מי שנכנס בשנה האחרונה לחנות ספרים אולי הבחין בכך שיש נוכחות נשית מוגברת. למעשה, אפשר לומר שבתחום הספרות השנים האחרונות הן בסימן פריחתן של סופרות ומשוררות. רשימת זוכי פרס ספיר היוקרתי מלאה בשמות של נשים ובשנת 2021 מספר הנשים שהוציאו לאור ספרים עלה על מספרם של הסופרים. יותר ויותר נשים כותבות ומשמיעות את קולן וכדי להצטרף לחגיגה הזו. לכבוד שבוע הספר פנינו לכותבות, עיתונאיות וסופרות וביקשנו מהן להמליץ על ספרים שקראו לאחרונה. הנה ההמלצות שלהן לספרים שלדעתן הן קריאת חובה.
נאווה מקמל עתיר ממליצה על "אלגנטיות של קיפוד", מוריאל ברברי, תרגום שרון פרמינגר הוצאת כתר
"בתום קריאת הספר 'אלגנטיות של קיפוד' כתבתי ביומן שלי שזה הספר הטוב ביותר שקראתי. הספר שמספר על שוערת בבניין בפריז שהיא אישה מדהימה חמה וחכמה שיש לה עולם עשיר בדמויות מרתקות וסיפורי חיים מרגשים. היא מספרת על האנשים שיוצאים ונכנסים אל ומהבניין בו היא מתגוררת ובו היא עובדת כשוערת. בין הדמויות הצבעוניות מתגלה סיפור יפהפה של ילדה מחוננת ומקסימה שגרה בבניין, דייר יפני שדרך סיפור חייו נחשף הקורא לתרבות היפנית ועוד ועוד. ספר שבגלל ההומור והפילוסופיה שבו לקרוא אותו זה כמו לטעום ארוחת גורמה", מתלהבת נאווה ומסבירה- "את נוגסת קצת ועוד קצת ומתענגת על כל ביס. בסיום חבל לך שזה נגמר. הוא כתוב בעדינות ובכתיבה שיש בה הומור מאוד אינטיליגנטי".
מקמל-עתיר שכתבה בין השאר ספרים כמו "אות מאבשלום", "העדי של עדי" ו"מבחן קבלה" – זכתה לפני חודש וחצי בפרס אקו"ם לשנת 2022 על ספר הנוער "הסודות של מרק לום". ספרה החדש "פיל בחנות חרסינה" בהוצאת "ידיעות ספרים" רואה אור בימים אלו.
שהרה בלאו ממליצה על "יריתי באמריקה", תהילה חכימי, אחוזת בית
"זה ספר מקור של תהילה חכימי שהיא סופרת ישראלית אדירה אשר מתבוננת על המציאות בדרך מקורית וייחודית משלה. חכימי מתארת אישה צעירה שעושה 'רילוקיישן' לארצות הברית, שם היא מצטרפת כאישה יחידה לקבוצת ציידים, מה שהופך את הספר למקורי מאוד. חוץ מעלילה מפותלת ומרתקת הספר מעלה שאלות פילוסופיות כמו – מי הטורף ומי הנטרף בחברה שלנו? לגיבורת הספר אין שם, היא יכולה להיות כל אחת מאתנו. היא בערך בת 40. בארץ היא שירתה בצבא ועבדה בחברת הייטק. אין לה ילדים ולא בן זוג והיא מעלה בספר מחשבות על הבחירה בין אימהות להגשמה עצמית. זה ספר שמצד אחד הוא מאוד פילוסופי ומצד שני מאד מותח. אגב, זה לא ספר אוטוביוגרפי", מציינת בלאו שספרה האחרון ועטור השבחים- "הראשונות", מסע אישי בעקבות נשות התנ"ך- ראה אור בהוצאת זמורה ביתן.
אמילי עמרוסי ממליצה על "איך לאהוב את ביתך",הילה בלום, כנרת זמורה ביתן
"הספר 'איך לאהוב את בתך' בהוצאת כנרת זמורה ביתן שכתבה הסופרת הילה בלום הוא ממש יצירת מופת בעיניי. הכתיבה המקורית והמרעננת הופכת את הרומן הזה ליצירה מאד מרגשת שעוקבת אחרי אם שהיחסים שלה עם בתה נותקו. הבת, שכבר אימא לילדים בעצמה, עזבה את הארץ והרומן מתרחש בין התקופות בהן הקשר בין האם לבת נותק. הוא כתוב מנקודת המבט של האימא שכואבת מאד את הניתוק. זה בפירוש אחד הספרים היפים והחכמים שקראתי", מסכמת עמרוסי-הולנדר שלאחרונה התפרסם ספרה "איך באים ילדים לעולם" בהוצאת "ידיעות ספרים".
הסופרת מאירה ברנע גולדברג, ממליצה על "כמעט טוב מאד", טל בדיחי, שתים
"מדובר בספר חדש חדש בהוצאת 'שתים' שמגיע לדוכני שבוע הספר ישר מהתנור. אני זכיתי לקבל את כתב היד לפני שהודפס. זה סיפור חמוץ מתוק על רווקה דתיה בעיר הגדולה, שמחפשת אהבה הרבה מאד זמן וכאשר היא כבר פוגשת בה, היא לא מעיזה להאמין. והכי גרוע שאחותה הקטנה מתחתנת ואימא שלה מנסה לשדך לה גבר בכל מחיר (באמת בכל מחיר…). ועוד בספר- סיפור על בחור שחולם חלומות, אבל רגע לפני שהם מתגשמים, הוא בורח. זו לא אשמתו. הוא רגיל לברוח. בקיצור, זה קצת כמו הסדרה 'סרוגים' וקצת כמו 'כשהארי פגש את סאלי' ורואים שזה מגיע ישר מהבטן של טל בדיחי. זה נוגע ללב ועצוב, אבל גם רומנטי, והכי חשוב, אי אפשר להפסיק לקרוא! 'כמעט טוב מאוד' קוראים לספר, אבל האמת היא שהוא פשוט מעולה!", מציינת ברנע גולדברג אשר ידועה כמובן בזכות רב המכר לילדים "כראמל" (בהוצאת כנרת), "כראמל הקומיקס 2 – חתול בצרה", וספר הילדים "כראמל אתה לא יכול לעוף" שהיא כתבה.
מיכל לוי שלו ממליצה על "חנינה", מאיה וקסלר, כנרת זמורה דביר, ועל "עד שהגשם יחזור", סלעית שחף פולג, שתים
"ספר ביכורים שמומן על ידי קרן רבינוביץ' אשר מספר את סיפורה של שירה ביטון, אישה רגילה, קונדיטורית ממודיעין, נשואה לאייל ואם לשתי בנות, שלא העלתה בסיוטים הקשים ביותר שבאחד הימים היא תגיע לכלא לרצות 15 שנות מאסר באשמת רצח. וקסלר מכניסה אותנו לעולם רגשי ופיזי נדיר של גיבורי הספר. היא מצליחה בכתיבה מאופקת וחכמה להעביר את המסר שגם במקומות הקשים, האפלים והכואבים ביותר קיימים סדקים דרכם האור יכול להראות.
"הספר השני שאני ממליצה עליו הוא 'עד שהגשם יחזור' של סלעית שחף פולג (בהוצאת שתים), שמספר על שלוש אחיות במושב בצפון הארץ. זהו ספר עסיסי שמכיל הרבה סיפורי תככים במושב ובתוך המשפחה, כשכולם מחכים לגשם שיחזור וירפא את נזקי הבצורת. בתוך כל אלה מסתתר סוד בתוך המשפחה שמוסתר שנים רבות עד שהוא מתגלה וחושף טרגדיה משפחתית. בקיצור, זה ספר שמספר על פספוסי החיים וההחמצות הגדולות של כמה מהדמויות, כולל סיפור על כלה שמחכה לחתן שלא מגיע. סיפור מאד אנושי שכתוב בשפה יפהפייה", מציינת מיכל שלו שכתבה ספרי מתח כמו "הגורם הבלתי סביר" ו"ידי הכובסת" בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
עינת ברזילי ממליצה על "בת שבע סלון כלות אשדוד", יהודית איתן, כנרת זמורה ביתן
"הספר 'בת שבע סלון כלות אשדוד' הוא סיפור על יחסים בין פריפריה ומרכז בישראל ובעיקר סיפור על משפחה. ועל נשים במשפחה. בת שבע מקימה סלון כלות מצליח באשדוד אך עד מהרה נוהרות אליה כלות מת"א והיא מתרחבת לשם. המפגש עם עולם ערכים חדש מאתגר את תפיסת המשפחה, ואת הזוגיות שלה. במקביל, מובא סיפורן של בנותיה – כל אחת מחפשת את דרכה בעולם דרך התחזקות דתי, אהבה ומימוש עצמי. הספר הזה הפתיע אותי, חשבתי שמדובר בספר טיסה אבל גיליתי רבדים עמוקים ודקים ואבחנות אמיתיות על נשים והתפקיד שלהן בבית ובעולם. על אמהות וזוגיות. קראתי אותו באבחה אחת ובהנאה רבה".
אורנה לנדאו ממליצה על "שנים טובות", מאיה ערד, חרגול
"הספר מספר על לאה, אישה צעירה שמסיימת את הסמינר בסוף שנות השישים ונוסעת לאמריקה. לאורך השנים היא שולחת לחברותיה מהסמינר גלויות 'שנה טובה', שבהן היא מתארת פכים קטנים מחייה. מ'השנות הטובות' עולה דמותה של מספרת לא אמינה, שרחוקה מלדייק בפרטים והקורא מוצא את עצמו נשאב לרמזים מהם הוא לומד על חייה של האישה הזאת, אישה רגילה שמתעקשת לנסות ולחיות חיים טובים. ב'שנים טובות' מאיה ערד הצליחה לכתוב ספר חכם ונוגע ללב על בדידות, הגירה וחלומות", אומרת לנדאו- סופרת ("עוד אהבה אחת ודי"), עורכת ומוציאה לאור של הוצאת "שתים".
רונית ידעיה ממליצה על "הריקוד המודרני", מיכל ספיר, רוח צד
"הספר מתאר מציאות של אמנים יהודיים בברלין ותל אביב בשנים 1929-1930. מיכל ספיר משתמשת בכישוריה הנפלאים כמתרגמת וככותבת סיפורים כדי להכנס לנעליים של סופרים כמו דוד פוגל, וולטר בנימין ולאה גולדברג ולכתוב בסגנון הכתיבה שאפיין אותם סיפורים שהם עצמם לא כתבו אבל יכלו אולי לכתוב. היא נכנסת לאתוס ולריתמוס שלהם כשהטקסט כמובן לא שלהם. דמות של רקדנית יהודיה- גרמניה בשם ולסקה גרט היא ששוזרת את כל הסיפורים יחד לכדי יצירה אחת. אהבתי את הספר כי הוא מאד מאתגר אינטלקטואלית, מחקה מציאות חדשנית וכתוב בהומור עדין. הוא מתאר שנים גורליות בהסיטוריה של המאה ה-20 ובהיסטוריה של אמנים יהודים באירופה ובישראל", אומרת ידעיה שמוציאה החודש את ספרה התשיעי "ואני אעלה באש" (בהוצאת קטרזיס).
