קרן סוקולוב, פיקוד העורף
קרן, בת 42, אימא לשבעה ילדים וגרה ביישוב אפרת. "יש לי חמישה ילדים מנישואים ראשונים ושני ילדים של בן זוגי הנוכחי ואת כולם השארתי בבית ויצאתי למילואים. אגב גם בן זוגי גויס. בני הזוג הראשונים של שנינו ובני המשפחה נרתמו לעזור בתקופה זו". במילואים היא משרתת כקצינת שלישות חטיבתית. במקצועה היא משמשת כמנכ"לית עמותה של חיבור בין זהויות בתוך החברה הישראלית.
ספרי על התפקיד שלך.
"כקצינת שלישות חטיבתית בנפת מוריה של מחוז ירושלים, פיקוד העורף במילואים, אני אחראית על כל מה שקשור לגיוס חיילי מילואים וגם שמירה על הכוח הקיים וטיפול בפרט. אני אחראית בין השאר על המוטיבציה של החיילים ותכלול ושימור הכוח לטווח הרחוק. אני עובדת עם המפקדים על הצרכים שיש להם ובעיקר מנסה להבין מתוקף תפקידי אילו כוחות הם צריכים בדיוק".
מתי הגיע הצו שמונה?
"קיבלתי צו שמונה כמה ימים אחרי שנפתחה הלחימה וזה תפס אותי יומיים לפני בת המצווה של בת שלי. היה אמור להיות קידוש אצלי באותה שבת, הזמנו בלונים ובישלתי והתכוננתי כל השבוע. חמישי הגעתי לבסיס ויצאתי על מדים רק בשביל לחגוג לה. היה דיסוננס גדול מאוד בין האירוע המשפחתי למתרחש בצבא. מצד שני, אני מוצאת את זה חשוב מאוד דווקא לחגוג שמחות קטנות עכשיו. יש משהו אחר בחגיגה בתוך המציאות העגומה שאנחנו נמצאים בה ובין השאר זה גם מחזק ומזכיר לנו לשם מה אנחנו פה. חשוב לזכור כל הזמן: אנחנו פה ואנחנו חזקים!".
אז איך בעצם הגעת לתפקיד?
"פנו אלי באפריל מהיחידה, חיפשו מישהו עם ניסיון במשאבי אנוש. שמחתי על ההזדמנות, אבל לא ציפיתי שיקפיצו אותי כל כך מהר ליחידה. אני ממש חדשה פה. עליתי לארץ מארצות הברית וכל מה שקורה פה בחודש האחרון, כולל ההתגייסות ההמונית, מזכיר לי בדיוק למה אני פה ולמה עשיתי עליה. זה מחדד ומחזק אצלי את ערך הציונות ואהבת הארץ ומזכיר לי שכולנו ביחד חלק ממשהו גדול".
רן פרץ, מדריכת צלפים
רן, בת 24 מתל אביב, נמצאת בזוגיות ("גם בן זוגי, הרופא, גויס בצו 8") וביומיום עובדת במחלקת שיווק של מותג שמלות כלה. רן משמשת כמדריכת צלפים במילואים. "כרגע אני משויכת לגדוד 5037 אגוז. במסגרת השירות שלי אני מעבירה אימוני ירי במטווחים בשטח אשר ממוקמים בבסיסים שונים וגם שיעורי רענון ועוד עבור הצלפים בגדוד".
איפה תפסה אותך המלחמה?
"המלחמה תפסה אותי בחופשה באיטליה לכבוד יום הולדתו של בן זוגי שנולד ב-7.10. פתחתי את הטלפון באותו יום ודבר ראשון שראיתי היה את בנימין נתניהו מכריז על זה שאנחנו במלחמה. שנינו היינו בשוק מוחלט. לא הבנו מה קורה ובטח שלא הבנו את ממדי האסון. בהתחלה עוד ניסינו טיפה להתנתק כדי לא לשקוע לדיכאון, אבל יום למחרת כבר הבנו את סדר הגודל של האירוע והבנו שכנראה שצריכים אותנו בארץ וחזרנו. באמת יומיים לאחר מכן קיבלתי צו 8 ובן הזוג שלי שהוא פלסטיקאי עושה כרגע קורס של רופא צבאי. זו פעם ראשונה שאני מקבלת צו 8 וזו הייתה הפתעה גמורה עבורי. למרות שמאז שהשתחררתי אני עושה מילואים באופן רציף שום דבר לא הכין לדבר כזה".
את היחידה שמגויסת מהמשפחה?
"יש לי אח תאום קצין בקבע שגם משרת בצבא. בן זוגי רופא במקצועו באזרחות והתגייס גם הוא לחיל הרפואה. המשפחה שלי עושה מה שאפשר כדי לתרום כמו הרוב המוחלט של האזרחים במדינה וזה מחזק מאוד" .
איך כרגע נראית השגרה שלך?
"היא בנויה על הרבה אימונים. אני מדריכת הצלפים היחידה של הגדוד ולכן רק אני גוייסתי. המורל שלי תמיד גבוה וצה"ל זו אחת האהבות הכי גדולות שלי. המלחמה הזו נוראית אבל המורל והנכונות לעזור למדינה הוא גבוה אצלי וגם בקרב החיילים, הרבה בזכות האזרחים שתומכים בנו".
קורין כהן מתוק, מפקדת מכלול סד"כ ומשאבים
קורין, בת 43 מהיישוב מיתר, אימא לשלושה ילדים בני 15, 12 ו-8. במילואים היא משרתת כמפקדת מכלול סד"כ ומשאבים. בשגרה היא מנהלת את תוכנית ניצנים בעמותת "בנתיבי אודי" שמלמדת ילדים מהפריפריה תכנות וסייבר. "בתפקידי במילואים אני אחראית על כל החיילים שמוקפצים לפיקוד הדרום, גם חיילי סדיר וגם חיילי מילואים. במשך שנים שירתי בקבע, לפני שנה וחצי השתחררתי. שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בשביעי באוקטובר. אצלי במכלול מדובר על רוב מוחלט של נשים. כולנו אימהות. מתוך עשרים אנשים שגויסו, שמונה עשרה הן נשים".
מתי גויסת למלחמה?
"גויסתי בבוקר של אותה שבת שחורה. מרגע שנחשפתי לחדשות התחלתי להבין את המצב והתקשרתי למי שאחראי עליי בצבא. ידעתי שאת התפקיד שלי יצטרכו לאייש מהר מאוד מאחר וזה תפקיד מבצעי. הבנו מהר מאוד שיש אירוע חריג והדבר הראשון זה לתת מענה עם הכוחות שיש לנו ולהקפיץ את כל מי שרק אפשר. מזכירה שזו הייתה שבת וחג ולא כל החיילים היו, את כל מי שיכולנו להקפיץ – הקפצנו. רק אחרי כמה שעות התבררה התמונה.
"בשבועיים הראשונים הייתי שם כל הזמן וגם בעלי גויס לאותו בסיס, אבל בקושי התראינו. אימא שלי פרשה את חסותה ובאה לשמור על הילדים מאז ועד עכשיו".
קורין כהן מתוק. צילום: דובר צה"לאיך נראים הימים שלך כרגע?
"אין באמת שגרה בזמן מלחמה, אבל אני ובעלי החלטנו לעשות משמרות הפוכות כדי שנהיה עם הילדים, ושלכל אחד יהיה זמן בית. כך יוצא שאנחנו בקושי נפגשים.
"בשבועיים הראשונים חזרתי אחת לכמה ימים לילדים. המשפחה המורחבת עזרה ולמזלנו הילדים שלנו בוגרים ומבינים את המצב ואת החשיבות שאנחנו נשרת כרגע בצבא. יש פה התגייסות של כל עם ישראל בהרבה מאוד תחומים וזה ללא ספק הדבר הכי יפה שהרווחנו.
"אני מקווה לימים טובים יותר, אני עושה את המקסימום שאני יכולה בתפקיד שלי, תמיד חיפשתי לשרת בתפקידים עם משמעות והנה היום יותר מתמיד צריך אותנו ואנחנו שם".
רס"ר במיל' איזבלה, נגדת לוגיסטיקה
איזבלה, בת 31, אם לשתי בנות (5 וחצי וכמעט שנתיים), מגבעת כוח, נגדת לוגיסטיקה בגדוד חושן 858. משרתת מאז 2013 במילואים. בעלה קצין קשר גדודי ומטוליסט בהנדסה קרבית. ביומיום איזבלה עובדת בחברת בניה כמנהלת בינוי, אחראית על פרויקטים משלב השלד ועד הגמר.
"בעלי גויס כבר ביום הראשון ומאז נמצא בגזרת הדרום", מספרת איזבלה, ששם משפחתה נאסר לפרסום משום תפקידה הרגיש. "אני גויסתי לפני כשבוע למילואים, לאחר שנחשף כי חייל של המפקד שלי נרצח בשבת השחורה. באתי לעזור עם שלל המשימות. מאחר ושנינו גויסנו הקפדתי לחזור בסופו של כל יום הביתה לילדים. המצב לא פשוט בבית, אבל הוא לא פשוט אצל אף אחד במדינה כרגע. אנחנו נמצאים במצב חירום ואין זמן לחשוב על האני הפרטי. יש הרבה אנשים שאין להם בית לחזור אליו או שאיבדו אהובים או כאלו שבני משפחתם נחטפו. במקרה שלי יש לי בית והמשפחה המורחבת תורמת למאמץ המלחמתי בכך שהם עוזרים לנו עם הילדים ומאפשרים לשנינו להיות בצבא ולמלא את תפקידנו, אז אני אסירת תודה".
איזבלה, צילום: דובר צה"למה תפקידך במילואים?
"בין היתר אני אחראית על שינוע של ציוד קשר ותקשוב כולל מכשירי הצפנה לגזרות הדרום והצפון, אנחנו מספקים אמצעי תקשורת וקשר לכל הצבא בעזה ומחוצה לה. מאז גיוסי ועד היום אני חלק ממחלקת לוגיסטיקה. בשירותי הצבאי שירתי ביחידת חושן בחיל התקשוב. כיום במסגרת התפקיד אני מנסה לתת מענה לחיילים בכל מה שצריך מבחינת הצרכים שלהם".
