לפני שלוש וחצי שנים מצאנו את עצמנו יום אחד במציאות שבה הילדים נשארים בבית לתקופה לא ידועה, ומאז כמעט ואין יציבות ושגרה של הליכה לבית הספר. בשנים האלו עברנו סגרים, למידה מרחוק, הגעה לבית הספר בחלק מהימים או חלק מהשעות או לכיתה אחרת, שביתות, מלחמה, אזעקות. כשהתחילה החזרה ההדרגתית ללימודים בשבועות האחרונים, בכל אזור בארץ ובכל בית ספר בזמנים ובאופנים שלו, הורים מצאו את עצמם אסירי תודה לבית ספר שפתח את שעריו לשלוש שעות ביום. עד כדי כך התרגלנו לנזילות של המסגרת. איך הנזילות הזו משפיעה על הילדים ואיך אפשר לעזור להם?
"קשה לקום בבוקר"
למתבגרים תמיד קשה לקום בבוקר, ובזמנים חסרי שגרה זה קשה פי כמה. כדי להצליח לקום בבוקר הם צריכים משהו ששווה לקום בשבילו. בית הספר יכול להיות שווה את הקימה אם הלמידה מעניינת ומאתגרת, אם מצפים מהם להשקיע, אם הקשר עם החברים משמעותי, אם הקשר עם המחנכת משמעותי. את כל אלו קשה לייצר כשמגיעים לבית הספר באופן לא רציף. קשה לבנות קשר עם חברים ומורים, קשה לבית הספר להחזיק למידה ברמה גבוהה.
מה עושים?
אם בית הספר לא מחזיק שגרה ויציבות, נצטרך להחזיק אותם בבית. אני מציעה להטמיע שגרת בוקר בה מצד אחד יש דרישה ברורה לקום בזמן ולצאת לבית הספר כל בוקר בזמן, ואם צריך לעזור להם להתעורר ולא להשאיר את הכל לחסדי השעון המעורר. מצד שני זהו בוקר ששווה לקום בשבילו, וזה אומר שיש אוכל או שתיה חמה שעושים להם חשק לקום, מוזיקה שעושה להם טוב וחיבוק מאמין ולא ביקורתי.
"לא בא לי ללכת לגן"
בדרך כלל אם לילד טוב בגן הוא הולך אליו בשמחה, אבל מאז המלחמה אני שומעת מהורים על ילדים שנמצאים בגן מצוין ועדיין מתקשים ללכת אליו. למעשה היו להם רק שבועיים לפני ההפסקה הארוכה של החגים והמלחמה, וזה לא מספיק זמן כדי להכיר את הילדים והגננות ולהרגיש בטוחים ואהובים שם. נוסיף לזה את האזעקות והמידע שמגיע גם לילדים הקטנים שעלול לעורר פחדים ותחושת חוסר מוגנות.
מה עושים?
בואו נתחיל ממה לא עושים. אל תשכנעו אותו שהגן מקסים, אל תברחו לו בכניסה לגן. ומה שכן – שתפו את הצוות בגן, כך שהילד יקבל חיבוק וביטחון מהם בכניסה לגן ובמהלך היום. תכננו איתו מראש איך תיראה הפרידה בגן הבוקר, כך שהוא ירגיש שיש לו שליטה על הפרידה ושתהיו שמורים בלבו. ילד שמרגיש שמבינים ונותנים מקום לקושי שלו, ובמקביל יש הורים וצוות שמנהיגים את הסיטואציה יכול לסמוך ולהירגע בהדרגה.
"מה קשור מתמטיקה כשיש מלחמה?"
יש ילדים שקשה להם ללמוד כי הקשב נפגע בעקבות חרדות או חוסר יציבות בבית, ויש ילדים שמתנגדים לחזור לשגרה כשהמדינה במלחמה. בתי הספר משתדלים לחזור לשגרת למידה כמיטב יכולתם למרות שינויים בכח האדם, ויחד עם זאת לתת הפוגות להתנדבויות ואיוורור רגשי. כל ילד מגיב אחרת לשגרת הלמידה, ולכל ילד יש מבנה נפשי שונה שמאפשר לו ללמוד יותר או פחות.
מה עושים?
אין ספק ששגרה ולמידה תומכות ביציבות הנפשית. יחד עם זאת גם מבוגרים מרגישים שאי אפשר באמת להיות בשגרה, כשהלב נשבר מהחדשות, כשיש במשפחה מגויסים, כשיש אזעקות, כשמפונים מהבית או מכירים מפונים. ילדים ובעיקר מתבגרים חשים את הזיוף במושג חזרה לשגרה, או את הפער בין הרצון לחזור לבין הקושי לעשות זאת בפועל. התחושה הזו עשויה להשפיע על היכולת הלימודית ועל המוטיבציה. כדאי לקבל את התחושות האלו ולתת להן מקום, ולגייס אותן לשיח על כוחה של שגרה מול כוחה של העצירה. בסופו של דבר חשוב למצוא יחד עם בית הספר את המינון הנכון לכל ילד בין עשיה והתנדבות ללמידה ונוכחות במסגרת.
