות.
מהם שלושת שלבי הרעב, העלולים לגרום להידרדרות במצב של החולה?
1) הגוף מזהה הרעבה במצב כשאנו לא אוכלים מעל ארבע שעות ברצף במהלך היום. בלילה הגוף יודע שזה זמן צום. בשלב הראשון הגוף ינצל את מאגרי הגליקוגן שבגוף, אותן שרשראות גלוקוז ארוכות שנאגרות בכבד ובשרירים לזמני רעב קצרים. הן יספיקו למשך יממה, ויופרשו ישירות למוח. הדלק של המוח הוא הגלוקוז ולכן הגוף יתעדף את תחזוקת המוח לכל אורך ההרעבה, על פני תפקודים לא חיוניים בגוף. במקביל, הגוף ילמד להכין גלוקוז מחומרים אחרים בגוף: חלבונים שהוא תופס כלא חיוניים (בשרירים, בעור ובשיער), ושומנים, אם מספקים לו כאלו. במצב כזה, הגוף מפרק את אותם החלבונים והשומנים ומייצר מהם גלוקוז.
2) לאחר כשלושה שבועות ללא אספקת קלוריות תקינה, הגוף יעבור שינוי ואדפטציה למצב החדש, ויאט את קצב חילוף החומרים של הגוף, כדי לשמר את האנרגיה המועטה שהגוף מקבל. המשמעות של מצב זה, היא שאם קודם נזקקנו לכ-1500 קלוריות כדי לתחזק את הגוף במצב מנוחה, כעת, כשנחזור לאכול כמו לפני ההרעבה, נעלה במשקל, כי הגוף למד להתייעל ולהוציא פחות קלוריות. בשלב הזה הגוף גם יעבור לדלק אחר למוח – גופי קיטון, כאשר הכבד יפרק שומנים לגופי קיטון, שינוצלו לאנרגיה וכדלק למוח. שלב זה יכול להימשך חודשים ואף שנים – תלוי במידת ההרעבה ובתפקוד הגוף ובשלב זה תהיה ירידה משמעותית במשקל ובמאגרי השומן. זהו שלב שחווה רוב מי שירד במשקל לאחר דיאטות, שכאשר יחזור לאכול רגיל, יחווה עלייה במשקל, של מעבר למה שהיה בו קודם, שכן חילוף החומרים הואט והגוף למד לפעול יעיל יותר, עם פחות אוכל.
3) בשלב זה, שהוא הקיצוני ביותר- יתרוקנו לחלוטין גם מאגרי השומן והגוף יצטרך לפרק גם חלבונים חיוניים כדי לתחזק את פעילות המוח והגוף, ואז יפרק את החלבונים שבלב, בכבד, ובאיברים אחרים שבגוף ותיגרם קריסת מערכות ומוות.
"הטיפול באנורקסיה חשוב והוא כולל טיפול של דיאטנים וטיפול נפשי", מסכמת ידין, "לכן חשוב לשים לב למחלה בשלבים ראשוניים, כדי למנוע סבל ונזקים ארוכי טווח לחולה".
