זוגיות היא אחת ממערכות היחסים החשובות והרגישות בחיינו, ולכן, פעמים רבות, כדי לשמור על הקשר או להימנע מקונפליקטים אנחנו בוחרות לפעול בדרך שלא בהכרח משרתת אותנו או את הקשר. אחת הדרכים הנפוצות והמקובלות אצל נשים וגברים כאחד- היא ריצוי מתמשך. כלומר, הסכמה עם הפעולות, האמירות, ההחלטות והרצונות של הצד השני, גם אם אלה מתנגשים או פוגעים באלו שלי. ובמילים אחרות, מצב של ריצוי הוא כזה בו אני דוחקת את הצרכים והרצונות שלי הצידה למען אלו של האחר. חשוב להדגיש כי זהו לא תהליך כוחני מצד בן הזוג, אלא בחירה אישית, מודעת או לא, להניח בצד את הצרכים שלי.
לאחרונה, לאור המציאות המורכבת של מלחמה, אני פוגשת בקליניקה קול שקט אבל חשוב, שבתוכו מתחבא לעיתים הריצוי. הקול הזה עולה מנשות מילואימניקים, שמתוך הרצון לשמח את בן-הזוג או להימנע מקונפליקט כאשר הוא חוזר הביתה רק לכמה שעות או ימים – הן דוחקות את עצמן, את הרצונות והצרכים שלהן לשוליים. הן מעניקות מרחב גדול, ולפעמים מוחלט, לרצונותיו של בן הזוג. זה יכול להתבטא בסדר בבית, במיניות, בטיפול בילדים או בכל היבט אחר בתוך החיים הזוגיים.
למה זה קורה?
- "האנשים המאושרים" – ישנם לא מעט אנשים שמרגישים שעליהם לרצות את הצד השני על מנת לקבל ממנו אישור. רק כאשר הצד השני יעניק "אישור" לכך שפעלתי נכון, ארגיש שאני מאושרת ושמחה. צורך זה מתחיל לעיתים כבר בילדות מול הדמויות המגדלות המרכזיות, אמא ואבא, שגם אותם אנחנו נוטים לרצות כדי לזכות באישורם ובאהבתם. זה ממשיך אל תוך תקופת הבגרות בשתיקה אל מול פעולות של אחרים שלא טובות עבורי או בקושי לזהות את הרצון שלי בתוך סיטואציה נתונה.
- ריצוי כמענה לצורך בנאהבות – כולנו רוצים שיאהבו אותנו, זהו צורך בסיסי, קיומי ובריא. אך לעיתים הצורך הזה עלול לגרום לנו להשיג אהבה בדרכים שגויות, ואחת מהן היא הריצוי. מתחתיו מונחת ההנחה הלא-מודעת לעיתים, שאם אסכים ואענה לרצונות וההחלטות של הצד השני – הוא יאהב אותי יותר. גם פה זהו שריד מתקופת הילדות ("אם אעשה מה שאמא אומרת, היא תאהב אותי"), אשר ממשיך ומלווה אותנו לתוך הזוגיות ועלול לגרום לי להיענות לכל רצון או גחמה של בן הזוג, גם אם הם סותרים את אלו שלי ומבטלים אותם.
- מניעת קונפליקטים – לעיתים הבחירה לרצות את הצד השני נובעת מהחשש או הנסיון להימנע מקונפליקט שעלול להגרם כשנבטא את הרצון האמיתי שלנו. לכן, פעמים רבות תהיה העדפה לשתוק ולקבל את רצון בן הזוג רק כדי להימנע מהמחיר הפוטנציאלי והממשי של הקונפליקט. אך המחיר הוא כבד- ביטול והשתקה של הרצון הפנימי.
מהן הסכנות הטמונות בצורך בריצוי?
- קושי בזיהוי הרצון העצמי – ככל שאדם נוטה להסכים יותר ויותר עם הצד השני, עם הזמן הוא עלול להתקשות בזיהוי הצורך שלו עצמו. הוא כל כך התרגל בהסכמה עם החלטות האחר, שהוא מתקשה להבין מה הוא עצמו רוצה. לעיתים מדובר בדברים פעוטים (לאיזו מסעדה ללכת הערב) ולפעמים בדברים בעלי משמעות (לאיזו מסגרת חינוכית לשלוח את הילד).
- חשש לביטול עצמי – ככל שהצורך בריצוי יותר נוכח, תיווצר לאט-לאט תופעה מדאיגה והיא ביטול של ה"אני". כאשר אני בוחרת שרצונותיי והעדפותיי יקבלו מקום מצומצם עד אין מקום – אני דוחקת את עצמי למקום של ביטול ו"היעלמות".
- חוסר איזון זוגי – מלבד ההשפעות המזיקות על העצמיות, גם הזוגיות ניזוקה כיוון שאי-ביטוי הרצונות וקבלה אוטומטית של החלטות הצד השני, יוצרים חוסר איזון בין הצדדים כאשר האחד הוא החזק והמחליט והשני הוא הנענה והמסכים. כך נוצר מצב אירוני, בו המטרה שלי הייתה למנוע מריבה ולהגן על הזוגיות, ובמקום יצרתי מצב בו הזוגיות איבדה את האיזון לו היא זקוקה.
אז מה עושים?
- מתחילים לזהות את הרצון האמיתי – שלב ראשוני זה הוא קריטי ליציאה מהריצוי, ומשמעותו היא שהאדם המרצה צריך להתאמן פעם אחר פעם לזהות מה הרצון שלו בתוך סיטואציה נתונה. כלומר, לשאול את עצמי – מה אני רוצה? מה בא לי? . לא צריך לחכות לסיטואציות דרמטיות ואפשר להתאמן גם מחוץ להקשר הזוגי. פשוט לשאול את עצמנו את השאלה הזו מספר פעמים ביום- מה אני כרגע רוצה? למה אני זקוקה עכשיו?.
- תיווך לצד השני – לאחר זיהוי הצורך חשוב לאמן גם את שריר התיווך לבן הזוג, כלומר ביטוי הרצון או הצורך שלי תוך הסכמה פנימית לקחת "סיכון רגשי" מתוך נאמנות לעצמנו ורצון לשמור על אותנטיות בתוך הקשר. מומלץ להתחיל בדברים קטנים ולא לפתוח הרבה חזיתות במקביל, אלא לתעדף מה חשוב יותר לי יותר ("לבחור את המלחמות שלי").
- מתכוננים להתמודדות עם קונפליקט – בשלב זה או אחר, היציאה מריצוי תוביל לקונפליקט מול הצד השני, אפילו רק מעצם זה ש"החוזה הזוגי" ודפוסי התקשורת השתנו פתאום. בשלב זה חשוב לזכור שקונפליקט הוא לא סימן שמעיד על בעיה בזוגיות, אלא בהקשר שלנו הוא שלב התפתחותי חשוב בפיתוח העצמי, למרות המחירים שאולי הוא יביא עימו. בנקודה זו כדאי לזכור שהמחירים של מריבה יהיו נמוכים יותר מהמחירים של הביטול העצמי ולכן יש ללמוד להתמודד עם הקונפליקטים בכלים ייעודיים, שניתן לרכוש באופן עצמאי או בעזרת איש מקצוע שמתמחה בנושא.
צעדים אלו חשובים גם במצב הנוכחי של רבות מאיתנו. המלחמה נמשכת כבר חודשיים, ולא צפויה להסתיים בקרוב. משמעות הדבר שההתמודדויות הזוגיות שמאפיינות את התקופה הנוכחית לא ייעלמו בקרוב, אלא ככל הנראה יתעצמו. דחיקה של רצונות לתקופה קצרה ומוגבלת היא דבר סביר ויש בו היגיון, אך לאורך הזמן הזוגיות והאדם עצמו עלולים לשלם מחיר פיזי, רגשי או אחר על הבחירה להניח את עצמם בצד, מתוך רצון לשמח את האחר. כמובן שתהליך זה צריך להיעשות ברגישות ובראיית הצרכים של שני הצדדים, וכדאי מאוד שהוא ייעשה כתהליך משותף לשניהם.
היציאה מדפוס הריצוי היא לא תמיד פשוטה, אבל הרווח שלה הוא עצום. שם תכירי את עצמך, אולי בפעם הראשונה.
